בטרם אשמורת צעדו חרש קדושים
בטור, בריכוז נחבאים אל הצללים.
ינשוף צָוַח ואולי הייתה זו תנשמת שנשפה
ברצועת הפלישתים שאין בה דין, אף לא חמלה.
ומאחור מתפללת על יְצוּעָהּ, עֲנֻגָּה נִכְסֶפֶת
'שְׁמֹר עָלָיו' לחשה כלה צעירה דמעתה זולגת
'אם בשלום יחזור אקבל על עצמי
אקדים השבת כפי שלימדתיני אמי.'
עותרים לָאֵל אב ואם, ילד, ילדה וכלה מחופתה
על אהובים נחשקים, פורטים תפלתם כחנה.
שפתותיהם ינועו וקולם רק אליך
אָתָאנו אל רחום לחלות פניך.
בדומיית שרידי בית הרוס השתופפו
בוחנים את היעד מאזינים שמא התגלו.
באנו לחלץ שבויים ממעמקי בורו של שטן
אל תסתיר פניך אבינו, עורה, למה תישן.
מטח כבד הרעיד את שמי הליל
אש וגופרית על אחים שמעדו על תַּיִל.
קולות וברקים וכדורים נותבים
משלחת מלאכי רעים.
נפל אח, הוטח לאחור, חור בחזהו נפער.
רחפה נשמתו מעל, צופה באחיו אליו נִמְהָר.
צועק, מבקש: "אתה לא הולך לאף מקום אחי".
אץ החובש פועל פעולתו ולוחש, "הִשָּׁאֵר אִתִּי."
ונשמת הקדוש צופה, מרחפת ומייחלת – הניחוני.
אֵלֶיךָ אָבִי נָשָׂאתִי עֵינַי, נִפְלְאוֹתֶיךָ הָרְאֵנִי.
הזדעזעו מוסדות תבל ומלאכים אצו הלוך ובוא.
למה אדוננו תעמד מרחוק אל מול חתן שנחלץ מחפתו.
"היכן הייתם כשבראתי שמים וארץ" בת קול הדהדה.
"המכתב מכתב אלוהים הוא, ונגזרה הגזרה."
התייצבו כל בני שמים לתכן מקום תחת כיסא כבודו.
קדוש בגנזי מרומים אין בריה יכולה לעמד במחיצתו.
משק כנפים נשמע ומלאך צחור מִהֵר אל אדון שחקים.
העיד השרף: "קרוב רחפתי ואזני שמעה בעת דמדומים.
את מצות אמה קבלה הָעֲנֻגָּה
והנה, כאן בידי הבאתי דמעתה."
בדחילו אסף האדון דמעת זעקתה,
תחת כיסא הכבוד ברחימו נְצָרָהּ.
שֲׂחַק הריבון – " נִצְחוּנִי בָּנַי, יודעי תרועה."
"החזירוהו" פקד אלוהי המרכבה על שרפיו,
"עוד לא בא זמנו, עוד חיים טובים לפניו."
"ענני אלי ענני" זעקו חדרי לב הָעֲנֻגָּה.
לא שערה שֶׁאַמּוֹת הַסִּפִּים זעזעה בדמעתה.
לא עת העקדה היום, הוּשְׁבָה הַמַּאֲכֶלֶת,
וינשוף השמיע קולו ואולי הייתה זו תנשמת.