"חכמים אה? אין מה לדבר" • בין חיפה לאמריקה ◄ יצחק טויטו

יצחק טויטו – מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" • סיפורים

חכמים, אין מה לדבר

"הם יותר חכמים מאיתנו. אין מה לדבר."
מאז סגריי הקורונה, לאלברט ושמעון
שני בעלי החנויות הסמוכות
ברחוב העצמאות שבחיפה יש הרבה זמן פנוי.
מאז פרצה המגפה העלומה, זרם הלקוחות דליל.
לשבת בבית לא אופציה מלבבת במיוחד
אז הם מגיעים לעבודה. בלי הרבה לעבוד.

יושבים על הכביש בפרונט של החנויות
שותים קפה ומקשקשים פוליטיקה, קורונה
ושאר מרעין בישין.

"נו, מי יגיע אליך לחג?" שאל שמעון
אלברט משך בכתפיו "אף אחד. רק אשתי ואני."
"מה… הילדים לא יבואו?"
"שמע, לא פשוט, הם עובדים חזק ועסוקים מאד.
הילד, בניו יורק, מנהל מחלקה בחברת היי טק.
משהו עם אבטחת מידע.
והילדה בבוסטון, שותפה במשרד גדול
לעריכת דין. קריירה."

שמעון נענע בראשו "כן, אלה חכמים אלה.
יותר חכמים מאיתנו. אין מה לדבר."

המשפט האחרון, גרם לאלברט להרהר.
שעה אחר כך נפרדו וחזרו הביתה.

אין ברירה

באותו הערב, החליט אלברט שאין ברירה.
הילדים צריכים לדעת את האמת.
הוא התקשר לבנו בניו יורק והשתדל להישמע רגוע.

"אני מצטער שאני הורס לך את היום אבל, יש דברים
שאתה חייב לדעת. אמא שלך ואני מתגרשים.
נגמר לי. ארבעים שנה הספיקו. נמאס לי."

"אבא, על מה אתה מדבר?" זעק הילד מניו יורק.

אלברט ציפה לתגובה כזאת. נו, מה לעשות?
"די, אנחנו כבר בקושי מדברים." הוא ענה בלאות
"בקושי מסוגלים להיות באותו הבית.
עזוב, העניין סגור. ואין לי גם כוח לדבר על זה.
עשה טובה ותתקשר לאחותך ותודיע לה."

הבן התקשר לאחותו בבוסטון וסיפר לה.
אחותו, סוג של הר געש פעיל ועצבני במיוחד, כמעט
בלעה את הטלפון. לא הסלולרי, זה עם הכבל.

"נראה להם ?!?!?!?… נראה להם שהם מתגרשים??
אני אטפל בזה."

דקה אחר כך היא התקשרה לאבא בחיפה.
קצת נרגשת, מאד נסערת והרבה צועקת.

"תקשיב אבא, אתם לא מתגרשים!!!
אתה שומע?
אל תעשו כלום עד שאנחנו נגיע אליכם. כלום.
מחר נתפוס את הטיסה הראשונה האפשרית לארץ."

חכמים, אה?

למחרת, אלברט, שמעון והקפה בפרונט
של החנויות הנעולות.
אלברט נראה רגוע על גבול הזחיחות
ורמיזות של חיוך הסתמנו בזוויות פיו.

"מה אתה כזה מבסוט היום?" שאל שמעון
אלברט שאף לגימת קהווה וסיפר על השיחה
שלו לניו יורק.
"אשתי ואני בעננים. הילדים באים לחג. תענוג.
והטיסה על חשבונם."

שמעון שאף לגימת קפה ומלמל
"ואני חשבתי שהם יותר חכמים מאיתנו…"

אלברט הרהר קצת ואמר "אבל מה, אנגלית הם יודעים."
"למה, אנחנו לא יודעים אנגלית?"
"כלום, נאדה."
"יודעים ועוד איך יודעים. אפילו, מוצפים.
לפעמים אני מתגעגע לעברית."
"איך זה?"
לאחר הפוגה קלה הוא פנה לידידו "שמע משהו."
"כולי אוזן."

עוף מפה

"אתה יודע מתי מתחיל ה'בלייק פריידיי?"
"מה מתי … בפריידיי."
"אז קח סיפור מהחיים. אמיתי.
לא מזמן נכנסנו לקניון. ל'גרנד קניון.'
שתי הבנות, אשתי ועבדך הנאמן.

כבר בכניסה קידמו אותנו שלטים וכרזות:
סייל, בלייק פריידיי, לאסט צ'אנס…

בצעד מפוחד לאדם, אבל בטוח לאנושות, צעדתי
אחריהן לתוך אחת החנויות הגדולות.

שלטים תלויים מכוונים אותך למחלקות השונות.
מֶן.. לגברים. וּומֶן… נשים.
שוּז… נעליים, כן?

לארג', סמול, מדיום… זה מידות, לא קללות.
הלבשה: גולברי… H&O ,H&M, אמריקן איגל,
הוניגמן, Twentyfourseven , פוראבר 21, פול אנד בר…
שנמשיך?
אמריקה זה כאן אחי. לא יודע איפה ישראל.

שלט מראה חץ לשירותים.
על דלת אחת יש כיתוב: מֶן. על השנייה: וּומן.
אה… יש ציור. תודה רבה. אולי שירותים לדוברי אנגלית?
ראבק… למה???
אליעזר בן יהודה היה חושב שהוא נחת
במדינה הלא נכונה.

טוב, די, יש גבול.
משווע למשב רוח עברי, חיפשתי את היציאה.
שאלתי מישהו: "איפה היציאה?"
הוא נראה כועס. "אתה לא רואה את השלט?… EXIT
אההה… ברור … אבל איפה היציאה לישראלים?

חיפשתי מונית. מצאתי, נכנסתי.
הנהג שאל: "טכסי?"
לא עניתי.
הנהג שאל שוב "לאן."
בסוג של ייאוש ובהשלמה עניתי לו: "הוֹם אמיגו, הוֹם."
אחר כך, במן סוג של התרסה כלפי לא יודע מה, אמרתי
"קח אותי לארץ העברים."
הנהג עצר במקום. הסתובב לעברי ופלט
"עוף מפה."

הוא העיף מבט אל ידידו "אתה הבנת את זה אלברט?"
"וואלק, לא חשבתי על זה."
אחרי עוד שתי שניות מהורהרות הוא הוסיף
"אבל אתה יודע מה, תמיד יישאר לנו הקיבוץ
את זה אי אפשר להזיז, או לתרגם, כי זה רק שלנו."

"אם כבר הזכרת, אז אתמול למדתי משהו על הקיבוץ.
משהו שלא ידעתי."
"יאללה, ספר, אני בהקשבה מלאה," אמר שמעון
ולקח עוד שאיפה מהקפה המהביל.

האיש השמח

"תקשיב. לפני הרבה שנים הוא היה עוד
יהודי פשוט. יהודי פשוט בשם נחמן.
ואז, הוא הגיע לביקור בקבר ר' שמעון בר יוחאי במירון.
זו הייתה נקודת מפנה. משהו התלקח.

הוא הרגיש סוג של חיבור רוחני, עליון, טהור.
בעוד כל הנוכחים במקום התפללו, קראו תהילים
או למדו, הוא הסתובב במקום תוך שהוא סופג וחווה
התרוממות נפש עצומה.
יום ולילה הסתובב במקום, מרחף בעולמות עליונים
ונראה כנוכח לא נוכח. רוחניות טהורה.

כשחזר לארצות הקור, התקבצה סביבו קהילה שאותה
הזמין אליו למפגשים קבועים.
הוא קרא למפגשים הללו – קיבוץ.
וכל זה היה בעיירה בשם ברסלב.
גולת הכותרת של הקיבוץ הברסלבי, היה בראש השנה.
גם לאחר מותו, המשיכו חסידיו להתקבץ ללימוד ותפילה.

קיבוץ נולד.

כעבור שנים, איש העלייה השלישית, יהודה יערי, ביקר
אצל חבורת הברסלבים והתלהב מהפשטות, מאווירת
החברים הייחודית והמחבקת, ומהקהילתיות והשותפות
האידיאולוגית.
על זה בדיוק הוא חלם.
זה בדיוק מה שהוא רצה לייסד עם חבריו לגדוד העבודה
יצחק טבנקין וברל כצנלסון.
כששב אל עמיתיו החלוצים, סיפר להם שהברסלבים
מכנים את עצמם 'קיבוץ.'
השם אומץ מיד."

אלברט היה מרותק. "אז זה המקור ל'קיבוץ'? .
פששש… לא ידעתי. תגיד, והקיבוצניקים יודעים
את כל זה? או על הקשר שלהם לגרפיטי
הכי פופולרי בארץ… נ נח נחמ נחמן מאומן?"

שמעון משך בכתפיו "עד לפני כמה ימים, גם אני לא ידעתי
וביננו, מי כן? אבל עזוב היסטוריה, העיקר שהילדים
החכמים שלך באים לחג, ואת זה אתה יודע."
"ברור". אמר אלברט
"הם צריכים להשלים ביני לבין אשתי."

---

יצחק טויטו

יצחק טויטו, יליד חיפה – 1956. בן יחיד לעוד שישה אחים ואחות אחת (כן, יש אפשרות כזאת). תפאורת ילדותו נעה בעיקר מהעיר התחתית ועד להדר הכרמל.

לאחר ארבע שנות שירות באחת מהיחידות המובחרות של חיל הים פנה להוראה, ועד לאחרונה שימש כמאמן כושר ומורה לחינוך גופני בבית ספר תיכון.

בימים אלה יצא לאור ספרו "לאסוף מתנות מהרצפה" שעלילתו מתרחשת בעיקר בחיפה.
בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בחינוך גופני.

---

עוד סיפורים של יצחק טויטו שפורסמו בחי פה: