• שבת תשובה, תשפ״ב
(נכתב לראשונה ב-23/10/2015 באתר חי פה)
כשהייתי מפקד בסיס טירונים של השריון, אירחתי את האדמו״ר הקדוש הרבי מקאליב, הוא ירד ממונית, ארבעה גברתנים בשחור סביבו, שניים נושאים אותו ומרימים אותו באוויר כשהם אוחזים במרפקיו, לרגליו אנפילאות משי לבנות והוא עטוף גלימה לבנה שזורה ברקמת זהב, דומה היה שפגשת באליהו הנביא או מינימום הבעל שם טוב…
במשרד הוא מתיישב בכיסא רגיל, נושא המטריה נשאר לשמור על הדלת והפקיד סופר רושם כל מילה בפנקס…
״נוווו, והמפקד שומר מצוות?״ פתח ושאל בחיוך בקולו הדק ועיניו האירו את החדר…
״אני משתדל לקיים מצוות שבין אדם לחברו״, ענה היהודי שבי בקול מהוסס…
פניו של הרב הקשיש, ניצול השואה שעונה וסורס על ידי הנאצים, אורו, חיוך אוהב הציף את פניו. לחץ את ידי בשתי ידיו, קם ממקומו ואמר: ״מי שמקיים מצוות שבין אדם לחברו אתחלתא דגאולה פעמי משיח שכינה שורה עליו כל הכבוד! ועכשיו נלך לדבר עם החיילים״.
הלכנו אל חדר האוכל שפונה מראש מהריהוט, 400 חיילים ישבו על הרצפה, עניים ועשירים, ימניים ושמאלניים, עירוניים ובני עיירות פיתוח, צפונים וצפונבונים, מושבניקים וקיבוצניקים, עמך ישראל טירוני השריון מחזור פברואר 82.
לאולם ארבעה פתחים, מהם נכנסים ויוצאים ובמה קטנה שהכנו לרבי ומיקרופון. הרבי עלה על הבמה, ארבעת משמשיו בקדקודיה, הבחור סגר את המטריה, הפקיד שלף את הפנקס והרבי דיבר: ״שלום חיילים, אני ניצול שואה וכבוד לי להיות כאן אתכם. לא אשא דברים כי לא באתי לדבר על שום דבר, באתי להיות אתכם באהבת ישראל. ידוע לכל שהלחנתי פסוקים רבים למנגינות המושרות בבתי הכנסת, אני מבקש לשיר לפניכם שני פסוקי תהילים, ומי שרוצה שיצטרף״.
הרבי התחיל לשיר והטירונים והמפקדים, כולם מרותקים אליו, מצטרפים בשירה אדירה וחוזרים שונים, משלשים, מרבעים ושוב ושוב חוזרים בשירה נלהבת מאין כמוה, לשמחתו של הרבי שריקד פיזז על הבמה מאושר ושמח, כשהוא שר בקולו הדקיק מזמורי תהילים עם החיילים.
בסוף השירה, שנמשכה כחמש-שש דקות, פנה הרבי אל החיילים, נפרד לשלום בירך אותם ב״תחזקנה ידיכם״ ואמר: ״אני אעמוד בכניסה משמאל ומי שמסכים ללחוץ את ידי, יסב לי אושר רב״.
כל החיילים, בדממה ובשקט, כולל המכי״ם והקצינים, ביחד, כחמש מאות איש, סגל וטירונים, לחצו את ידו. אף אחד לא יצא מבעד ליציאות הנוספות!
״תודה המפקד תזכה למצוות״, אמר לי אליהו הנביא הקטן בגלימת המשי הלבנה, עטוף בכבודה של תורה, ונסע לדרכו.
הביקור היה אירוע מכונן בחיי. הוא לא הפך אותי לאדם דתי, אבל הוא בפירוש נתן תזכורת לעולם יהודי שלם שממנו כולנו באנו, ואנחנו מכבדים את זהותנו היום, כל אחד על פי דרכו.
המרתק בכל העניין, שאתה זוכר את האירוע לפרטיו, כאילו היה אתמול, אפילו שחלפו 34 שנים ואתה נטוע בתחושה שאירוע כזה נועד להיחרט בליבך לנצח!
ולכל זה אני קורא להיות יהודי!
הוא לא הזכיר את אלוהים אפילו במילה אחת. הוא לא הזכיר תורה ומצוות, הוא שר לחיילי צה״ל וחיזק את ידיהם בשמה של תורה, בשם אלוהים, ולרגע הנמשך לנצח נצחים, היה גם נציגו עלי אדמות.
איך אמר רבי עקיבא? ״ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה וזאת התורה כולה על רגל אחת״.
38 שנים חלפו מאז פגישתם בבסיס הטירונים ועד למפגש האחר שלהם;
הרבי מקאליב ז״ל נפטר ב-28/4/2019
יוסי מורג ז״ל נפטר ב-30/4/2019
ביומיים מכריעים של חודש ניסן תשע״ט, עלו השמימה שני צדיקים אוהבי אדם.
ת.נ.צ.ב.ה
סיפור נוגע ללב.
הכרתי את יוסי מורג, הסיפור כה מתאים לו.
מרגשת.כתמיד. סיפור מרגש. יהי זכרם ברוך
צמרמורת ודמעות…מרגש!
ברוך השם שיש לרבי מקאליב נכד שממשיך את דרכו המופלאה ויש לו גם גבאי שמתנדב למלואים שנים רבות בחטיבה 7 כנראה שהרבי מקאליב והשריון הולכים יחד
ברוך השם שיש לרבי מקאליב שממשיך את דרכו המופלאה ויש לו גם גבאי שמתנדב שנים ארוכות בחטיבה 7 כך שכנראה הרבי מקאליב והשריון הולכים יחד
סיפור מופלא, כל כך מתאים ליוסי ז"ל..
תודה??
ואו!!! איזה סיפור עוצמתי ומרגש. יהי זכרם ברוך
כתבה מיוחדת ומתאימה לימים אלה.
השאלה באם יש כיום עדיין רבנים כאלה?
מקווה שכן. כך או כך הכרתי את יוסי מורג ז"ל
לדעתי הוא היה טוב יותר מכל הרבנים, הוא היה אוהב אדם, אוהב את המדינה והיה בבסיס צבאי כל הזמן והשקיע עבודה יום יומית ולא הגיע "לברך" ולהמשיך לדרכו.
גילה, היינו המומים שהוא נפטר יומיים לפני יוסי.
שני צדיקים עלו השמימה??
ממש מרגש. מעלה בי דמעות
ארוע מכונן שליווה אותו תמיד מול מי שהחליט שרק הוא יודע מיהו יהודי.
עברות שבין אדם לחברו – אין יום הכפורים מכפר – עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ט').
תמיד הדגיש את האדם שבאדם ואת האופנים השונים לאמונה.
חנה יקרה, תבורכי, תבורכי על זה שיוסי שלך השאיר לך ולכולנו מעיין אינסופי של חוויות חיים, של חוכמת חיים,.
תודה שאת נותנת לנו להריח קצת מהחוכמה של אשך.
שנה מתוקה ובריאה .