מיהו יהודי • יוסי מורג – הסיפור שלא נגמר

• שבת תשובה, תשפ״ב

(נכתב לראשונה ב-23/10/2015 באתר חי פה)

כשהייתי מפקד בסיס טירונים של השריון, אירחתי את האדמו״ר הקדוש הרבי מקאליב, הוא ירד ממונית, ארבעה גברתנים בשחור סביבו, שניים נושאים אותו ומרימים אותו באוויר כשהם אוחזים במרפקיו, לרגליו אנפילאות משי לבנות והוא עטוף גלימה לבנה שזורה ברקמת זהב, דומה היה שפגשת באליהו הנביא או מינימום הבעל שם טוב…

במשרד הוא מתיישב בכיסא רגיל, נושא המטריה נשאר לשמור על הדלת והפקיד סופר רושם כל מילה בפנקס…

״נוווו, והמפקד שומר מצוות?״ פתח ושאל בחיוך בקולו הדק ועיניו האירו את החדר…
״אני משתדל לקיים מצוות שבין אדם לחברו״, ענה היהודי שבי בקול מהוסס…

פניו של הרב הקשיש, ניצול השואה שעונה וסורס על ידי הנאצים, אורו, חיוך אוהב הציף את פניו. לחץ את ידי בשתי ידיו, קם ממקומו ואמר: ״מי שמקיים מצוות שבין אדם לחברו אתחלתא דגאולה פעמי משיח שכינה שורה עליו כל הכבוד! ועכשיו נלך לדבר עם החיילים״.

הלכנו אל חדר האוכל שפונה מראש מהריהוט, 400 חיילים ישבו על הרצפה, עניים ועשירים, ימניים ושמאלניים, עירוניים ובני עיירות פיתוח, צפונים וצפונבונים, מושבניקים וקיבוצניקים, עמך ישראל טירוני השריון מחזור פברואר 82.

לאולם ארבעה פתחים, מהם נכנסים ויוצאים ובמה קטנה שהכנו לרבי ומיקרופון. הרבי עלה על הבמה, ארבעת משמשיו בקדקודיה, הבחור סגר את המטריה, הפקיד שלף את הפנקס והרבי דיבר: ״שלום חיילים, אני ניצול שואה וכבוד לי להיות כאן אתכם. לא אשא דברים כי לא באתי לדבר על שום דבר, באתי להיות אתכם באהבת ישראל. ידוע לכל שהלחנתי פסוקים רבים למנגינות המושרות בבתי הכנסת, אני מבקש לשיר לפניכם שני פסוקי תהילים, ומי שרוצה שיצטרף״.

הרבי התחיל לשיר והטירונים והמפקדים, כולם מרותקים אליו, מצטרפים בשירה אדירה וחוזרים שונים, משלשים, מרבעים ושוב ושוב חוזרים בשירה נלהבת מאין כמוה, לשמחתו של הרבי שריקד פיזז על הבמה מאושר ושמח, כשהוא שר בקולו הדקיק מזמורי תהילים עם החיילים.

בסוף השירה, שנמשכה כחמש-שש דקות, פנה הרבי אל החיילים, נפרד לשלום בירך אותם ב״תחזקנה ידיכם״ ואמר: ״אני אעמוד בכניסה משמאל ומי שמסכים ללחוץ את ידי, יסב לי אושר רב״.

כל החיילים, בדממה ובשקט, כולל המכי״ם והקצינים, ביחד, כחמש מאות איש, סגל וטירונים, לחצו את ידו. אף אחד לא יצא מבעד ליציאות הנוספות!

״תודה המפקד תזכה למצוות״, אמר לי אליהו הנביא הקטן בגלימת המשי הלבנה, עטוף בכבודה של תורה, ונסע לדרכו.

הביקור היה אירוע מכונן בחיי. הוא לא הפך אותי לאדם דתי, אבל הוא בפירוש נתן תזכורת לעולם יהודי שלם שממנו כולנו באנו, ואנחנו מכבדים את זהותנו היום, כל אחד על פי דרכו. 
המרתק בכל העניין, שאתה זוכר את האירוע לפרטיו, כאילו היה אתמול, אפילו שחלפו 34 שנים ואתה נטוע בתחושה שאירוע כזה נועד להיחרט בליבך לנצח!
ולכל זה אני קורא להיות יהודי!

הוא לא הזכיר את אלוהים אפילו במילה אחת. הוא לא הזכיר תורה ומצוות, הוא שר לחיילי צה״ל וחיזק את ידיהם בשמה של תורה, בשם אלוהים, ולרגע הנמשך לנצח נצחים, היה גם נציגו עלי אדמות.

איך אמר רבי עקיבא? ״ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה וזאת התורה כולה על רגל אחת״.

38 שנים חלפו מאז פגישתם בבסיס הטירונים ועד למפגש האחר שלהם;
הרבי מקאליב ז״ל נפטר ב-28/4/2019
יוסי מורג ז״ל נפטר ב-30/4/2019

ביומיים מכריעים של חודש ניסן תשע״ט, עלו השמימה שני צדיקים אוהבי אדם.
ת.נ.צ.ב.ה

עלו השמימה יחד – אותות על אבן

ערב יום הכיפורים בשערי הלבבות.
התכנסות.
סידורים אחרונים, העלאת כתבה ללא גיל ״מיהו יהודי?״ שכתב יוסי מורג על מפגש מעורר השראה שלו בביס טירונים עם הרבי מקאליב.

את סופו של הסיפור אני השלמתי בעובדה מעוררת שאלות אך תשובות אין, הרבי מקאליב נפטר יום לפני יוסי. היה בן  96 ויוסי הצטרף אליו , בן 67. איחוד נשמות. 
הסיפור מעורר ההשראה של יוסי מלווה אותנו בכל פעם שצצות מחלוקות, הקצנות. הסיפור מביא איתו שאלות, שמחה וחיבור.

רגע לפני כניסת הצום, וכמה שעות לאחר העלאת הסיפור מחדש, ירדנו לבית הקברות.
בפינה הימנית, בסמוך למשפט ״עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.״  מונחת אבן, אבן שצדה את עיני.
תוך כדי ליטוף האותיות החקוקות, תמצית מהותו שהצלחנו להכניס לאבן קטנטנה, לוכדות את עיני אבן חדשה.
אבן חלקה, קטנה ויפה. הפכתי אותה ואני רואה מילים שאיני יודעת את משמעותן, אבל כתובות באותיות דפוס כל כך יפות, כל כך מדויקות.
בין הדלקת הנר למבט מלא געגוע למי שמאחורי המילים החקוקות, חיפשתי את משמעות המילים המצויירות ״סול אוקוקוש״. 

יגעתי ומצאתי וטולטלתי.

סול אוקוקש הוא ״שירת הציפור״  שיר חסידי של  חסידות קאליב  ניגון אחד מתוך מספר ניגוני רועים הונגרים שהאדמו"ר "גייר" והפכם לשירי קודש.

שיר זה חיכה לנו שבוע לאחר פרסום הכתבה , ערב יום הכיפורים ,  ניגון חסידי מקאליב.
הסיפור שאינו נגמר
השאלות שאין להן תשובות.
והציפורים השומרות על חלקה מקודשת זו.
״שירת הציפור״ נוספה היום.

^{מילות השיר:}

^{התרנגול קרא 
השמש כבר עוֹלָה 
בְּיַעַר יָרוֹק, בְּשָׂדֶה שַׁטוּח
הוֹלֶכֶת לָהּ צִיפּוֹר.
אַךְ אֵיזוֹ מִין צִיפּוֹר זֹאת?
אַךְ אֵיזוֹ מִין צִפּוֹר זֹאת?
צְהֻוּבּוֹת רַגְלֶיהָ, פְּנִינִים עַל כְּנָפֶיהָ,
מְחַכָּה הִיא לִי לַשֵּׁם.
חַכִּי, צִפּוֹר, חַכִּי!
הַמְשִׁיכִי לְהַמְתִּין!
כַּאֲשֶׁר ה' יְצַוֶּה עַל כָּךְ
אָז אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ.
אֲבָל מָתַי זֶה יִקְרֶה?
אֲבָל מָתַי זֶה יִקְרֶה?
יִבַּנֶה הַמִּקְדָּשׁ, עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא
אָז יִהְיֶה הַדָּבָר!
אֲבָל מַדּוּעַ זֶה לֹא קָרָה?
אֲבָל מַדּוּעַ זֶה לֹא קָרָה?
מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ
בִּגְלַל זֶה הַדָּבָר מִּתְּמַהמֶּהַ.}

^{היום, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום ההלוויה של יוסי מורג ז״ל  יום לפניו, נפטר  האדמו"ר מקאליב, ניצול השואה שהקדיש את ימיו למען הנצחת זכרם של הנרצחים בשואה.}