סיוט מצמרר או מציאות מתהווה?

לאחר שצעדה במשך כל הלילה, היו בגדיה של יערה ספוגים בזיעה והיא החלה לחוש את התשישות ואת ניצני הרעב מכרסמים בתוכה. היא הרגישה כחיה נרדפת וידעה שתוכל לנוח רק אם תמצא מקום מסתור מתאים.

בתוך חורשה עבותה, לא הרחק מהיישוב ההרוס אבטליון, הבחינה במערה קטנה. היא סרקה בזהירות את המקום ונכנסה פנימה.

בטרם פרקה את התרמיל מעל גבה, הציצה בשעון היד שלה. השעה הייתה שש בבוקר והשחר החל לעלות. היא שלפה רדיו טרנזיסטור קטן והדליקה אותו. את הטלפון הסלולרי השליכה זה מכבר, כדי למנוע מעקב.

"ראש הממשלה, תמיר בן-גברא," אמר הקריין, "העביר אמש בישיבת הממשלה, החלטה לדחות את הבחירות המתוכננות לחודש הבא,  בחמש שנים."

זה היה צפוי, חשבה בליבה. האזנה לחדשות הייתה הכרח קיומי בתקופה המטורפת הזאת.

מצב חרום

מצב החרום הוכרז לאחר שממשלת בן-גברא הכריזה על החלטתה להרוס את מסגד אל-אקצא בהר הבית ולהקים במקומו בית מקדש.

"זו זכותנו הקדושה!" הכריז ראש הממשלה לקול תשואות חברי מפלגתו.

ההכרזה כצפוי, גרמה למהומות בעולם המוסלמי ותוך זמן קצר ביטלו מצריים וירדן את הסכמי השלום והאחרות את הסכמי אברהם.

איראן הודיעה שהיא השלימה את ייצורה של פצצת הגרעין הראשונה. בתגובה לכך, יצאה ישראל מהארון והודיעה שברשותה מאגר לא מבוטל של טילי "יריחו" בעלי ראשי נפץ גרעיניים המכוונים ברגע זה לעבר טהרן וערים אחרות באיראן.

על סף מלחמת עולם

המזרח התיכון נקלע למצב של מאזן אימה גרעיני והעולם עמד על סף מלחמת עולם שלישית.

יערה כיבתה את הרדיו, התיישבה על הקרקע והשעינה את גבה על קיר האבן. היא הקשיבה לקולות הבוקר. ציוץ הציפורים ורחש עלוות העצים שמסביב הפיגו מעט את תחושת הייאוש והסכנה. היא הרשתה לעצמה לעצום את עיניה ולהתענג על השלווה הנדירה שאפפה אותה.

מחשבותיה נדדו לרגעי האימה שבהם הוכרז היישוב בו גדלה כיישוב עוין, ואזרחותם נשללה. הם הואשמו בכך שעזרו לתושבי הגטו הערביים בכפר כאוכב השכן, שסבלו מגזירות שהפכו את חייהם לבלתי נסבלים. מדיניות הממשלה הייתה להביא לכך שערביי ישראל יעזבו מרצונם את המדינה. היא וחבריה הכירו רבים מתושבי הכפר ויחסי הידידות והשכנות הטובה שנרקמו במשך שנים, הפכו באחת לאסון.

חרב פיפיות

ידיעות מהסוג ששמעה זה עתה, היו שכיחות בחודשים האחרונים. בראש מפלגת הרוב, לא עמד יותר איבי מתיתיהו, המנהיג הכל יכול של המפלגה. לאחר איומים לפרק את הקואליציה מצד ראש מפלגת "פצצה עברית", תמיר בן-גברא, התגבש במפלגת השלטון, רוב להדחת היו"ר האייקוני.

ישיבת סיעת המפלגה בה הודח מתיתיהו, "אובטחה" על ידי שוטרי יחידת לב (לוכדי בוגדים) שהקים בן-גברא בעת ששימש כשר לבטחון הלאומי. השוטרים, חמושים מכף רגל ועד ראש, הקיפו את חברי הכנסת שהתכנסו לישיבת סיעתם. בן-גברא הזמין את עצמו לשאת את דבריו כאורח ו"המליץ" בפני הנוכחים לבחור בניסן טארטורי ליו"ר. בהצבעה שנערכה מיד לאחר ההדחה, נבחר חבר הכנסת טארטורי, מיושבי הספסלים האחוריים, ליו"ר החדש של מפלגת הרוב.

המונים יצאו לרחובות בתקווה לתפנית פוליטית שתחלץ את המדינה משלטונם של הגזענים-המשיחיים אליהם חבר מתיתיהו, כדי לשרוד בשלטון. הוא לא הבין שהמהלך הפוליטי ההוא ישאיר אותו על כסאו לזמן קצר בלבד ויהפוך לחרב פיפיות.

הקואליציה, שבפועל נשלטה על ידי בן-גברא וחבריו למפלגת "פצצה עברית", נכנעה לאיומיו ולאחר משא ומתן קצר, נחתם הסכם קואליציוני שבעקבותיו הושבעה ממשלה חדשה שבראשה עמד בן-גברא, למרות שטארטורי היה יו"ר המפלגה הגדולה.

ועדת חקירה

תוך זמן קצר מינה בן גברא ועדת חקירה ממלכתית, לבדיקת האחראים לכשלון הנורא בזמן מתקפת החמאס ולבדיקת הסיבות לכשלון להביא ניצחון מוחלט. הועדה הגישה את מסקנותיה תוך ימים ספורים, הטילה את האשמה על מתיתיהו, "אבי הקונספציה" והמליצה להעמידו לדין. בסופו של משפט בזק, נגזר על ראש הממשלה לשעבר, מאסר עולם.

מתיתיהו לא ישב זמן רב בכלא. הנשיאה החדשה, נורית סמורק, העניקה לו חנינה, לאחר שהתחייב לעזוב את ישראל ביחד עם בני משפחתו, ולא לשוב אליה לעולם.

רעש אופנועים

לשולי תודעתה של יערה חדר לפתע רעש. לחרדתה הבינה שזהו רעש מנועי אופנועים. פלוגות הלב היו מצוידות באופנועים כבדים שעליהם היה מצוייר מגן דוד שחור על רקע אדום של ארץ ישראל השלמה. השוטרים הללו ידועים היו לשמצה באכזריותם והם פעלו בחסות החוק שהקנה להם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לפעול נגד אזרחים שנחשדו באי נאמנות לממשלה.

הייתכן שעלו על עקבותיה? היא שלפה את אקדח הגלוק 19 שלה, הכניסה לתוכו מחסנית ודרכה אותו. היה לה ברור שהיא תעדיף למות מאשר ליפול בידי שוטרי לב. רעש האופנועים דעך בהדרגה ויערה נרגעה. היא התקרבה בזהירות אל פתח המערה, הציצה מתוכה וסרקה את החורשה. נראה שהסכנה חלפה.

כביש רפאים

יערה העמיסה את התרמיל על גבה ויצאה החוצה. היא ידעה שיהיה זה מסוכן לצעוד בגלוי על השביל, אולם הזמן דחק ולא היתה לה ברירה. חבריה למחתרת "אחים לחופש" המתינו לתעודות המזוייפות שהיא נושאת איתה. כשהגיעה למדרון מיוער, עברה לריצה ודילגה במהירות מעל הסלעים והשיחים, תוך שהיא מתקדמת מזרחה לעבר הישוב יובלים,  שם תיפגוש בחבריה.

בהגיעה לכביש המתפתל בין העצים, עצרה במקומה. עליה לחצות אותו מבלי להתגלות. הכביש נראה שומם. בחודשים האחרונים, לאחר הטלת עוצר על הכפרים הערביים שבסביבה, הוא הפך לכביש רפאים. מדי פעם חלפה בו מכונית משטרה או אופנועי לב. אם תרוץ במהירות, יש לה סיכוי לא להתגלות. היא הציצה מבין העצים. הכל נראה רגוע.

זהו, עכשיו, אמרה לעצמה, וזינקה. לפתע מעדה ונחתה מלוא אפיים ארצה. ראשה נחבט בקרקע ועולמה חשך.

הפוגה בלבד

תנודות הגלים ורחשם השרו אוירה פסטורלית. יערה ובועז ישבו על סיפון הספינה הקפריסאית שדהרה צפונה, מקפצת על הגלים לעבר נמל לימסול. קפריסין נתקה את יחסיה עם ישראל והעניקה מחסה לפליטים ישראליים שהגיעו לשם לאחרונה בהמוניהם.

"כמה זמן עקבת אחריי?" שאלה.

"מהרגע שהתקרבת לכביש," אמר, "משטרת לב עלתה על המשימה שלך. הם תכננו להגיע בעזרתך אל המסתור שלנו. לא ידענו מה בדיוק המסלול שלך אבל היה ברור שתאלצי לחצות את הכביש. שם ארבתי לך. אני מתנצל שנאלצתי הפיל אותך. בכל מקרה, התעודות המזוייפות הגיעו ליעדן."יערה חייכה ונשענה לאחור. היא ידעה כי הרגעים הללו הם הפוגה בלבד. המאבק להחזיר את ישראל למה שהיתה בעבר, יהיה קשה וארוך.

הערה: הסיפור המובא בכתבה הינו פרי דמיונו של המחבר. כל דמיון בין העלילה והדמויות שבסיפור, לבין המציאות, הינו מקרי בהחלט.