השנה 1966. ב-28 לפברואר נערך בהיכל-התרבות מופע מיוחד רב-משתתפים שמטרתו לאסוף תרומות למטרה נעלה. המופע נקרא "הים האכזר". כמות האמנים שהופיעו בערב אחד ועל במה אחת הייתה מדהימה. להקת "הגשש החיוור" נעלה את הערב הנדיר.
באותו יום הספקנו להגיע להיכל-התרבות בתל-אביב מהופעה בזיכרון-יעקב באולם "שומרון" ממנו 'הסתלקנו' בסיום התוכנית במהירות לא אופיינית.
מאחורי הקלעים של היכל-התרבות יכולתי לראות תצוגה של: "כיצד אדם רעב אוכל". האדם הזה לא היה אחר מאשר שמואל רודנסקי השחקן הידוע, שקצרה היריעה מלתאר את תפקידיו החשובים בתיאטרון הישראלי. רודנסקי נהנה הנאה מרובה לראות את הפנים המופתעות למראה רעבונו שאינו יודע שובע. מומחי דבר פירשו את מופע האכילה כאטיוד תיאטרוני לדור שלא ידע את יוסף.
למופע בסדר גודל כזה קדמה חזרה שהחלה בשעות אחר-הצהריים המוקדמות ולפני ההצגה הביאו מאחורי הקלעים סיר ענק עם המבורגרים להשביע את הרעבים. אם לא הייתי רואה בעיניי לא הייתי מאמין שאדם אחד יכול לחסל עשרה המבורגרים עסיסיים ולאותת על רעב ומחסור במזון.
בפינה אחרת התגודדו רבים מן האמנים סביב אריק איינשטיין שעשה חיקויים במשחק ובשירה על כל שם של אמן שנזרק לאוויר. חבל שלא כל הקהל יכול היה ליהנות מכישרון החיקוי האדיר של הזמר הצנוע.
בהיכל-התרבות יצא הקהל מגדרו מהמופע בן למעלה משלוש שעות והריע ארוכות למיטב אמני ישראל בתקופה שכולם הופיעו בהתנדבות והכסף שנאסף נתרם למטרה נעלה. רשימת האמנים המופיעים נמצאת בסוף הסיפור והיא אינה כוללת את התזמורת המלווה או שחקני משנה, כך שאפשר רק לדמיין את כל הבוהמה יחדיו תחת קורת-גג אחת וכולם בהתנדבות.
מספר עשרים ושניים ברשימת המופיעים היה פסנתרן הג'אז זיגי סקרבניק שליווה את הזמרת עדנה גורן. זיגי נולד ב – 1943 בפולין ונתגלה בו כישרון ייחודי למוסיקה. בגיל ארבע-עשרה עלתה המשפחה ארצה וזיגי עזר לפרנסת הבית כשהחל להתפרנס מנגינה בפסנתר.
הוא היה פסנתרן מדהים, מוסיקלי כמו שד. רק מלהסתכל על האצבעות שלו יכולת להבין שגאון לפניך. האלבום היחיד של שלישיית "החלונות הגבוהים" אותם ליווה בנגינתו הוא אבן דרך לנקודה בה הפופ העולמי חדר אל תוך הזמר העברי.
תרומה נכבדה של זיגי שכתב וניגן בכל העיבודים. היה זה אירוע מכונן שבעקבותיו המוסיקה הישראלית שינתה את פניה. רבים מהנגנים והזמרים הוותיקים הושפעו מה'ילד' באשר למוסיקת הג'אז שהחלה לחלחל במחוזותינו.
את הגושפנקה הסמכותית ביותר לכישרונו של סקרבניק נתן פסנתרן הג'ז הגדול אוסקר פיטרסון, שביקר בארץ בסוף שנות ה-50 עם אלה פיצג'רלד, שמע את סקרבניק מנגן והציע לו ללמוד תחת חסותו בארצות הברית. סקרבניק נסע לניו יורק אחרי הצבא, ניגן במועדונים ולמד אצל אחד המורים המפורסמים בעיר. במקום לשלם למורה כסף, הוא שיחק אתו שחמט (סקרבניק היה גם שחמטאי מחונן).
לזיגי היו שתי בעיות. בעיה אחת הייתה שהיה צנוע ונחבא אל הכלים. אף פעם לא נדחף. אולי לא האמין בעצמו כפי שצריך היה. הבעיה השנייה הייתה בריאותית. מאז שהכרתיו סבל מכאבי בטן, ובניו-יורק המצב רק החריף. בסופו של דבר הכאב המטריד החזירו ארצה.
ב-21 ביולי 1967, שלושה חודשים אחרי שהאלבום של החלונות הגבוהים יצא בכה אלוהים בשמים בכי תמרורים. זיגי סקרבניק מת מסרטן. והוא בן עשרים-וארבע בלבד, ולדעת מוסיקאים רבים, מותו זו אחת האבדות הגדולות של המוסיקה הישראלית.
לפני מספר ימים נפטר הסקסופוניסט האגדי סוני רולינס בגיל 95.
זוכר היטב את המועדונים וחבל שכמעט כל הגווארדיה הזו כבר איננה. זכינו!!
"בתול בחיתול" – כוונתי לג'אז בישראל ולא חלילה וחס למחבר הסיפור.
ג'אז, אתה או משוגע עליו או אתה בורח ממנו. אני מהמשוגעים. כוכב מבריק הנופל מהשמיים, אובד לעד, אין אפשרות להחזירו, נשארו רק הזכרונות. היום ניתן לרפא את סרטן הקיבה אך לפני שנים היה זה פסק דין של מות – התקדמנו גם ברפואה.
כותב הסיפור ביקר בארץ הולדת הג'אז לפני שנים, אז הוא היה כאן עדיין בתול בחיטול.
התרוצצנו בין הארלם למנהטן, לגרינג' ווילג' ולקווינס, ביקרנו במועדוניי הגאז' המפורסמים של ניו יורק של פעם שליחם טרם נס – בלו נוט, בירדלאנד, דיזיס קלאב (ליד לימקולן סנטר) וסמוק' קלאב. היו היו זמנים. כיום התברכנו גם כאן במספר להקות ג'אז לתפארת המופיעות במולדת ובעולם. מוסיקה היא חלק מנשמתו של עם. כמה טוב שזה כך?