ג'יימס ק. פּוֹלְק
ג'יימס ק. פולק, הנשיא ה-11, הוא אחד הנשיאים הפחות מוכרים והפחות מדוברים של ארה"ב. הוא כיהן ארבע שנים בלבד, אך היה הנשיא שהשפיע יותר מכל אחד אחר על המפה הפיזית של ארצות הברית המודרנית.
פולק היה ה"בולדוזר" של המאה ה-19. הוא הציב מטרות טריטוריאליות ברורות והשיג אותן בתוך קדנציה אחת, במחיר של מלחמה שנויה במחלוקת.

ב-1845 הייתה ארצות הברית שבויה בקסמו של רעיון "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny), האמונה הלאומית והכמעט דתית כי ייעודה הוא להתפשט מהאוקיינוס האטלנטי עד לאוקיינוס השקט.
ג'יימס ק. פולק רץ לנשיאות עם הבטחה להפוך את החזון הזה למציאות.
טקסס
טקסס הייתה האבן הראשונה בבניין שבנה פולק. נתעכב מעט על סיפורה של טקסס, שהוא ייחודי ולא תמיד מוכר.
בשנת 1800, הייתה טקסס פרובינציה מקסיקנית נידחת.

לאחר שמקסיקו זכתה בעצמאות מספרד (1821), היא עודדה התיישבות זרה בחבל טקסס הדליל באוכלוסייה.
סטיבן אוסטין ("אבי טקסס") הוביל קבוצות של מתיישבים אמריקאים שקיבלו קרקעות בתמורה להצהרת נאמנות למקסיקו ואימוץ הנצרות הקתולית.
אלא שבהמשך, התקשו המתיישבים האמריקאים (הטקסאנים) להסתגל לחוקים המקסיקניים. מה שהטריד אותם במיוחד היו נושאי מיסוי, איסור על עבדות וריכוז הסמכויות בידי הממשל המרכזי.
בשנת 1835, תפס הגנרל סנטה אנה את השלטון במקסיקו וביטל את החוקה הפדרלית. כתוצאה מכך, פרץ בטקסס מרד גלוי במקסיקו.
בפברואר-מרץ 1836, צרו המקסיקנים על מצודת האלאמו בסן אנטוניו וחיסלו את כל מגיניה. הקרב הפך לסמל של הקרבה וגבורה ("Remember the Alamo"), וב-2 במרץ 1836 הכריזה טקסס על עצמה כמדינה עצמאית.
בקרב סן חסינטו באפריל 1836, הביסו כוחות טקסאנים בפיקודו של סם יוסטון את הצבא המקסיקני ושבו את סנטה אנה, שנאלץ לחתום על הסכם המכיר בעצמאות טקסס.

המרוץ אל האוקיאנוס שקט
כבר בשנה הראשונה לכהונתו, השלים פולק את סיפוח טקסס לארה"ב. עבור פולק, זה היה רק המתאבן. פולק לא הסתפק בשטחים. הוא רצה נמלים על שני אוקיאנוסים. הוא התכוון להרחיב את ארה"ב עד לאוקיינוס השקט.
קליפורניה, שהייתה אז תחת שלטון מקסיקני חלש, הייתה הפרס הגדול בזכות המפרצים הטבעיים שלה (סן פרנסיסקו וסן דייגו), שיפתחו את המסחר לאסיה.
תחילה ניסה פולק לקנות את השטח ממקסיקו תמורת 30 מיליון דולר. המקסיקנים, שלא השלימו עם הסיפוח האמריקני של טקסס זמן קצר קודם לכן, סירבו אפילו לפגוש את נציגיו.
הפרובוקציה וההתנגדות בקונגרס
פולק לא התכוון לוותר. תוך התגרות מכוונת, הוא שלח כוחות צבאיים לאזור שבמחלוקת בין נהר הנואסה (Nueces) לנהר הריו גראנדה. כצפוי, פרצו במקום חילופי אש.
פולק מיהר להכריז בקונגרס: "דם אמריקני נשפך על אדמה אמריקנית" ודרש הכרזת מלחמה.
ההתנגדות בקונגרס הייתה חריפה ואידאולוגית:
- הוויגים (מפלגת האופוזיציה): טענו שפולק גרר את המדינה ללא הצדקה למלחמה לא מוסרית.
- אברהם לינקולן: חבר קונגרס צעיר מאילינוי דרש מפולק להצביע על הנקודה המדויקת שבה נשפך הדם, ברמיזה כי פולק שיקר וכי האדמה שדובר בה הייתה מקסיקנית.
- חשש מעבדות: מתנגדי העבדות בצפון פחדו שהשטחים החדשים שייכבשו יהפכו למדינות עבדות, מה שיפר את המאזן הפוליטי בארה"ב (חשש שהתברר כמוצדק והוביל בהמשך למלחמת האזרחים).
הניצחון והשלמת המפה
למרות הביקורת, פולק ניהל את המלחמה בנחישות. ב-1848 חתמו ארה"ב ומקסיקו על הסכם גואדלופה אידלגו. ארה"ב קיבלה לידיה בבת אחת, את קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה וחלקים מניו מקסיקו וקולורדו, 525,000 קילומטרים רבועים שנגזלו ממקסיקו.
לפני כן, הספיק פולק לפתור את הסכסוך עם בריטניה על טריטוריית אורגון בדרכי שלום, ובכך השלים את המבנה המוכר של ארה"ב (למעט אלסקה והוואי).

המורשת: מחיר העוצמה
פולק הוא דוגמה לנשיא שפעל כמעט כדיקטטור כדי להשיג יעד לאומי.
- שינוי המדינה: הוא הפך את ארה"ב למעצמה יבשתית (Continental Nation) המשתרעת בין שני אוקיאנוסים. ללא מהלכיו, קליפורניה הייתה נשארת מקסיקנית, או אולי הופכת למדינה עצמאית, מה שהיה משנה לחלוטין את פני ארה"ב ואת הכלכלה העולמית במאות הבאות.
- שינוי העולם: פתיחת החוף המערבי הפכה את ארה"ב לשחקנית מרכזית באגן האוקיינוס השקט, צעד ראשון בדרך להפיכתה למעצמה עולמית.
פולק פרש אחרי קדנציה אחת, מותש וחולה. הוא מת שלושה חודשים לאחר מכן.
פולק השאיר אחריו זרעים של מחלוקת פנימית קשה שהצמיחו את הנשיא הבא ברשימת המשבשים שלנו.
אבל הוא השאיר אחריו את מדינה גדולה פי כמה, שהשתרעה מהאוקיינוס האטלנטי עד לאוקיינוס השקט, ומימש בכך את ה-Manifest Destiny.
הפיכתה של ארה"ב למדינה בין אוקיאנוסים, הניח את התשתית להפיכתה כמה עשרות שנים לאחר מכן למעצמה עולמית.
לג'יימס פולק היה חזון ברור – Manifest Destiny. כדי להשיג אותו, הוא היה מוכן לכופף חוקים ולהתעלם מביקורת. פולק הוא אולי הנשיא האקטיביסטי ביותר ברשימה שלנו. ותוצאות פעולותיו מקנות לו מקום של כבוד ברשימת הנשיאים המשבשים.


כתבה מעניינת על נושא שלא היה ידוע לרבים.תודה על הכתבה המחכימה