לסיפור הזה אין מוסר השכל ואפילו פחות – אך חשוב.
בדצמבר 1986 מצא את עצמו ז'אן-ברל בוקאסה על דוכן הנאשמים. האיש הוא הקיסר לשעבר של הרפובליקה המרכז-אפריקנית, אחת המדינות העניות באפריקה. הדבר לא מנע ממנו לשאת שבע-עשרה נשים שילדו לו חמישים ילדים.
בוקאסה הגיע למשפט בחליפה מהודרת עם שני טורי כפתורים. אחד מטבחיו העיד שנתבקש להכין ארוחה מיוחדת לקיסר, מגופת אדם שאוכסן בחדר הקירור שלו. עדים אחרים סיפרו שלאחר הדחתו פרצו תושבים בחיפוש אחר יקיריהם שנעלמו ומצאו מקררים גדושים בגופות וחלקיהם.
כמה ניצולים שסיפרו שהיו בין ילדים שזרקו אבנים על מכונית הרולס-רויס שלו כמחאה, בוקאסה הורה לשומריו להכות אותם באלות עד מוות והוא עצמו השתתף וריסק גולגולות של חמישה ילדים במקל ההליכה שלו המגולף בעץ.
הקיסר בוקאסה צבר עבירות מהסוג המגעיל ואין הסיפור נועד לסכם את קורות חייו של חיית-אדם זה. הכוונה, ייתכן וטעות, הייתה להראות כיצד נולד אוכל בשתי אפשרויות שונות, הכל על-פי החינוך וההרגלים. ככל שיודעים פחות על דרך הגעתו והכנתו של המזון הבא לפינו כן ייטב. מתנצל בפני מי שממשיך עדיין בקריאה.
הזקנים טיפחו את החווה בוואדי-רושמייה בחיפה וחיפשו דרכים נוספות לפרנסה. נבנו כמה לולים בהם גודלו אפרוחים של תרנגולי-הודו. בצורה מסודרת אין אפשרות לקנות אפרוחים משום שהשוק מוגבל רק למגדלים הרשומים. תמורת כמה אגורות נוספות יכולת לקנות כמות אפרוחים בלתי מוגבלת תוך ידיעה ששבירת הקרטל זו עבירה. הפרטיזנים הקשישים שלנו אינם מבינים בעבירות, מומחיותם בעשייה. לאחר כמה גידולים ומכירה שנשאו רווחים נאים חנה, רעייתי ביקשה לנסות את כוחה בגידול, נסתדר, יהיה בסדר.
קנינו ארבע מאות אפרוחים קטנים וחמודים בפברואר 1967. החורף מיאן להיפרד והלולים כוסו היטב ותנורים דלקו יום וליל עד שהקטנים יגדלו ויעמדו על רגליהם. כל שלב בטיפול הצריך טיפות וזריקות נגד מחלות, במטרה להביא את העופות למשקל הרצוי בריאים ובעיקר חיים. העבודה הייתה קשה ומפרכת. חנה, רעייתי התמודדה עם כל הגידול בעצמה. חלק מהאפרוחים לא שרדו את החורף, אך רובם התפתחו יפה וגדלו לתפארת והחלו להיראות כמו תרנגולי הודו.
לילה אחד הגעתי לביקור ועשן היתמר מהחווה. באוויר נישא ריח נוראי. במהרה התברר שמחלה קשה תקפה את הלול ורוב העופות מתו בייסורים. כדי להציל את שארית הפליטה הושלכו החולים הנספים למדורה שבערה בתוך חבית. המחזה היה קורע לב וקורע כיס. גם מי שמגדל עופות לשחיטה לא נהנה לראות מחזה כזה ומעבר לצער בעלי-החיים, כסף רב הושקע בגידול וחלקו הגדול ירד לטמיון ועלה באש.
כעבור תקופה, החזקים ששרדו העלו במשקלם והיו מוכנים למכירה. למזלי הרע ואולי בעצם הטוב, נמצאתי בחיפה בליל המכירה. לפנות בוקר, ממש עם שחר, כבר היו כולם על הרגליים. משאית מיוחדת ונהגה ג'ינג'י נושא כיפה, הגיעו אל החווה וארגז המשא שלה היה מחולק למספר קומות בעזרת משטחי עץ, ששימשו כמדפים.
הג'ינג'י נושא הכיפה, הוריד משקל גדול והניח עליו ארגז שמשקלו נלקח בחשבון. ליד הארגז נכפתו העופות ברגליהם ונזרקו לתוך הארגז. משקלם של כל חמישה עופות נרשם בהפחתת משקל הארגז. הג'ינג'י תפס כל עוף ברגליו ויידה אותו לעבר המשאית שעמדה במרחק של כחמישה מטרים ממנו. כשהתמלא המרווח הראשון עברו לשני. הג'ינג'י נושא הכיפה, השליך את העופות בכוח רב ולא אחת קרה שהראש פגע בדופן המשאית והגוף הגדול של תרנגול ההודי המשיך להתעופף בלעדיו.
חלק מהעופות סיימו כך את עונתם הנפלאה בחווה שכללה פינוק, ספא, טיפול רפואי ומזון צמחוני ללא ריסוס בשפע. התרנגולים לא היו רגועים. לבטח הבינו בדיוק את מסלול החיים אליו הם מובלים.
עוד באותו בוקר הודעתי לחנה, שאנחנו מפסיקים לעשות כסף מעסקים כאלה לאלתר. היה זה הניסיון הראשון והאחרון שלנו. הג'ינג'י נושא הכיפה, המשיך למלוק ראשים ואחר כך לנסוע לתל-אביב למשחטה כשרה, כשחלק מהעופות מתים כבר שעות. אז מה קורה ביום קיץ חם, במשאית פתוחה ללא קירור. איני מומחה בחוקי הכשרות, אך מניח שהעושים במלאכה יודעים היטב. עכשיו מובן לחברי הרבים מדוע צמחוני הנני? אז בתיאבון!
את הרווחים העצומים מהלול עשתה דווקא הגינה. הפרשות העופות נערמו בערמה גדולה מחוץ ללול. הצמחים שמסביב ללול עתידים לצמוח לממדים מפלצתיים עד פי שלושה מגודלם המקורי ולידם הלול ריק ושומם, שריד לניסיוננו בעסקים.
האם הכתבה עניינה אותך?