אוניברסיטה של החיים • סיפור חיפאי ◄יצחק טויטו

כיכר חמרה (לימים פריז), חיפה 1934. (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון הצילומים הלאומי)

יצחק טויטו – מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" • סיפורים

כיכר פריז בטאבון

חנות קטנה ומטריפת חושים.
באמצע רחוב אליהו, רחוב קצר המחבר את כיכר פריז
לרחוב העצמאות שבעיר התחתית בחיפה
היה מקום שנראה כמן הכלאה של מאפיה וחנות.
והם מכרו שם פיתות. רק פיתות.

הרושם היה, כאילו הייתה שם מערה עתיקה וקדומה
ששימשה כטאבון ואז בנו סביבה חנות.

אתה עובר את המפתן ומגיע לסוג של דלפק
עליו היו מונחות ערמות של פיתות חמות
שיצאו הרגע מהמערה הבוערת.

מעבר לדלפק, ממול, היה הטאבון הענק והעמוק.
כילד, הוא נראה לי כמו מערה עמוקה
עם מדורה בוערת בתוכה.

לא היה אכפת לי לעמוד בתור ולחכות.
במיוחד במוצאי פסח.
אז, התור לחמץ החם והנכסף היה ארוך במיוחד.
לא הפריע לי לתת לכל מאן דבעי, לעבור אותי בתור
וכך, להרוויח עוד כמה דקות של התבוננות בפלא.

בעזרת מוט ארוך, שקצהו רחב כעין צלחת שטוחה
היה הבחור מניח את הבצק עמוק בתוך הטאבון,
שבשניות, היה תופח ומשנה צורה וצבע,
ובמיומנות, הופך את זו, ומשפר עמדה לאחרת.

בעשר בבוקר של יום חול הייתי בדרכי לשם.

לאסוף כסף מהרצפה

כעשרים מטרים לפני המאפיה, הייתה התקהלות קטנה.
כעשרה אנשים התגודדו סביב מישהו.
עמדתי אחריהם מתרומם על קצות האצבעות.
ילד קטן, כבן אחת עשרה או שתים עשרה, שמציץ מעבר
לכתפי המתקהלים, ומנסה לראות על מה הסערה
בכוס המים.

בחור צעיר, קסקט דייגים לראשו, עמד עם הגב אל הקיר.
לפניו, על שני ארגזי עץ הונחה חתיכת דיקט שטוחה.
שולחן רחוב נייד, עשה זאת בעצמך. מוטציה של שולחן.

בשתי ידיו החזיק שלושה קלפים.
שניים ביד אחת ועוד קלף ביד השנייה.
שניים מהם מספרי שבע שחורים.
השלישי צבעוני. מלכה.
הוא הציג אותם לקהל.
ואז, בזריזות השליך אותם בשיכול ידיים
הפוכים על המשטח שלפניו.
"איפה המלכה רבותי? איפה המלכה?
מי שיצליח למצוא אותה מכפיל את כספו…"

אנשים לא ממהרים לזרוק כסף שהרוויחו בעמל רב.
וכך, רק התבוננו והסתודדו בניהם
מנחשים איפה המלכה החמקנית.

בחור צעיר עם כובע בסגנון אל קפונה ניגש בביטחון
והניח את כספו על אחד הקלפים. חשב שזו המלכה.
גם אני חשבתי כך, וכך גם רוב האנשים.

"אתה בטוח?" שאל הקלפן וקיבל הנהון לאישור.
הקלפן גילה את הקלפים.
אל קפונה צדק והרוויח יפה.
האנשים מחאו כפיים.
הקלפן לא התרגש וחזר שוב על הפסוקים השגורים.
עוד סיבוב.
"איפה המלכה רבותי?" מי שיצליח למצוא…."

עדיין מעט מהוססים, הניחו אנשים מטבעות
על יד הקלף שלדעתם הוא הצבעוני. המלכה.

ניסיתי לזהות מעבר לכתפי האנשים איפה המלכה.
היה פשוט.
ואכן, אחרי שהפך וגילה את זהות הקלפים
התברר לי שצדקתי. ולא רק אני.
רוב האנשים צדקו והרוויחו.
בחיוכים מאושרים, שלשלו את הרווח לכיסם והמרו שוב.
למה לא?
כמו לאסוף כסף מהרצפה.

נראה היה לי שעם תשומת לב ומבט מרוכז
יהיה קל למצוא את המלכה.
כך גם חשבו כולם.
ובפעם הבאה הניחו סכומים הרבה יותר גדולים. כולם.

קלפים (צילום: חי פה)

לך, זה לא בשבילך

לא הבנתי איך הקלפן מסתכן בהפסד כל כך גדול
אלא, שהלהטוטן לא נראה מודאג. בכלל לא.
להפך.
הוא משך את הזמן ונתן להרבה אנשים
נוספים להצטרף להימור.

טפיחה קלה על הכתף גרמה לי להסתובב.

מולי עמד בחור צעיר דומה מאד ללהטוטן הקלפים
עם כובע נוסח אל קפונה משוך מטה עד עיניו.
הוא סימן לי להתקרב, הצמיד את פיו קרוב לאזני
ולחש: "עזוב, זה לא בשבילך. לך."

היה משהו בקולו, שנתן לך להבין שזו לא המלצה.

התרחקתי לכיוון העצמאות, אבל לא רחוק מדי. סקרנות.
כמה מטרים אחרי שעברתי את המאפיה עמדתי.
נשענתי על אחד העמודים העגולים והענקים שלאורך הכביש
והסתכלתי לכיוון הלהטוטן.

הוא שוב השליך את הקלפים בתנועות שנראו בדיוק
כמו בפעם הקודמת.
הרבה המרו ועל הרבה כסף.
למה לא? כסף קל.

עכשיו, נשאר רק לחשוף את הקלפים ולראות האם אכן
צדקו כל אחד בהימורו.
התנועות נראו אותו הדבר כמו בפעם הקודמת.
בדיוק אותו הדבר.
המלכה חייבת להיות באותו המקום.

בתנועות איטיות הוא חשף את הקלפים ההפוכים.
המלכה לא הייתה באותו המקום.
כולם טעו.
כולם הפסידו.

כיכר חמרה (לימים פריז), חיפה 1934. (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון הצילומים הלאומי)

אוניברסיטה של החיים

היו לי כמה מטבעות בכיס. הלכתי לקנות פיתות.
אני לא הפסדתי כלום.
להיפך, הרווחתי.
הרווחתי שיעור שלא מלמדים בבית הספר.

שבוע לאחר מכן,
כשעברתי ליד בית הקרנות שברחוב הרצל
בדרך לספריית בורוכוב להחליף ספרי קריאה
ראיתי בחור צעיר עם קסקט דייגים במרכז הרחבה
ומסביבו התגודדות של כחמישה עשר אנשים.
כבעל ניסיון, העיניים שלי חיפשו מסביב.
ו… בינגו.

בחור צעיר דומה להפליא ללהטוטן, נשען במרחק מה
על ברזיית המים העגולה, עם כובע בסגנון
אל קפונה, משוך עד עיניו.
בעל הקסקט לא להטט עם קלפים.
הוא עשה את אותו הדבר עם שלוש כוסות אטומות
וכדור טניס צהוב וקטן.
אין ספק, החבר'ה האלה כישרוניים ומגוונים.

הפעם לא נעצרתי.
הייתי כבר בשיעור הזה.

כמה תובנות אפשר היה ללמוד מגיחה קצרה
לקניית פיתות…?
מקצוע ליבה באוניברסיטה של החיים.


יצחק טויטו - "לאסוף מתנות מהרצפה" (אלבום אישי)
יצחק טויטו – "לאסוף מתנות מהרצפה" (אלבום אישי)

יצחק טויטו

יצחק טויטו, יליד חיפה – 1956. בן יחיד לעוד שישה אחים ואחות אחת (כן, יש אפשרות כזאת). תפאורת ילדותו נעה בעיקר מהעיר התחתית ועד להדר הכרמל.

לאחר ארבע שנות שירות באחת מהיחידות המובחרות של חיל הים פנה להוראה, ועד לאחרונה שימש כמאמן כושר ומורה לחינוך גופני בבית ספר תיכון.

בימים אלה יצא לאור ספרו "לאסוף מתנות מהרצפה" שעלילתו מתרחשת בעיקר בחיפה.
בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בחינוך גופני.


עוד סיפורים של יצחק טויטו שפורסמו בחי פה:

הגיבו כאן לכתבה

8 תגובות
  1. יגאל אמר/ה

    מקסים ספור אמיתי מהחיים למבוגרים שבננו שמכיר את חיפה כתוב בטעם מסקרן להמשיך לקרוא. כל הכבוד.

  2. אריה גחלת אמר/ה

    אס זוכה קינג בוכה- ככה מי ראה תמונה מרוויח??לימים הוא עבר למנהרה של אגד בצומת הדולפין. איציק היקר תודה על הנוסטלגיה וד"ש למזל

  3. משה דידי אמר/ה

    סיפור מזכיר נשכחות, הם ידעו איך למשוך את מהאנשים להמר.
    נהניתי

  4. אדם אמר/ה

    סיפור מקסים שכתוב כל כך מדוייק ומחזיר אותנו לימים ההם

  5. איילת אמר/ה

    הסיפור הקלסי של כסף קל….
    כמו שאיציק כותב בצורה קלילה, בשפה קולחת
    מושכת ,מסקרנת ..אין מתנות חינם….
    אכן שיעור לחיים.
    כייף לקרוא מחכה להמשך.

  6. אחד העם אמר/ה

    מקסים, מרגש. כתיבה מיוחדת. כל הכבוד.
    אירועי ילדות שמקבלים נופך משלהם ותובנות… אכן, לאסוף מתנות מהרצפה.

  7. רמי אמר/ה

    מקסים לואי לפחות כמו הספר מזכיר מאוד את נוף ילדות נו

  8. מוטי. אמר/ה

    כאילו אני הייתי שם.למאפייה קראו "גדעון" והאמת? אכלתי כבר פיתות טעימות יותר. השלושה קלפים על ארגז עץ היו במרחק מטר מהמאפייה.גם אני" חטפתי" את זה לא בשבילך והעמודים העגולים הגדולים מעבר לכביש של אליהו הנביא ב פתח החנות של סוידאן.

הגיבו כאן לכתבה