"הצחקת אותי, את יודעת איפה הייתי בחמש בבוקר?" • סיפור ○ יצחק טויטו

(חי פה בסיפורים) – יצחק טויטו • מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה"

מורעלים

"יש לי שיעור חינוך עם הכיתה שלי בשעה הבאה, ואני מחפש משהו אחר.
משהו שיעניין אותם ולא קשור ממש ללימודים, יש לך רעיון?"
"איזה כיתה זאת?"
"יב".
"טוב, אחשוב על משהו. אתה יודע מה, אכפת לך שאכנס לדבר איתם?"
חיוך של אושר הופיע על פניו, כאילו הרגע הוסיפו לו גמול השתלמות. "ידעתי, ידעתי".
לא הבנתי אותו. "מה ידעת?"
"שאתה מלאך. השיעור בעשר, אחרי ההפסקה, נראה לי שהם ישמחו."

כן, הם שמחו. באופן מסורתי, לאחר צו הגיוס הראשון הם מתחילים בשאלות.
'איפה היית בצבא?', 'באמת, באמת שחיתם מעכו עד לחיפה?', 'בחייאת המורה, תן טיפ
איך מתקבלים לשם', 'איך מתכוננים ליום סיירות?' ועוד כאלה דברים האופייניים לגיל המתלהב והכיפי הזה.
אז עכשיו הם שמחו, כי עכשיו יש להם שיעור שלם לתקוף אותי בשאלות של מורעלי גיוס
בלי יכולת להתחמק.

פתחתי בסיפור, כדי לגרום להם סקרנות ולהעלות את רמת הריכוז.
סיפרתי להם משהו שפורסם בעיתון 'חי פה', תחת הכותרת – 'סיפור של כוח'.
הם היו מרותקים. יופי.
ואז, אמרתי. "עכשיו, יש לי טיפ בשבילכם. למעשה, זה סוג של סוד, אולי סוד החיים.
מעוניינים לשמוע?"
מה זה מעוניינים… מוטרפים.

כל בוקר קררררר

השתדלתי לדבר לאט ובהטעמה. רציתי שיפנימו.
"נראה לי" אמרתי, תוך שאני מנמיך את קולי כמעט לדרגת לחישה, גורם להם להתאמץ להקשיב.
"נראה לי, שהייתי מכנה את הטיפ הזה – מלכודת דבש. ואני מאמין שתבינו למה.
באחת מהיחידות המיוחדות של צה"ל קמים בחמש וחצי בבוקר, ונכנסים עירומים לים, לשחיית בוקר.
לא להרבה זמן, חמש דקות.
ואת זה הם עושים בכל יום ויום, ללא קשר למזג האוויר.
וכן, כן, גם בינואר – פברואר. כל בוקר, במשך כשנה.
רגע, אתם חושבים, 'אה, מן הסתם מתרגלים לזה, הגוף מסתגל ואז זה לא נורא'.

הצחקתם אותי… חום הגוף שלנו לא משתנה. הגוף שלנו מכויל ל-37 מעלות. תמיד.
לא פחות ולא יותר. למעשה, מעט יותר, או קצת פחות, כבר מצביע על בעיה.
זה בשיעור ביולוגיה.

אז, בשחייה במים של 15 מעלות, שזה הרבה פחות מחום הגוף שלך, יהיה לך קר.
מאד מאד קררררררר. השיניים שלך ינקשו ללא שליטה כל בוקר.
למה? למה זה נדרש?
כדי שתדע שזה אפשרי, שהכל אפשרי.
כדי שתפנים, שאולי זה לא נעים, אבל מתגברים וממשיכים הלאה.
כדי שכשתתקל בבעיה, תחשוב – 'קטן עלי'.
פחחחח… תלעג לבעיה: הצחקת אותי, את יודעת איפה הייתי בחמש וחצי בבוקר?
כדי שיוטמע בך הניצחון.

קרע לו את הצורה

תרגולת אתגרית קבועה, מחשלת אותך נכון להתמודד עם אתגרים.
ללא אימון מאתגר, כשתתקל בבעיה, בעיקר אלו הלא צפויות, הסיכויים שלך יורדים.
בטח לעומת זה המאותגר יום יומית.
אז, צור לך אתגר כלשהו.
עזוב את הים… אתה לא קומנדו.
אבל לא חסר. תמצא משהו, ותתמודד איתו כל יום. תקרע לו את הצורה.
קח בחשבון שלא כל יום יהיה מוצלח. אז מה? לא הלך היום?
תגיד לו: "חכה מחר, נראה אותך…"

הוא תמיד מגיע

יש לי חבר יקר, שמאתגר את עצמו כל בוקר בכשעתיים ריצה. לא קל. אבל מצוין.
רק תבחר. טפס על קיר, רכב על אופניים, תתחיל שכיבות סמיכה. אתה קובע.
אתה רגיל לקום בשבע בבוקר? קום שעה, או אפילו חצי שעה קודם.
אתה רגיל לקחת את המעלית? עלה במדרגות.
לא חשוב מה ולא חשוב מתי – חשובה המלחמה.
חשוב האתגר.
קשה? אז מה?
כשתתקל בבעיה אמיתית, תחייך לעצמך ותלעג לה: פחחחחח… את יודעת איפה הייתי בחמש וחצי בבוקר?
צא מאזור הנוחות שלך.
זה אזור המלכודת וזו מלכודת דבש. אל תתבוסס שם.
כשיגיע ה"קרב" תהיה מוכן.
והוא תמיד מגיע.

עדיף על כיפת ברזל

נעימה מוכרת כלשהי נשמעה בכריזה. הצלצול העכשווי המודיע על סיום השיעור.
התלמידים עטו עלי כמוצאי שלל רב. לא כל יום אני מזדמן להם בנכונות ופתיחות
לדבר על הצבא כמו היום.
הותקפתי בקצב של מיליון שאלות בשנייה.
גם כיפת ברזל לא הייתה עוזרת לי עכשיו.
ואז, הגיעה המורה למתמטיקה. עכשיו מתחיל השיעור שלו. הצלה אמיתית.
כשעברתי על פניו ביציאה מהכיתה לחשתי לו. "צריך להציב אותך בדרום. אתה עדיף
על כל כיפת ברזל."

יצחק טויטו, מחבר הספר 'לאסוף מתנות מהרצפה'.
פרטים נוספים אפשר לקבל בקישור הבא. רק ללחוץ…

יצחק טויטו

יליד חיפה, ובעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בחינוך גופני.
בשנה החולפת הוציא לאור את ספרו העלילתי "לאסוף מתנות מהרצפה" הגדוש ברעיונות פורצי שגרה, השזורים כבדרך אגב בעלילה ושהקורא מוזמן פשוט לאסוף מהרצפה.
איציק נמצא כעת לקראת סיומו של ספרו הבא.

עוד סיפורים של יצחק טויטו שפורסמו בחי פה: