(חי פה) – תרבות: במשך שלושה ימים בסוף חודש מאי 2026, הפכה חיפה למרכז אמנות פתוח, כאשר עשרות גלריות, חללי סטודיו ומוסדות תרבות השתתפו בפסטיבל רונדל השלישי. האירוע, ביוזמת המחלקה לאמנויות בעיריית חיפה, ביקש לחשוף את העושר האמנותי המקומי לקהל הרחב והצליח להוכיח שסצנת האמנות החיפאית חיה, בועטת ומתפתחת.
הפסטיבל, הינו אירוע הדגל של המחלקה לאמנויות באגף התרבות, מנהל החינוך, תרבות וספורט בעיריית חיפה הציע הצצה לעולם האמנות הפלסטית המקומית. בפסטיבל השתתפו כ־80 אמנים בכ־35 חללים שונים ברחבי העיר.
מוזיאוני חיפה, בית הגפן, הפירמידה, בית הספר הנביאים לאמנות, ועוד יוזמות מקומיות, גלריות וחללי סטודיו של אמנים פתחו שעריהם למשך שלושה ימים ואפשרו לאמנים להציג את כישרונותיהם.
התערוכות הבולטות
פתיחת תערוכה של אורי לינסקיל "ככר. פריז" בגלריה סטפאין במדרגות הנביאים
האדריכל, יוסי קורי, שפתח את גלריית סטפ אין במדרגות הנביאים לפני כמה שנים, מעודד אמנים חיפאים ונותן להם במה, אם בתערוכות או בירידים במדרגות. אורי ובן זוגו אלי לינסקיל הציגו בגלריה. הפעם אורי: עם צילומים מכיכר פריז וסביבותיה בחיפה ובמקביל מפריז העיר, זה מול זה.
מוזיאון חיפה לאמנות והחממה לאמנות שלידו
המוזיאון מציג באופן קבוע תערוכות מהאוסף הנפלא שלו, ברונדל הוצגו ציורי נוף משנות ה-70 של אמני ישראל מיתולוגיים ובהם כיכבו עבודותיהם של מיכאל גרוס ואורי ריזמן.
בנוסף, תערוכות חדשניות של משה רואס ותערוכת וידאו של שתי אמניות שבוחנות את נושא השפה ערבית-עברית.
התערוכות במוזיאון עמוסות ומיוחדות לביקור ארוך שמיועד להתבוננות מעמיקה.
במהלך פסטיבל רונדל, הביקורים היו בבחינת "הופינג" (קפיצה ממקום למקום) ולצערי לא היה זמן להתעמקות, הטעם שנשאר הוא של רצון להתעמק בתערוכות: עוד נחזור.
מעורבות הקהל
בשבת, המוזיאון שכר את הזוג ריג'ויסר ונומוק מתל אביב RAW TAPES שניגנו מוזיקה אלקטרונית מגוונת באלמנטים שונים. כך הופעלו חושים נוספים חוץ מחוש הראייה. המופע האלקטרוני עורר תגובות מגוונות בקרב המבקרים.
היה מקסים לראות איך במקומות שונים, נתנו מקום לילדים ליצור ולהתבטא אמנותית.
במוזיאון חיפה לאמנות, הציעו פעילות אינטראקטיבית: זוג האמנים התל אביבים קרן כץ וחבר פרלמוטר יצרו באהבה מיניאטורות במתנה לפי בקשת הקהל מהעבודות בתערוכה על פי צילום שהמבקרים הגישו להם.
בחממה לאמנות, גורה שכטר מחיפה וחגית אונמני רובינשטיין מחולון הזמינו את הקהל לשחק במשחק 126 השאלות שעליהן תשובות אפשריות רבות (אין תשובה נכונה לשאלה: עם איזה עין אתה אוכל? או מה אתה רואה דרך השערות?) ולצייר.
בפירמידה יכלו ילדים לתת דרור לציוריהם על פלקט שנתלה עבורם ויצרו יצירה מעניינת.
גלריית בית הגפן
תערוכת יחיד של זיו שמח
זיו שמח שמוכר לתושבי חיפה בתור ZIVINK, אמן גרפיטי הציג את ציוריו על קירות הקומה התחתונה של גלריית בית הגפן. מעניינים במיוחד היו ספרי הסקיצות והטיולים שלו בעולם. המבקרים יכלו לדפדף בחוברות המלאות אמנות של זיו. את אחיו המוכשר גם כן פגשנו אחר כך בסטודיו שלו בפירמידה.
בקומה מעל הופיעו עבודות של חמישה אמנים מבטיחים תערוכה שמשלבת עבודות מצוינות של רישום ציור, מיצג ופיסול.
מרשימה מאד העבודה במרכז של צעיפים לבנים ואווריריים שיצרו מעין מאהל של האמנית מנאר נסראלדין, שבמרכזו שתילים מעין גינה.
הרישומים של האמניות נוראן חמד של דיאלוג אשה – זאב או הנשיות העטופה ברישומי הפחם של לטיפה חורי מעוררים סקרנות.
מי שלא הספיק לסייר כאן ברונדל יוכל להגיע ולצפות בתערוכות כאן, התערוכה של זיו שמח תוצג עד 23 ביוני והתערוכה הדוממת של חמשת האמנים עד 13 באוגוסט, כל יום מ 10:00 עד 15:00, ששי עד 14:00.
הפירמידה – מרכז לאמנות עכשווית
מיצג בחלל הגלריה: "המעודדות" ארבע נערות שהילכו בחלל "והפריעו" בשקט למבקרים בתערוכה. מיצג של דניאלה מרוז.
בעבודות אפשר היה להבחין בטרנד: יצירה בבדים!
איימן דאו יצר משיפולי בדי ריפוד- וילון וקנדלברה, או ממפת תחרה – מדונה כנסייתית.
שולמית הראל, אמנית שיצרה בדים מודפסים ורקומים בסיפור בריאה אוטופי תלויים כמו קימונו יפני.
עדה רימון שרקמה תמונות בעבודה רבה וסיזיפית,
ועוד אמנים רבים וטובים שעיצבו ופסלו בבדים.
הסטודיואים הפתוחים בפירמידה
רעי רביב כאן על רקע עבודה לא גמורה של מגידו
יעל מאירי, יוצרת שכמעט אבדה את מאור עיניה בשל גידול, בסדרת עבודות של סריקת העיניים שלפני הניתוח
ארז שמח אח של זיו שמח שמוכר בשם EREZOO בציורי הגרפיטי שברחבי חיפה. הצצה לסטודיו של אמן גרפיטי מחכימה ומעשירה.
הנביאים בית ספר לאמנות
תערוכה קבוצתית בשם "גוף זה גוף" שאצרו בן כהן וטליה סיון הראתה את מבושי הגוף (בעיקר זכריים)
בקומת קרקע, תערוכת יחיד שאצרה פז הדס של האמנית גילי ענבר בנושא רקפת. גילי עובדת בשיטה מיוחדת של סליל שהיא מחממת ומשרטטת איתו פסל קיר שטוח.
בקומת הקרקע הציגה גם עדה רימון יצירה מעניינת על המשלחת הבריטית שהגיעה למדוד את המקומות הקדושים ב 1885. לדעתה, בני משפחתה היו מעורבים במיפוי ואולי רק כניצבים סרגלים ואולי אף יותר מזה. גם היא אמנית רוקמת ואף מלמדת רקמה. עבודה נוספת מעניינת שלה הם שכבות הנרות שמייצגות את ההיסטוריה.
חללי סטודיו פרטיים
השילוט הוביל גם לחלל הסטודיו של משפחת וקסלר ברחוב סירקין. הטיפוס לקומה השלישית השתלם. הביקור בחלל סטודיו של אירינה אדריאן ומטביי וקסלר ברחוב סירקין בשוק תלפיות היה מפתיע! העבודות שהוצגו נעו בין ציור פיגורטיבי קלאסי לפיסול עץ עדין ועבודות אנימציה עכשוויות.
אירינה, עלתה לארץ מאזרבייג'ן בגיל 12, מציירת ציורים שהזכירו את גוסטב קלימט אבל לא רק, ומטביי מקייב, יליד אוקראינה בארץ מגיל 16. יוצר פסלים עדינים מגולפים מעץ. אדריאן בנם בן ה 20 התחיל ליצור אנימציה מלווה במוסיקה בסטודיו ביתי. משפחה יוצרת.
חלל הסטודיו של רונה שחר הציג את עבודותיה של רונה שחר ביחד עם האמן אלי לינסקיל, ברחוב אחד העם. הסטודיו שהוא גם חלל המגורים, שטוף שמש ומזמין. אפילו כיבוד איכותי העמידו לאירוח המבקרים.
רונה מציירת נופים, אתרים כמו הכרמלית שמוצגת כאן, נופי ארה"ב שמזכירים את צפון הארץ. גשרים ובניינים. רבת גוונים.
אלי רושם עצים לאחרונה. גם הוא אמן רב גוני ואפשר למצוא כתבה באתר חי פה על המהפך שחולל בחייו עד הגיעו ליצירה.
הערכה
לזכות המארגנים יש לציין את מערך השילוט, המיפוי והמתנדבים שסייעו למבקרים להתמצא בין עשרות המוקדים. לדוגמא יהלי, המתנדב שמתגורר בהדר ונלהב מסצנת האמנים בשכונה, אף שהוא מגיע ממקצועות ההנדסה כיוון את המבקרים לתערוכות השונות.
ביקורות
שאלת התמיכה באמנים המקומיים
- אמנות חיפאית או כלל ארץ ישראלית או בינלאומית? איפה נמתח הגבול?
ביקורת: חשוב להשקיע ולטפח אמנים מקומיים. אמנם הרמה של אמני תל אביב שתרמו לאירוע היתה מצויינת. אך כשעיריית חיפה מתקצבת שכר עבורם, היה טוב לראות את אמני חיפה מתוגמלים תחילה. אם היה קול קורא וועדת בחינה לאמנים, אני בטוחה שאפשר היה למצוא אמנים טובים גם בעירנו.
מירה מיילו, יוצרת מתל אביב על הנושא: "המגוון ושיתופי הפעולה עם אמנים מחוץ לחיפה מעשירים. עצם העשייה מעודד עשייה ומעודד פרויקטים נוספים"
בנושא זה עלי להזכיר נושא כאוב: סגירת בית אגודת הציירים והפסלים בישראל. המקום שימש לבית להרבה יוצרים חיפאים שהציגו שם באופן קבוע. כיום סגור ומעלה אבק.
2. אמנים מרחבי העיר
לדברי אחד האמנים שהציג בסטודיו פתוח: "גם אנחנו רוצים להסתובב ברחבי העיר ולחוות אמנות של קולגות."
הפעם התמקד האירוע בשכונת הדר, ואדי ניסנאס, העיר התחתית וואדי סאליב.
האם זה אומר שאין מוזיאונים, גלריות, חללי סטודיו ויוזמות אמנותיות בשכונות העיר האחרות? שאם התשובה היא שיש: הרי שהם קופחו.
היה מתבקש לקיים את האירוע מספר פעמים בשנה ובכל פעם באזור אחר של העיר.
האירוע משך תיירים מרחבי ישראל ואפשר היה לראות שישנה התעניינות גוברת בסצנת האמנות החיפאית.
בשל ריבוי המשתתפים והאירועים, הכתבה מציגה מדגם בלבד מתוך העשייה האמנותית הרחבה שהוצגה במסגרת הפסטיבל. הסליחה עם אלה שלא נסקרו.
לסיכום:
רונדל אינו רק פסטיבל אמנות; הוא סימן לכך שחיפה מצליחה לבנות בהדרגה מערכת אקולוגית תרבותית עצמאית. אם המגמה תימשך, העיר עשויה להפוך בשנים הקרובות לאחד ממוקדי האמנות החשובים בישראל.
איכות הסביבה וטבע בחיפה מסכנת חיים. התרבות בעת זו מסתכמת בעלייה במדרגות העיר. הציור לאורך עשרות שנים היה עד רמה בינונית אבל היוצרים חסרי המימון נחסמו עי עיריית חיפה שעושה בצביעות כזב ואכזריות. הילדים המציירים לומדים את איכויות הציור המופשטות וחסרות . זו האמת ! כל השאר לא מתאים אפילו למראית עין. מאת צייר זוכה פרס שטרוק.