שלום לכולם. אינני יודעת אם כתבה זו תעניין רבים אם בכלל… אך מחובתי כעדה לאירועים באותה תקופה, להאיר ולהעיר ולהעמיד דברים על דיוקם מצד אחד ומאידך, להתריע מפני שיכתוב ההיסטוריה. מה שקורה לצערי לא מעט. גם את ה-07.10.2023 כבר מנסים לשכתב.
סיפורי עלייה
עליות לא"י היו מכל העולם, בכול הדורות ובכול הזמנים, עוד מימי בית שני. מטרתם הייתה בעיקר להשתטח על קברי צדיקים או להיקבר בארץ הקודש. כך נהגו גם הקהילות ביהדות מרוקו.
במרוקו הייתה קהילה עתיקה ומפוארת עוד בימי בית שני. היו שהגיעו לארץ והתישבו בטבריה, צפת או ציפורי שבגליל. העלייה לארץ הייתה מתוך רצון ולא עקב פרעות. פה ושם היו פגיעות ביהודים שחיו יחד עם בני המקום, אך כך היה בכול העולם מאז ומתמיד.
עליות מהסוג האחר לארץ
עליות מהסוג האחר לארץ, הן העליות הציוניות אחרי מלחמת העולם הראשונה, העליות בזמן ואחרי מלחמת העולם השנייה, בזמן המרי העברי שהיה בתקופת המנדט הבריטי.
עליות של שרידי השואה שנרדפו על פי גזרת הספר הלבן, במצוות ראש ממשלת בריטניה בווין.
עשרות ספינות, הרשימה ארוכה, גורשו לקפריסין או נכלאו במחנה עתלית. עד להגעתה של האונייה אקסודוס וסיפורם המזעזע של אלפי ניצולי השואה.
סיפורה העצוב של אקסודוס הביא סוף לרדיפת הספינות. באותה תקופה הגיעו מצפון אפריקה הספינות יהודה הלוי ושיבת ציון. אבל הן היו ספינות של עלייה לארץ מתוך אהבת הארץ וכמיה לציון.
היו גם עולים מצפון אפריקה שהצטרפו במרסיי שבצרפת, לעולי אקסודוס בעת ששהתה שם. בקיצור העלייה מצפון אפריקה לא הייתה מסיבת גרוש היהודים.
השינוי החל בשנת 1955 כשמרוקו עמדה לפני קבלת עצמאותה מידי השלטון הצרפתי ששלט שנים רבות במרוקו.
בארץ חששו מפני שינוי המשטר. הסוכנות היהודית שלחה שליחים למרוקו לעודד את עליתם של היהודים לעלות לארץ.
בשנת 1956 אכן מרוקו קבלה את עצמאותה והמשטר הוחלף. האחים המוסלמים במצריים, בחסותו של נאצר, הסיתו את מלך מרוקו נגד עליית יהודים לארץ, בתירוץ שהם יצטרפו ללוחמי צה"ל.
מדינת ישראל הייתה רק בת 5 שנים. החשש לגורל היהודים היה טבעי. אי לכך, המוסד הקים במרוקו את "המסגרת", המחתרת. כדי לארגן וללמד את צעירי היהודים להגן על עצמם בעת צרה.
ברצוני להדגיש שכל שליחי המוסד היו ישראלים יוצאי צבא, הגנה, פלמ"ח ופלים. היו גם שליחי אצל ולחי. עבדנו כלנו בשיתוף וברעות.
המקומיים שגויסו ללמוד כיצד להגן על הקהילה היו צעירים מאד. על הבדיות והקרדיט, שיש מי שלקח לעצמו, אספר בהמשך..
מלך מרוקו שהושפע מהסובבים אותו גזר על יציאת יהודים מצומצמת ומבוקרת. אי לכך, לאלה שחפצו לצאת, המוסד מצא פתרונות ליציאה בים, באוויר וביבשה.
אני ליוויתי קבוצות ילדים ביבשה ובים עד גיברלטר. אחת הספינות שהפליגה ממרוקו לגיברלטר, היא ספינת "אגוז". בהפלגתה ה- 13 כשעל סיפונה 44 עולים, הספינה נקלעה לסערה עזה וטבעה מול חופי מרוקו. אלחוטאי הספינה היה איש המוסד חיים צרפתי. הוא היה הצעיר ביותר מבין שליחי המוסד, קראנו לו חיימק'ה. הוא בדיוק השתחרר מצה"ל כאלחוטן וגויס למוסד ועבד בטחנת האלחוט שהקים שמשון לוטן במרסיי. חיימק'ה התנדב להיות אלחוטן בספינת "אגוז". ובאסון שקרה לספינה ניספה יחד עם 44 הנוסעים. האסון זעזע את יהדות מרוקו ואת העולם כולו. במרוקו החלו לעקוב ולחפש אחרי שליחי המוסד. אחדים הצליחו להימלט. ביניהם זאבל'ה, חברו של יוסל'ה, גם הוא איש מוסד… שעליהם כתבה נעמי שמר את השיר "שנינו מאותו הכפר".
לאחר האסון, כשמוחמד החמישי מת ובנו המלך חסן השני עלה לשלטון, נציג הסוכנות זלמן שרגאי, ונציג המוסד איסר הראל, השיגו הסדר של יציאת יהודים במסגרת מסודרת. במבצע ההסדר הזה, שנקרא ,מבצע "יכין", עלו אלפי יהודים מרצונם לארץ. עבור כל עולה שולם סכום כופר רב למרוקו. אבל לפחות נפתרה בעיית העלייה הבלתי לגאלית.
חללי "אגוז" היו קבורים באלחוסיימה, במרוקו עד שנת 1992, אחרי מאמצים רבים, עצמות החללים הובאו בטקס מכובד לקבורה בהר הרצל בירושלים. מאז נוהגים כל שנה להזכיר בטקס מיוחד את יום טביעתה של ספינת אגוז.
יפה שעושים זאת, מה שלא עושים לנספים בספינות אחרות שהיו בדרכם לארץ, כמו נספי הספינה "פטריה".
סיכום
סיפורה של ספינת "אגוז" מלמד אותנו עד כמה מדינת ישראל הייתה יקרה לליבם של יהודים שלא חיו בה. אנו למדים על אומץ ליבם של רבים שבחרו גם בדרכים מסוכנות להגיע לישראל, כדי להגשים חלום בין אלפיים שנה.
יהי זכרם של ארבעים וארבע חללי ספינת "אגוז" ברוך.
אבל ברצוני להעיר ולהאיר:
מאחר והייתי בשליחות המוסד במרוקו, בזמן מבצע "אגוז"
והשתתפתי גם במבצעים רבים אחרים, אז מדי פעם מזמינים אותי לאי אלה אירועים או הרצאות על מרוקו. באחד המפגשים נדהמתי מעזות המצח, השקרים ושיכתוב ההיסטוריה של אחד המרצים. הוא לא ידע שאני יושבת בקהל.
הבעיה מתחילה כאשר דור לוחמי המוסד המייסדים הלכו כבר לעולמם… אז קמים מרוקאים מסוימים שברצונם להאדיר את חשיבותם בקרב צעירים. אז הם משכתבים את ההיסטוריה. הם לוקחים לעצמם קרדיט שאינו מגיע להם.
ואין כבר מי שיעיר להם ויזהיר אותם…
שלא תחשבו שיש לי משהו אנטי מרוקאים. אני פשוט לוחמת שרודפת צדק מאז ומתמיד. עבדתי במרוקו כשליחה מספר שנים, העליתי ילדים ומבוגרים בדרכים שונות… זייפתי דרכונים לאלפים כדי שיוכלו לעלות לארץ… גם חיברתי ספר על אותה עלייה ובו אני מדגישה את הערכתי לעולים שעל אף הקשיים והצנע של המדינה בראשיתה, הם השתלבו במהרה בארץ. הם נמצאים באקדמיה, בחינוך, ברפואה ,כראשי ערים וגם בממשלה.
יש לי כבוד לכל העליות שהגיעו לארץ מכל כנפי תבל. הכרתי אותם מקרוב כאשר עבדתי במעברת בית שמש.
אבל, וזה מה שחשוב, יש להיזהר לא להזין את הדור הצעיר בסיפורים מסולפים. כמו של אלה שמסלפים את האמת ומשכתבים את ההיסטוריה, האמת חשובה. ההיסטוריה היא הזיכרון של כולנו, חובתנו לשמור עליה, להיות נאמנים לעובדות ולא לאפשר את שכתובה או עיוותה.
רק אמת היסטורית, המבוססת על מקורות ועדויות מהימנות, רק היא תבטיח שהדורות הבאים ילמדו את העבר כפי שהיה, יכבדו את פועלם של אלה שבנו והגנו על המדינה. ויפיקו ממנו את הלקחים הנכונים.
האם הכתבה עניינה אותך?
סיפור עצוב ביותר.
אני קרובת משפחה של האלחוטאי צרפתי ז"ל.
ממה שהבנתי הוא התריע מראש שתנאי הים קשים ושזה לא יהיה אחראי לצאת להפלגה.
לא שעו לדבריו וקרה האסון המיותר הזה…
לזכרם נקרא רחוב המ"ג בירושלים, הנמצא סמוך לכניסה לעיר ליד התחנה המרכזית.
יהי זכרם של כל הניספים ברוך!
(נב. איך ניתן ליצור קשר עם הכתבת?)
הכתבה על ספינת אגוז מעניינת.. והמעניין יותר להיסטוריה האמיתית לא תעודות.
תודה לכותבת שחיה את התקופה..
את צודקת… לא כל כתבה על נושא היסטורי נכונה.
תמיד יהיה מישהו שיהיה לו אינטרס אגואיסטי לנרמל היסטוריה שקרית..
כבדהו וחשדהו