מדינת ישראל בחיתוליה. משחתות של הצי האנגלי והצרפתי מתחילות לבוא לביקורי נימוסין בנמל-חיפה. חוקי ההתנהגות של האורחים, קשוחים במיוחד בכל הקשור להופעה ובעיקר לאלכוהול. רבים מהמלחים ניסו לגימה קטנה ששחררה את הרסן ואז קשה לעצור אותם.
המסעדה המזרחית של שטרית ברחוב הרצל פינת הנביאים אירחה אותם לעיתים מזומנות. באחד הימים באתי לביקור במסעדה עם דוִד, או 'פסוליה' אם תרצו, בנו של בעל הבית. אנחנו מתכבדים בגזוז חינם ויושבים ללא מעש, כמו הגדולים. מולנו שולחן ושני מלחים אנגלים יושבים אחד מול השני מרוקנים בקבוקי בירה. המדים הלבנים בוהקים יותר מלבן רגיל. נקיים, מצוחצחים ומגוהצים ביד אמן. התגים והסמלים למיניהם מעוררים עניין וכל עובר ושב מתבונן בעיניים כלות.
על מנת למנוע ויכוחים בעת התשלום, נשארים כל הבקבוקים הריקים על השולחן. תוך כשעתיים, נערמים על השולחן בקבוקים ריקים צמודים אחד לשני. מדי כמה דקות מתרומם אחד מהם ומדדה לעבר השירותים. מדמה הליכה על הסיפון בשעת סערה. המטרה לפנות מקום בשלפוחית לבירות הבאות. חברו נשאר לשמור על הבקבוקים הריקים. האחד חוזר, השני יוצא לדרך וחוזר חלילה. אט אט כל הצחור הופך לשחור ופסי הגיהוץ מתיישרים.
השולחן מלא בבקבוקים העומדים עד קצהו. היציאה לשירותים כבר נראית כאילו המסעדה כולה נמצאה על אנייה בלב-ים סוער ורוגש. המלחים בקושי עומדים על הרגליים, מתפללים שהסערה בים תירגע קמעה. כל בקבוק שנלגם מועבר למיון. הכליות בעבודה מאומצת מסננות את הנוזלים ומעבירות לשלפוחית השתן, אך מה קורה עם האלכוהול? לאחר כבוד הוא עובר דרך הכבד ומתחיל לחלחל למוח. במוח ישנם מיליוני תאים שאותם הוא רוצה לכבוש. מי שתומך בפעולה זה המלח ששותה עוד ועוד וכך לא נשאר תא מוח אחד ללא אלכוהול שילחש לו:
"תברח כל עוד אתה על רגליך".
יחד עם יציאת חוף של המלחים, יוצא גם ג'יפ של המשטרה הצבאית של האנייה. תפקידו לשמור על הסדר ולאתר את השתיינים. מחפש במסעדות, ברים וכל מיני מקומות שבהם עלולים מלחים להכתים את שמה הטוב של הספינה ודיגלה. ג'יפ נעצר ליד המסעדה של שטרית. רגל עטופה בחותלת לבנה נשלחה ושני שוטרים צבאיים של חיל-הים האנגלי יורדים ממנו. הנמוך ביניהם יכול להיות שחקן כדורסל מצטיין. לבושים מדים לבנים מגוהצים. בידיהם אלות שחורות כשרצועת עור חובקת את כף היד למניעת שמיטת האלה בעת השימוש.
הכניסה למסעדה מרשימה ביותר והם תרים אחר עברייני חוק. משגילו את הצמד היושב מולנו, נכנסו פנימה. האזהרה לשניים משטרית בעל המקום, הגיעה בזמן, אך הם לא היו מסוגלים כבר לזוז ממקומם ולברוח. גם לא ניסו להתנגד לשוטרים וזה לא מנע את מכות האלות שניחתו עליהם. מי שמבייש את הצי אין סליחה ומחילה. הם נגררו לניידת החונה מאחורי הג'יפ ומושלכים פנימה כשק תפוחי אדמה. ההבדל ביניהם הוא ששק כזה אינו מקיא. השיירה יצאה לדרך, כששני המלחים, שעד לפני שעה קלה היו צחורים וצחים כשלג, שוכבים על ריצפת הניידת מקומטים ומטונפים בקיא של עצמם.
הניידת יוצאת לחפש עוד מפרי חוק ולהעניק להם טיפול בהתאם. מה העונש שקיבלו באנייה אנחנו לא יודעים. מובטח, שנשבעו שזו השתייה האחרונה שלהם. השבועה הייתה תקפה, בוודאי, עד ליציאה לחופשת חוף הבאה. אני לוגם בירה אחת ל…אך, מה שלגמו המלחים ב'פייב אוקלוק' אחד לא אצליח לרוקן בשנה. מזלי שאיני אנגלי.
-אילן סגל –
האם הכתבה עניינה אותך?
כל הכבוד לאילן