נשיאים משבשים • 7. פרנקלין רוזוולט וחזון הסדר העולמי החדש

אם וודרו ווילסון השיק את מעורבותה של אמריקה בעולם, פרנקלין דלאנו רוזוולט (FDR), הנשיא ה-32, לקח את המעורבות הזאת צעד גדול קדימה.

הוא שם את ארה"ב במרכז העולם, ובנה את היסודות לעולם בו אנו חיים עד היום.

רוזוולט ניהל את העולם מכיסא הגלגלים שלו, כשהוא משלב פרגמטיזם פוליטי קשוח עם חזון כלכלי חסר תקדים.

ה"ניו דיל"

רוזוולט נכנס לתפקידו ב-1933, בשיאו של השפל הגדול, כשרבע מהאמריקנים היו מובטלים והמערכת הבנקאית עמדה על סף קריסה טוטאלית.

הפתרון אותו הציג רוזוולט היה ה-ניו-דיל (New Deal).

בתוך 100 ימים העביר רוזוולט, בפרץ חקיקה חסר תקדים, עשרות חוקים. הוא הקים סוכנויות ממשלתיות חדשות, והפך את הממשלה למעסיק הגדול ביותר במשק. המובטלים בנו כעת תשתיות, סכרים ופארקים לאומיים.

הוא יצר את הביטוח הלאומי (Social Security). בכך הוא יצר רשת ביטחון סוציאלית קבועה לאזרחים ותיקים ולמוגבלים. זה היה מהלך שנחשב אז ל"סוציאליסטי" וקיצוני, ושינה לנצח את החוזה בין המדינה לאזרח.

כדי להחזיר את האמון בבנקים, הכריז רוזוולט על "פגרת בנקים". הוא גם ייסד את FDIC  (ביטוח פיקדונות), שמנע מאנשים לאבד את כל חסכונותיהם והחזיר את האמון במערכת הפיננסית.

קשה להגזים בהערכה כמה מהפכניים היו המהלכים הללו בחברה קפיטליסטית שדגלה ב"ממשלה קטנה".

הניו-דיל היה "שיבוש" שהוכיח שהנשיא יכול (וחייב) להשתמש בכוח פדרלי אדיר כדי להציל את הכלכלה. בכך הונחו היסודות ליכולתה של ארה"ב לממן מאוחר יותר את מכונת המלחמה העולמית.

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1940, קרסה אירופה תחת המגף הנאצי, ובריטניה נותרת לבדה במערכה.

בארצות הברית, התנועה הבדלנית "America First", בהובלת צ'ארלס לינדברג הכריזמטי, הייתה בשיא כוחה. הציבור האמריקני היה נחוש שלא לשלוח שוב את בניו לשדות הקטל של אירופה.

רוזוולט, שנבחר לקדנציה שלישית חסרת תקדים (הוא ייבחר גם לקדנציה רביעית), הבין ששתיקה היא גזר דין מוות לציוויליזציה המערבית.

רוזוולט הבין שאי אפשר לתקן את אמריקה מבלי לתקן את העולם.

לאחר שהוציא את ארה"ב מהשפל הגדול בעזרת ה"New Deal", הוא הוביל אותה למלחמת העולם השנייה. הוא עשה זאת לא רק כדי להביס את הנאציזם. הוא עשה זאת גם כדי להבטיח שהעולם לעולם לא יקרוס שוב לאנרכיה כלכלית.

"השאל-החכר" והונאת הבדלנים

רוזוולט ידע שהוא לא יכול להכריז מלחמה ללא אישור הקונגרס העוין. לכן, הוא פעל בדרכים יצירתיות, כמעט חתרניות, כדי לסייע לבריטניה מבלי "להיכנס" רשמית למלחמה.

הוא העביר את חוק "השאל-החכר" (Lend-Lease). החוק אפשר לו לספק אמצעי לחימה לבריטניה מבלי למכור אותם (מכירה הייתה דורשת את אישור הקונגרס).

כדי לשכנע את הציבור הספקן, הוא השתמש במשל המפורסם: "אם הבית של השכן עולה באש, אתה לא מוכר לו את צינור הגינה שלך, אתה משאיל לו אותו".

בפועל, הוא הפך את ארה"ב ל"ארסנל הדמוקרטיה" והזרים כמויות אדירות של נשק וציוד לבריטניה ולברית המועצות, עוד לפני שחייל אמריקני אחד נחת באירופה.

מלחמה על כל הקופה

המתקפה היפנית על פרל-הארבור ב-1941 שינתה את התמונה ואת דעת הקהל. מספר ימים אחר כך הוסיף עליה היטלר טעות קריטית והכריז בשם גרמניה מלחמה על ארה"ב.

בכך הוא עשה את העבודה בשביל רוזוולט. ארה"ב הייתה כעת במלחמה, אם רצתה בכך או לא.

ורוזוולט אכן הכניס את ארה"ב למלחמה, בכל הכוח.

הביקורת בקונגרס הייתה חריפה:

• ריכוז כוח קיצוני: מבקריו טענו שהוא "קיסר" המנצל את המלחמה כדי להגדיל את הממשלה הפדרלית לממדים מפלצתיים.
• כליאת יפנים-אמריקנים: בצעד שנוי במחלוקת קשה (צו 9066), הוא הורה על כליאת עשרות אלפי אזרחים יפנים-אמריקנים במחנות ריכוז מטעמי "ביטחון לאומי" – כתם על מורשתו הליברלית.

רוזוולט רתם את הכלכלה האמריקאית למאמץ המלחמתי, והטיל על הגנרלים המוכשרים שלו את ניהול הקרבות. הוא פיקח על כל זה, אך גדולתו האמיתית הייתה בראייתו לטווח ארוך.

כבר ב-1941, בלב האוקיינוס, הוא נפגש עם צ'רצ'יל וחתם על "האמנה האטלנטית". האמנה קבעה כי העולם שאחרי המלחמה לא יתבסס על כיבושים, אלא על שיתוף פעולה בינלאומי וסחר חופשי.

ועידת ברטון-וודס (1944): הבנקאית של העולם

בזמן שהתותחים עוד רעמו באירופה, רוזוולט חשב על העתיד. הוא כינס בניו-המפשייר נציגים מ-44 מדינות כדי לתכנן את היום שאחרי. מסקנות הועידה שיקפו את החזון הכלכלי של הנשיא האמריקני.

• הדולר כעוגן: הוועידה קבעה כי הדולר האמריקני יהיה המטבע היחיד שצמוד לזהב. כל שאר המטבעות הוצמדו אליו. במהלך חריג זה, ארה"ב הפכה את המטבע שלה ל"שפה הכלכלית" של כדור הארץ.
• הקמת ה-IMF והבנק העולמי: רוזוולט יצר את המוסדות הללו כדי למנוע "מלחמות מטבע" ולסייע בשיקום מדינות הרוסות. הוא הבין שכלכלה יציבה היא הערובה הטובה ביותר לשלום עולמי.

ועידת ברטון-וודס הניחה את הבסיס לכלכלה העולמית שאחרי מלחמת העולם השנייה.

האו"ם וארבע החירויות

רוזוולט לא הסתפק בכלכלה. הוא הגה את הקמת האומות המאוחדות.

אבל רוזוולט למד מטעויותיו של וילסון. הוא הקפיד לשתף ולהכין את הקרקע מול יריביו הפוליטיים מבית ומן המפלגה הרפובליקנית.  הוא גם הבטיח שארה"ב תהיה המנהיגה הבלתי מעורערת של הארגון.

רוזוולט הציג לעולם את חזון "ארבע החירויות": חופש הביטוי, חופש הדת, החירות ממחסור והחירות מפחד – כבסיס למוסר הגלובלי החדש.

הירושה של רוזוולט

רוזוולט לא זכה לראות את סוף המלחמה. אך התוכניות שלו התממשו בדייקנות על ידי יורשו, הארי טרומן:

1. האו"ם: בניגוד לווילסון, רוזוולט דאג לשתף את הרפובליקנים בתכנון האו"ם כדי להבטיח שהפעם ארה"ב לא תיסוג ממנו.
2. נאט"ו ותוכנית מרשל היו פירות ישירים של האסטרטגיה שלו. ארה"ב לא רק ניצחה במלחמה, אלא נשארה באירופה כדי לשקם אותה ולבלום את הקומוניזם.
3. הסדר הכלכלי (ברטון-וודס): רוזוולט קיבע את הדולר כמטבע העולמי ואת ארה"ב כמרכז הכלכלי של הגלובוס.

רוזוולט הפך את ארה"ב ממעצמה אזורית למנהיגת העולם החופשי. הוא הוכיח שמנהיגות דמוקרטית יכולה להיות נחושה ומרחיקת לכת יותר מכל דיקטטורה.

ללא FDR, הסדר העולמי של המאה ה-20, זה שסיפק יציבות יחסית במשך עשורים, לא היה קם.

המשבש האולטימטיבי

פרנקלין ד. רוזוולט (FDR) הוא בעיניי הנשיא המשבש האולטימטיבי מבפנים ומבחוץ.

מבפנים – הוא ניפץ את המוסכמות היסודיות ביותר של הממשל האמריקני ועיצב מחדש את הקשר בין האזרח למדינה:

• שיבוש גבולות הקדנציות: הוא הנשיא היחיד בתולדות ארה"ב שנבחר לארבע קדנציות רצופות. המהלך הזה היה כה חריג ושבר את ה"מסורת" של ג'ורג' וושינגטון, עד שלאחר מותו הועבר תיקון לחוקה (התיקון ה-22) המגביל נשיאים לשתי קדנציות בלבד.
• שיבוש תפקיד הממשלה (The New Deal): לפניו, התפיסה הרווחת הייתה שהממשלה לא צריכה להתערב בכלכלה. רוזוולט "שיבש" זאת ויצר את מדינת הרווחה המודרנית, כשהוא מקים מנגנונים שמתערבים ישירות בחיי האזרח (ביטוח לאומי, פיקוח על הבנקים, יצירת מקומות עבודה ממשלתיים).
• שיבוש היחסים בין הרשויות: הוא ניסה באופן פעיל "למלא" את בית המשפט העליון בשופטים מטעמו (Court-packing plan) כדי להעביר חוקים שנפסלו, מהלך שנתפס כניסיון לשבש את מאזן הכוחות בין הרשות המבצעת לשופטת.
• רוזוולט השתמש במשברים כדי להגדיר מחדש מהו כוחו של נשיא, ובכך "שיבש" את המבנה המקורי של הרפובליקה לטובת מודל של מעצמת-על מודרנית.

מבחוץ – הוא הניח את היסודות לסדר עולמי חדש, בו שמור תפקיד מיוחד לארה"ב.

• שיבוש הנייטרליות האמריקנית: הוא הוביל את המעבר מבידוד מוחלט למעורבות גלובלית טוטאלית, כשהוא משתמש בכוחה הכלכלי של ארה"ב כ"מחסן הנשק של הדמוקרטיה" עוד לפני שנכנסה למלחמה באופן רשמי.
• הוא בנה מחדש את הכלכלה העולמית והפך את ארה"ב לציר המרכזי שלה.
  
  פרנקלין ד. רוזוולט היה הנשיא המשבש האולטימטיבי.

למאמר הקודם