נגני פסטיבל בית גלים מנעימים בנגינתם למבקרי בתערוכה הנוסטלגית ◄ צפו
צעדים ראשונים בשכונה הנפלאה
בהיותי בת שש לערך, רשמו אותי הוריי ללימוד שחייה בחופש הגדול אצל אביבה וחיים שניידר בחוף השקט. קטע הים שהוקצה ללימוד גודר באמצעות חבל עבה, ושרשרות מצופים עשויי קל-קר נרכסו על מותנינו ועזרו לנו לצוף על פני המים. כילדה נווה שאננית, הייתה זו ההיכרות הראשונה שלי עם בת גלים.
שנים מאוחר יותר, הוצבו בחופשת הקיץ לאורך טיילת בת גלים דוכני אמנות שונים. בהשראת כוהנת מלאכת היד באותה תקופה, בתיה עוזיאל, הקמתי דוכן עם אחת מחברותיי בו מכרנו עגילים ושרשראות מעשה ידינו שזכו להצלחה בקרב נערות בנות גילנו. התפאורה הטבעית הילכה עליי קסם: גלי הים המתנפצים לעבר הסלעים, ריח האצות והשקיעות המופלאות.
במשך השנים המשכתי לבקר בשכונה האהובה הנושקת לים. בשנת 2017, כאשר בתי היזמית, בעלת החזון והתעוזה, עמלה על שיפוץ מה שהיה בעבר "הקיוסק של צילה" והקימה בשדרה את קפה מילהאוס הנפלא, מצאתי את עצמי חוזרת לבת גלים לעתים קרובות יותר. אין כמו סיור ברחובות השכונה לאחר קפה משובח וכריך נהדר, לנשום את אווירת המקום, להאזין לקולות, לשוחח עם עוברי אורח וכמובן, לצוד רגעים מרתקים בעדשת המצלמה.
שיכון הבריגדה
כמי שמחוברת בנימי נפשי לנוסטלגיה ולהיסטוריה, נמשכתי באופן טבעי לבתים של פעם. מצאתי את עצמי פוסעת שוב ושוב במשעולי שיכון הבריגדה, מתחם ארכיטקטוני במבנה ייחודי עטוף גינון מטופח שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה עבור מתנדבי היישוב היהודי ששירתו בצבא הבריטי.
המתחם, שנבנה על שטח בו שכן אחד ממחנות הצבא הבריטי, תוכנן ע"י אדריכל העיר חיפה דאז, אדולף רדינג וכלל 290 דירות קטנות, מרביתן בגודל 30-40 מ"ר. מכיוון שהביקוש היה גדול מההיצע, שכן 500 חיילים משוחררים נרשמו לפרויקט, נערכה הגרלה בהיכל העירייה בהשתתפות הציבור החיפאי. תרצו, "מחיר למשתכן", שנת 1947.
השיטוט בסמטאות השיכון הוליד בכל פעם צילומי אווירה מסקרנים: המרפסות הקטנטנות, באחת מציץ כלב חמוד, בשנייה גלשן מונח לייבוש ועל חבל הכביסה תלויים בגדי ים ומגבות, האחרת עמוסה לעייפה בציוד שהדירה הקטנטנה התקשתה להכילו. שלטי מספרי הבתים מפעם, תיבות הדואר העמוסות לעייפה, שמות הסמטאות המנציחות את התקופה, ואין סוף חתולים…
דיירי המתחם, שבתחילה הביטו בחשד בצלמת החוקרת, התרגלו לנוכחותי וחלקם אף הזמינוני לדירתם: עולה חדש שהתקבל כמאבטח ברכבת, סטודנטית לפסיכולוגיה, ועוד. את אליאס ח'שיבון צילמתי באוגוסט 2019 כשהוא מציע לי קפה ממרפסתו ברחוב החי"ל. חודש לאחר מכן, כאשר הצגתי את תמונתו בתערוכה, נודע לי משכניו שנפטר. לצד העצב, נותר לקט תמונות שמנציחות את זיכרו.
לספר את הסיפור
מהשיחות עם דיירי שיכון הבריגדה למדתי שרבים מהם אינם יודעים מדוע נקרא כך. כך התבשל בי הרעיון ליצור מיצג שיספר את סיפורו של השיכון, והשאר – היסטוריה… לאחר חודשים של מחקר, יצרתי קשר עם 12 משפחות משוחררי הצבא הבריטי שזכו להיות בין 290 המשפחות הראשונות שגרו במתחם, ובאמצעותן בחרתי להציג את הסיפור.
ביקשתי מנציג המשפחה, בנו או בתו של איש הצבא הבריטי, תמונה של האב במדים. לאחר לא מעט תלאות היו התמונות בידי. הגדלתי אותן והזמנתי את נציגי המשפחות למפגש בשיכון הבריגדה. כעת, ביקשתי מכל אחד מהם להחזיק את התמונה המוגדלת של האב בפתח הבית בו התגוררו ו…קליק.
כשנה לאחר מכן הוצג המיזם הייחודי בפסטיבל בית גלים. בסיועו של ידידי הגרפיקאי יריב יוחאי (שהיה סבלני לאין סוף בקשותיי) הוצגו תמונות נציגי המשפחות לצד פרטים על שירותו של האב (ובמקרה של משפחת צור, האב והאם גם יחד) בצירוף סקירה על "גלגולו של שיכון הבריגדה" מתוך עיון בעיתוני התקופה. בהמשך התווסף גם קולאז' תמונות המייצגות את ההווי המיוחד בשיכון אותן ליקטתי מאלבומיהם של ילדי השיכון שגדלו בו בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת וכאמור, תמונות כמה מהדיירים במרפסותיהם.
שמחתי להיווכח שהתערוכה משכה אליה מבקרים רבים שמצאו בה עניין וגרמה להעלאת זיכרונות נוסטלגיים ליד המוצגים. כמי שאוהבת לרגש ולהתרגש, ומכיוון שבאותו זמן כבר הייתי שבויה עמוק בקסם הבת גלימי, החלטתי להרחיב את היריעה. מאז ומדי שנה הוספתי עוד פלח לתערוכה על בסיס ראיונות שקיימתי עם כמה מילדי ונערי השכונה בעבר לצד חומרים שאספתי.
מכאן נדלג היישר לתערוכה שהוצגה בסוף בשבוע האחרון במרכז הקהילתי במסגרת פסטיבל בית גלים ה-14 שהופק ע"י עיריית חיפה, המתנ"ס וצוות מתנדבים מהשכונה. במשך שלושה ימים גדשה שכונת בת גלים במבקרים ומטיילים רבים שהגיעו מרחבי הארץ ונהנו משפע האירועים.
התערוכה מתרחבת לכבוד מאה שנים לבת גלים
השנה, לציון מאה שנים לבת גלים, הוספתי לתערוכה את סיפוריהן של ארבע משפחות בת גלימיות שראיינתי לטובת המיזם: משפחת סמילוביץ, שרה כהן, עדנה ועוזי נגיד ומיקי ויפה הרציג.
כמו כן הכנו ארבעה פלקטים של קולאז'ים מעוצבים בהם שולבו כ-150 תמונות שצולמו בשנות ה30- ועד ה-70 בבריכה המיתולוגית של בת גלים, באולם הקזינו ומחוצה לו, בחוף הים ובטיילת. חלקן של התמונות לוקטו על ידי מתוך אלבומים משפחתיים ואחרות, מתוך נבירה בארכיונים, ספריות ואוספים פרטיים. התמונות ההיסטוריות של הבריכה והקזינו עוררו בקרוב המבקרים עניין רב לצד תקווה גדולה להחזיר עטרה ליושנה ולבנות מחדש את הבריכה בשטח שעומד נטוש מזה עשרות בשנים.
בנוסף לכל אלה, הוצג למבקרים קישור באמצעות בר-קוד (QR) לצפייה בארבעה סרטונים אותנטיים קצרים שצולמו בתחרויות ובאירועים שונים בבריכה המיתולוגית, באדיבות ארכיון הסרטים הישראלי. במיצג הקפדתי לרשום את מקורה של כל אחת מהתמונות, וזו הזדמנות להודות שוב לכולם על אישור השימוש בהן בתערוכה.
התוצאה – תערוכה שמגרה את בלוטות הנוסטלגיה והגעגוע ומעלה על נס את הקסם ואת ההווי המיוחד של השכונה, שמתחילת דרכה התאפיינה בהרכב אנושי מגוון ובאווירה קהילתית. התרגשתי לראות את המבקרים הרבים קוראים בעניין רב את סיפורי המשפחות, מביטים ארוכות בתמונות כשחיוך נסוך על פניהם, מתמוגגים מרגעי הנוסטלגיה. מפעם לפעם נשמע קול: "הנה אני"! יווו, הנה ההורים שלי!
האחים אבי ובת שבע לבית ברט מעלים זיכרונות מילדותם הבת גלימית ◄ צפו
יוסי (ארבטמן) ארבל נרגש למראה תמונות משפחתו בתערוכה הנוסטלגית ◄ צפו
לצד הבת גלימים הוותיקים שמחתי לפגוש בתערוכה גם את בני הדור הצעיר שגם הם גילו עניין בהיכרות מורשת העבר של השכונה.
שי עוז, שגדל בבת גלים, מתרגש התערוכה הנוסטלגית ◄ צפו
מפגשים מרגשים בין התמונות הנוסטלגיות
לצד המיצגים התקיימו גם הפעם מפגשים נוסטלגיים מרגשים בין אנשים שלא ראו זה את זה שנים רבות. כך למשל, יוסי תמיר ויעקב וימן, ילידי חיפה שגרים כיום באזור המרכז, הגיעו לבקר עם נשותיהם בתערוכה. הם קראו בעניין רב את סיפור חייו של מיקי הרציג, המורה לספורט הנערץ בבית הספר עירוני ה', שגדל בבת גלים. לפתע זיהה יוסי את מיקי העומד בסמוך, אותו לא ראו עשרות שנים, מה שהוליד עוד מפגש מרגש…
את מרים שוסטר בלוך ראיינתי כבר לפני מספר שנים ואף סרקתי כמה מתמונות נעוריה. היא הגיעה עם משפחתה לבת גלים בשנת 1935, בהיותה בת 4 ובה התגוררה עד לפני שנים ספורות. כיום, כשהיא מתגוררת בטבעון, הגיעה מרים לתערוכה מלווה בילדיה, התרגשה מאוד לפגוש חברים מן העבר ולראות את תמונות בני משפחתה משולבים במיזם.
שמוליק כהן בן ה-92, בנם של אסתר ושאלתיאל כהן, נולד בסלוניקי והשתקע עם משפחתו בשכונת בת גלים בשנת 1939. בשיחותיי עימו, סיפר לי על מעלליו כילד בת גלימי שובב ועל שלל זיכרונות מרגשים. שמוליק היה בין הקופצים האמיצים ממגדל המקפצה בבריכה האולימפית בבת גלים וכמה מתמונותיו אלה שילבתי בתערוכה אליה הגיע לבקר עם כמה מבני משפחתו.
כאשר אמנית הרקמה הבינלאומית בתיה שני הגיעה גם היא לבקר בתערוכה, ערכתי היכרות בינה לבין שמוליק כהן. בתיה ואחיה נתן גילה (במקור, גולד) התגוררו בבת גלים כילדים, משנת 1956. את "הבית הירוק" ברחוב יונתן 9 בו גדלו שיפצו בתיה ובעלה שאול לפני כמה שנים ושילבו ישן וחדש באופן אסתטי ומעורר כבוד ואחיה נתן חזר להתגורר בו. באותו בית בדיוק, בדלת ממול, התגורר שמוליק כהן, משנת 1939 עד 1952. עוד מפגש מרגש מאין כמוהו.
בת שבע (בבה) רוזנטל רייס, ילידת 1946, אחות חדר ניתוח ואחות אחראית במכון לבריאות השד ברמב"ם, הגיעה לתערוכה עם בעלה, פרופ' דניאל רייס, מבכירי האורתופדים הכירורגים הבכירים בארץ, ולא הצליחה להסתיר את התרגשותה כאשר גילתה בין הקולאז'ים את תמונותיה ותמונות בני משפחתה. אביה של בת שבע, איזיק ברט, ניהל בבת גלים חנות למתנות וכלי בית בה נהגו לרכוש כל תושבי השכונה מתנות לחתונות. במקום בו שכנה החנות פועלת כיום חנות לממכר ולתיקון שעונים.
עדנה ועוזי נגיד, שמתגוררים עד היום בבת גלים, התרגשו גם הם לראות את המיצג המספר את סיפורם ובהמשך חזרו לתערוכה פעם נוספת עם כמה מבני משפחתם. עדנה היא בתם של דוד מילגרום, יו"ר ועד שכונת בת גלים וחבר ארגון "ההגנה" ושל חנה לבית מונצרש שניהלה את אחד מגני הילדים הראשונים בבת גלים. בבגרותה המשיכה עדנה את דרכה החינוכית של אמה וחינכה רבים מילדי בת גלים כמורה ומחנכת בבית הספר בו למדה. את סיפור חייהם של עדנה ועוזי נגיד תיעדתי לפני כחודשיים ואתם מוזמנים לקראו.
עד כאן טעימות מהתערוכה המרגשת ובאמתחתי, כמובן, שפע רעיונות נוספים. אם יימצא עניין בהרחבת המיזם ובמימונו, אשמח להרחיב את היריעה ולהציג את התערוכה במקום ראוי על מנת שתוכלו לשוב ולהתרגש מקסם העבר.
