חתול שחור ושוד במקסיקו • יצחק טויטו

(חי פה) – יצחק טויטו – מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" • סיפורים

למרות שלא הוציא הגה, אפשר היה לחתוך
את ההיסטריה בסכין.
על אף, שהוא ניסה להסתיר את הרעידות… ראיתי.

היינו בנסיעה.
יצאנו מחיפה ועברנו מתחת למערת אליהו הנביא.

"היי, מה קורה? הכל בסדר?" שאלתי
"כן, כן, הכל בסדר" אמר, ואפשר היה למשש את
הרעד בקולו. חיפשתי מקום נוח לעצירה.
שום דבר לא בסדר.

פניתי ימינה במסעדת מקסים, עברתי מתחת לגשר ועצרתי
מול הים. אין כמו התבוננות בגלים כדי לסדר את הראש.

הסתובבתי אליו. "מה קורה אחי?"
"ש..שו..ם דבר. הכל ב..סדר.."
לא היה טעם לנסות לדובב אותו. המחשב שלו קרס.
ועכשיו הוא היה על רטט.

כשיצאנו לנסיעה לפני כעשר דקות הכל היה תקין
כך, שמה שנשאר, היה לנסות לשחזר את הדקות האחרונות
ואולי למצוא מה גרם לשינוי. איזה וירוס התקיף פה.
התחלתי לשחזר. כל רגע, דקה אחר דקה.
כלום. לא מצאתי שום באג. הכל נראה תקין.

ניסיתי לשאול אותו משהו… נאדה.
הוא רק מלמל הברות לא ברורות.

הוא היה שחור

התחלתי בראש שיחזור נוסף וצירפתי לו גם פס קול.
אז מה היה…
התחלנו בנסיעה. חצינו שני מעברי חציה. רמזור אדום.
יצאנו מחיפה, עברנו את בניין הרפאים שהיה פעם
התחנה המרכזית הישנה ואחר כך עוד רמזור
עם מעבר חציה.
עצרתי לפניו.
חיכיתי קצת בגלל חתול שחצה בריצה ו…
בום… בּוּוּוּוּם… זה זה !!!!
זה החתול!!!

יש מצב? החתול שחצה את הכביש?
יש אפשרות.. אבל.. בחנתי אותו, לא יודע
אם לצחוק או לתת לו סטירה של 'חזרה לשפיות.'

תמיד כדאי שתהיה לך אחת כזו בכיס. שיהיה.

"רק אל תגיד לי שזה בגלל החתול…" אמרתי.
הוא הביט בי. "ה..וא היה ש..ש..חור."

אל תצא מהבית בלי היגיון

לא יאומן. עוד יש דברים כאלה?
מזמן חשבתי שזה שייך לעבר, או לפחות לקבוצות
הנוסטלגיה. החנקתי את הצחוק. לא נעים, הברנש רועד.

החזרתי את הסטירה לכיס, זו של ה 'חזרה לשפיות.'
היא לא תעזור פה.
כאן צריך כָּאפָה. אבל לא הבאתי איתי.
כמה אפשר לסחוב.
לעומת זאת, ההיגיון, הוא חובה. חלק ממך.
ואם הוא לא תמיד איתך, אל תצא מהבית.

ידידי היה בתוך עולם משלו ועם שיבושים בקליטה.
כיביתי את המנוע וישבתי בשקט שתי דקות.
ניסיתי לסדר בראש את הדברים בצורה שתתאים למאזין.

"תראה" אמרתי. "היה לך פירוש במוח של מצב מסוים.
וכשנפגשת עם אותה סיטואציה, עם אותו מצב
התחלת להתנהל לפי אותו הפירוש.
בקיצור, יש לך משוואה בראש: חתול שחור = קטסטרופה.

אבל זה לא נכון, זה לא החתול – זה אתה.

זה אתה, שהחלטת על פי אני לא יודע איך,
אולי משהו ששמעת או קראת, שחתול שחור זה מזל רע.

אתה יודע מה… אני חושב שחתול שחור זה הכי טוב.
ובכלל, אם אני אאמץ פעם חתול, זה יהיה רק שחור."
"למה? למה?" הוא לחש ברתיעה.
"כי על חתול לבן כל לכלוך יבלוט ועל שחור לא.
ואתה יודע מה? אני אקח אותו איתי לכל מקום.

תאר לך שאני מחפש חניה בעיר הפקוקה.
אחרי אין ספור סיבובים, אני מוצא אחד שיוצא מחניה. יופי.
אני רוצה להיכנס ופתאום, משום מקום מגיע מישהו שאומר..
'היי, היי, אני מחכה לחניה כבר עשר דקות
רק קפצתי לקנות פלאפל'. שקרן.
אז, אני מרים את החתול שלי מהמושב שלידי
מוציא אותו לבחור מהחלון ואומר לו:
'החתול שלי אומר שאתה שקרן,
ולטובתך, כדאי מאד שתעוף מפה'.
אם הוא אחד כמוך, הוא טס משם כל עוד רוחו בו.
אתה רואה, הרווחתי חניה.

טוב, עזוב בדיחות.
על המציאות שלך אתה מחליט.
ויותר מזה, בתכנון נכון, אתה יכול אפילו לכוון אותה."

נתתי למילים להדהד קצת. הוא כבר נראה יותר טוב.

שוד במקסיקו

"שמע, יש לי משהו בשבילך.
משהו שיעשה לך קצת סדר, ויפתח לך כיווני חשיבה אחרים."
"מה זה?"
"ספר."
"ספר? עזוב, אני לא חובב קריאה."
"מצוין. אז זה הספר שלך. כי כל הרעיונות
והתובנות מגיעות על הדרך. משולבות בסיפור
ועם הרבה הומור. אתה יודע מה… קח דוגמה.
קטע קצרצר מתוך הספר. מיוחד בשבילך.

"… בעל חברת אבטחה מספר לחברו על אירוע זניח
שהתרחש במקסיקו.
מאבטח ישראלי, שהיה לו ערב חופשי, נכנס לאחד הברים המקומיים.
הוא שתה קצת.
מאוחר יותר יצא לבדו מהבר המפוקפק.
החבר'ה שלנו בולטים יחסית למקומיים, אין מה לעשות, גנטיקה.
והם גם נראים כאילו שיש להם כסף יחסית לאוכלוסייה המקומית.
חמישים מטרים מאותו בר הוא הותקף והופל לקרקע
על ידי מקסיקני גברתן, שאיים עליו תוך
שהוא מכוון אליו אקדח טעון.
"תן לי את הארנק".
הבחור לא מתחכם מול אקדח טעון.
"קח, קח. בבקשה", אמר מבוהל.
"עכשיו את השעון".
"בבקשה, בבקשה. קח, קח".

כשרצה המקסיקני להסתלק עם כל השלל, התחנן הבחור שלנו,
"רק עשה לי טובה קטנה, אשתי לא תאמין לי ותעשה לי את המוות.
תירה שני כדורים בכובע שלי. רק להוכחה שבאמת נשדדתי."
"אין בעיה", אמר המקסיקני וירה שני כדורים.
הבחור הוריד את המעיל.
"בבקשה, עוד מספר כדורים במעיל. רק כדי שנהיה בטוחים".
המקסיקני ירה בכיף.

"אתה יודע מה? אתה יכול לירות כדור אחד ליד היד? רק שריטה?"
המקסיקני, שכבר התחיל להתעצבן, התקרב ונהם לבחור שלנו:
"לך הביתה, גמרת לי כבר את כל הכדורים".
"באמת, אהבל?" פלט המאבטח ושלח לו מכה מדודה,
מהירה ומדויקת לגרוגרת.
הברנש נפל על ברכיו, אוחז בצווארו. מחרחר.

ידידנו הניח יד על כתפו ובעדינות השכיבו על
הרצפה, תוך שהוא מדבר אליו.
"בפעם הבאה, תשאל קודם: 'אתה ישראלי?'
אם יגידו לך לא – תמשיך בתוכנית.
אם יגידו לך כן, תצעק: 'I LOVE ISRAEL' ותמשיך הביתה".
השודד רק פלט שברי הברות לא ברורות,
שגם מורה לסלנג רחוב לא היה מבין.
"אל תדאג, אתה תחיה
ועכשיו אני לוקח בחזרה את הארנק והשעון שלי".

אחר-כך, חיפש אצלו בכיסים והוציא מספר שטרות שמצא.
"וזה, כדי לכסות על המעיל והכובע שהרסת".

לפני שנפרד ממנו, תפס לו את האוזן וסובב בכוח.
"וזה בשביל עוגמת הנפש שגרמת, סטופידו".

צחקתי. "עזוב, זה בדיחה".
"זה מה שהחבר'ה סיפרו כשבאו לבקש
שלא אכעס עליו על ששתה קצת יותר מדי".

תובנות

"נו, ומה עשית? פיטרת את הבחור?"
"להיפך. אלה בדיוק החבר'ה שאני מחפש.
וממש לא אכפת לי אם הוא לקח בדיחה ויישם אותה בשטח.
אכפת לי מהתוצאה. נכון, אסור היה לו לשתות.
ואם כבר, אז רק עם עוד פיכחים אחרים לידו.
אבל נוצר מצב ביש, לא צפוי, והוא, בתושייה רבה
ידע לעבור ממצב של נלכד ללוכד. כאלה חבר'ה אני צריך."
"עד כאן" אמרתי. "סוף ציטוט."

זהו. עכשיו פניתי לידידי, שכבר צחק ונראה הרבה יותר רגוע.
"אתה מבין? הבחור לקח מציאות וסובב אותה לטובתו.
הוא לא היה שבוי בקונספציות ולא נגרר לתוך המציאות.
הוא לא נתן לה להוביל אותו.
הוא סובב את המציאות לטובתו."

ידידי הנהן. "איך אני משיג את הספר הזה?"
"לא בעיה, גגל – 'לאסוף מתנות מהרצפה'. "

יצחק טויטו

יליד חיפה, ובעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בחינוך גופני.
בשנה החולפת הוציא לאור את ספרו העלילתי "לאסוף מתנות מהרצפה" הגדוש ברעיונות פורצי שגרה, השזורים כבדרך אגב בעלילה ושהקורא מוזמן פשוט לאסוף מהרצפה.
איציק נמצא כעת לקראת סיומו של ספרו הבא.

עוד סיפורים של יצחק טויטו שפורסמו בחי פה: