'יאסו רוסוס' ○ הצלף מלבנון והריקוד עם היווני • יצחק טויטו

(חי פה בסיפורים) – יצחק טויטו • מחבר "לאסוף מתנות מהרצפה" ו"הצלפת שוט" – שראה אור בימים אלה ממש…

'אני בא איתך'

נד מים גבוה התפרץ מהים.
לאחר דקות אחדות עוד אחד. גבוה ואגרסיבי.
כך זה נראה ממרחק של כחמישה קילומטרים בקו אווירי
דרך משקפת צבאית טובה.
התמקמנו בשלד של בית נטוש, צמוד לכפר שיעי עוין במיוחד
על הר גבוה, באמצע הדרך בין צור לצידון.
לבנון, 1983.
חלק מאיתנו היו בסיורים, חלק בתצפית וחלק נחים לקראת המשמרת הבאה.

כשכמעט מדי יום שמענו בקשר על פיגוע, או מטען צד המופעל מרחוק,
לא פלא שכל דבר קטן הקפיץ אותנו.
עכשיו, אני בתצפית ועמודי מים פרצו מהים הרגוע. מוזר, מטריד ואנחנו בלבנון,
לך תדע. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ועכשיו התפרצויות של מים מתוך הים.
מה זה? מה הם זוממים?
קראתי למ"פ שיבוא לראות.
מכיוון שגם לו זה נראה חשוד, הוא החליט לצאת לשם עם צוות קטן.
"קקות", מלמל רוסוס מתחת לשפם לידי, ואמר למפקד: "אני בא איתך."

"כאן אתה רוסוס"

רוסוס הגיע מיוון. לא היה אפשר לטעות עם המבטא הכבד שלו.
לא ידענו כלום עליו, רק שבא להתנדב. ומכיוון ששיבצו אותו איתנו,
תיארתי לעצמי שהוא בעל הכשרה מתאימה.
כשהגיע, שאלנו אותו לשמו.
"דרמיציאניטיס שחורצינטירוסיס". הוא ענה ברהיטות יוונית שוטפת.
אחרי המולת הצחוק המתבקשת לשמע השם הבלתי אפשרי
התקרב אליו אחד הוותיקים שלנו, הניח יד על כתפו ושאל אותו:
"איזה זמר אתה אוהב? אריס סאן או טריפונס?"
"דמיס רוסוס." ענה היווני.
"יופי." אמר החבר. "כשאתה פה, שכח מכל השחורצי… לא משנה. כאן אתה 'רוסוס.'
הוא שמח. היה מעריץ גדול של דמיס רוסוס.
כששמעתי את רוסוס אומר את שמו המקורי, שפיתוליו היו גורמים
לשביל הנחש העולה למצדה להתבייש, חשבתי שלא פלא שאצלנו אין שמות כאלה.
בברית המילה, עד שהמוהל יסיים להגות את שם התינוק יגיע בר המצווה.
לא מתאים לנו.

היווני השתגע

הצוות של המ"פ הגיע לחוף הים. המפקד סימן בתנועות ידיים לשתי הסירות החשודות
להגיע לחוף. כלום. לא מגיבים.
כיוון שהתעסק עם הסירות ומעשיהן הבלתי מובנים ותוך כדי, גם ניסה ליצור קשר
עם איזשהו קצין בכיר מעליו, לא שם לב לאחד החיילים שלו. לרוסוס.
בנינוחות, וכאילו הוא בסיור רגוע בעיר התחתית של חיפה, פנה רוסוס הצדה כמה מטרים,
ירד לכריעה, טען את נשקו וכיוון אותו לעבר הסירות.
בלי מילים, בלי לבקש רשות, בלי אישור ירי, ובלי חשבון לכלום התחיל לירות
 בבודדת, במהירות, ובדיוק מדהים לעבר הסירות.

"קקות"

הוא לא ניסה לפגוע בהם.
הכדורים שרקו קרוב מאד מעל הסירות וחבטו במים מסביבם. סנטימטרים מהם.
בעלי הסירות שהתעוררו לפתע מאדישותם במהירות שיא, נראו קופצים כמשוגעים
במקום כאילו נחש קוברה מלכותי זוחל לעברם, והרימו גבוה כל פיסת בד לבן שמצאו.
בד לבן לסימן כניעה.
והמפקד? הוא נכנס לשיגעון פרטי משלו וכמעט בעט בחייל שלו. ברוסוס.
צעקות, גערות, גידופים, מה לא? השתגעת? מי אישר לך לירות?
איזה שד ים תיכוני נכנס ביווני.
רוסוס היה רגוע כהרגלו, ועוד לפני שהמפקד סיים את ההשתוללות שלו
היווני כבר רוקן מחסנית 16M לעבר החשודים.
כשהמפקד שעמד מול רוסוס בעיניים רושפות נרגע לרגע ממופע האימים שלו,
הפטיר לעברו היווני שלנו בשקט האופייני לו – "קקות."
רק אחר כך, אחרי שחזרנו למוצב וישבנו סביב פינג'אן הקפה, הוא הסביר.

פֵיר פַיְט

"כל החיים אני דייג ואני יודע לזהות דייגים, גם מרחוק, וידעתי מה עושים
הדייגים האלה. הם רוצים חיים קלים אז הם זורקים לים רימוני יד.
הפיצוץ בתוך המים הורג את הדגים שבסביבה והם צפים למעלה.
נשאר להם רק לאסוף. חיים קלים לדייג ואסון לדג ולסביבה.
וזה דבר שלא עושים בחיים.
ביוון, על דבר כזה לא מגיעים לכלא. כי לפני כן, החברים שלהם יהרגו אותם.
כל יווני יהרוג אותם. בלי לירות באוויר לפני כן.
הפיצוץ הורס כל דבר חי בסביבה. אלמוגים, בעלי חיים קטנים, הכל.
וזה גם לא קרב הוגן. צריך לתת כבוד לדג. אתה רוצה לתפוס אותו, בבקשה.
יש חכה, יש רשת, יש מלכודות. אבל תן לו את האפשרות להתמודד.
תן לו את האפשרות לנצח. להתחמק. צריך שיהיה 'פֵייר פַיְט'. "
הוא הניד בראשו לעבר הים ופלט: "ואלה שם? – זה קקות."
"יאסו רוסוס." אמר מישהו, השקנו כוסות ולקחנו עוד שאיפה מהקפה.
לאחר אותו חודש המילואים לא ראינו אותו יותר.
היו שאמרו, שהמשפחה שלו דלת אמצעים והוא חזר ליוון לעזור בפרנסה.

יאסו רוסוס

שנתיים או שלוש לפני פרוץ הקורונה טיילתי בצפון יוון.
שמענו על מעיינות טבעיים חמים באזור ההררי, צפונית לסלוניקי, אז נסענו.
כמאה מטרים מהמעיין, ראיתי יווני מבוגר יושב ומנגן.
מקבץ נדבות.
לא יודע למה ולא יודע איך, אבל הוא הזכיר לי את רוסוס.
גם כשמדי פעם אנשים זרקו לו מטבע, ההבעה על פניו לא השתנתה.
הוא נראה עצוב. החיים לא האירו לו פנים.
חשבתי, מה ייתן לו עוד מטבע? מטבע – לא יותר.
רציתי לתת לו עוד משהו.
אולי רגע של שמחה, אולי חיוך.
אולי כבוד והערכה לנגינה שלו, אז רקדתי איתו קצת.
בנוסף למטבע, כמובן.

◄ ריקוד עם תואם רוסוס, הנגן היווני • צפו

נ.ב. רק שעות אחר כך גיליתי שזוגתי צילמה את הדואט שלי עם תואם רוסוס,
אז צירפתי אותו לפה, והוא כאן איתנו, משולב בכתבה שלפניכם.
שבת שלום.

עוד סיפורים נפלאים פרי עטו של יצחק טויטו, בספרו 'לאסוף מתנות מהרצפה' • לפרטים נוספים ולרכישה, היכנסו לקישור:

יצחק טויטו

לאחר שנים של עיסוק בחינוך, יצא לפרישה מוקדמת ועוסק בכתיבה ובייצור יין ביקב הבוטיק הקטן שבבעלותו. לאחר הצלחת ספרו הראשון "לאסוף מתנות מהרצפה" שזכה לשבחים ולאהבה רבה בקרב הקוראים, הוציא לאור, ממש בימים אלה, את ספרו השני – "הצלפת שוט".
למעוניינים, הכנסו לקישור, השאירו פרטים ויש סיכוי טוב שהספר יגיע אליכם כבר בשבוע הקרוב.

על ספרו השני של טויטו "הצלפת שוט" שיצא בימים אלה – קיראו בקישור:

עוד סיפורים של טויטו שפורסמו בחי פה: