(חי פה) – שנים מדברים על "החזרת הדר לחיים", אבל ברחוב הרצל בעלי העסקים טוענים שהמציאות רק הולכת ומחמירה. רחוב מסחרי שהפך לציר תחבורה עמוס, מדרכות שנתפסות, מחסור בחניה ובשטחי פריקה, תחושת חוסר ביטחון ונכסים המשוועים ללקוחות. במקביל, חיובי ארנונה עסקית א' ממשיכים להיגבות במלואם, לטענת בעלי העסקים.
בעלי נכסים מספרים על השקעות של מיליוני שקלים בשיקום מבנים, אך טוענים כי דווקא לאחר שהשקיעו מכספם כדי להציל את הרחוב, הם נותרו להתמודד לבדם עם המרחב הציבורי שמחוץ לדלת.
זעקת בעלי העסקים ברחוב הרצל בהדר ◄ צפו
בעקבות פניות רבות של בעלי עסקים ונכסים, יצאנו לסיור ברחוב הרצל בהדר. לאורך הרחוב שמענו שוב ושוב את אותה טענה. בעלי העסקים אינם מבקשים יחס מועדף, אלא תנאים בסיסיים שיאפשרו להם לעבוד. גישה לעסק, חניה קצרה ללקוחות, מקום לפריקה וטעינה, ניקיון, אכיפה ונוכחות שתאפשר לעובדים וללקוחות להרגיש בטוחים. לדבריהם, הפער בין גובה התשלום לרשות לבין השירות שהם מקבלים בפועל, הפך כבר מזמן לבלתי נסבל.
רחוב שהיה מוקד מסחרי והפך לציר מעבר
רחוב הרצל היה במשך שנים אחד הצירים המסחריים המזוהים ביותר עם הדר. חנויות, בתי עסק, מבנים היסטוריים ותנועת הולכי רגל, הפכו אותו לחלק מרכזי מהחיים העירוניים בשכונה.
אלא שבעלי העסקים טוענים כי לאורך השנים השתנה אופיו של הרחוב באופן דרמטי. במקום רחוב שבו הולכי הרגל, העסקים והתחבורה מתקיימים זה לצד זה, הם מתארים כיום ציר תחבורה עמוס, שבו מערכות התחבורה תופסות חלק משמעותי מהמרחב, בעוד שהעסקים מתקשים ליהנות מתנועת הנוסעים.
"אנשים עוברים ברחוב, אבל לא בהכרח נכנסים לחנויות", אומר אחד מבעלי העסקים. "הרחוב הפך לציר מעבר. אנחנו צריכים שהלקוחות יוכלו להגיע אלינו, לעצור, לקנות ולחזור, לא רק לעבור לידנו". לדברי בעלי העסקים, המטרונית והתחבורה הציבורית אמנם משרתות צורך עירוני ותחבורתי רחב, אולם יש לבחון, לטענתם, גם את ההשפעה על המסחר המקומי לאורך הרחוב.
לפני
השקיעו מיליונים בשיקום ואז גילו שהרחוב נשאר מאחור
אחת הדוגמאות שמציגים בעלי הנכסים נמצאת בהרצל 67, בפינת סוקולוב. המבנה, המשלב מסחר ומגורים, הוגדר בעבר כמבנה מסוכן. בעלי הנכסים התאגדו והשקיעו, לדבריהם, סכומים משמעותיים מכיסם כדי לבצע שיקום מקיף ולהחזיר את המבנה למצב ראוי. ההשקעה לא הייתה פשוטה. בעלי החנויות נאלצו להתמודד עם תקופות שבהן הפעילות העסקית נפגעה, עם עבודות ממושכות ועם הפסדים שנגרמו בתקופת השיקום.
אלא שלטענתם, לאחר שהמבנה שוקם הגיע הרגע שבו הם הסתכלו החוצה וגילו שהבעיה לא הסתיימה.
"השקענו מיליונים כדי להציל את המבנה", מספרת עדי פרזס, בעלת עסק השיטה. "אבל מה יעזור מבנה משופץ אם הלקוח לא יכול להגיע אליו?" המדרכה והמרחב הציבורי הסמוך לעסק הפכו לגורם שמקשה על הפעילות במקום לתמוך בה. אין חניה ללקוח, אין מקום לספק ויש מי שתופס את המפרץ כל היום. אחת המצוקות המרכזיות שעלו במהלך הסיור היא נושא החניה והפריקה.
לטענת פרזס ובעלי עסקים נוספים, מפרצי הפריקה שאמורים לאפשר לספקים להגיע לעסקים בשעות שנקבעו לכך, נתפסים לא פעם לאורך היום על ידי כלי רכב פרטיים. לדבריהם, חלק מהמקומות משמשים בפועל כלי רכב הקשורים למוסדות, ארגונים ועמותות באזור.
התוצאה, לטענתם, היא שספק שמגיע בשעות שבהן אין אפשרות חוקית לעצור, מתקשה לפרוק סחורה וחוטף קנס, ובעל מקצוע שמגיע לטפל בתקלה נאלץ לחפש מקום עצירה הרחק מהעסק.
אחרי
"עסק שלא ניתן להגיע אליו – מתקשה להתקיים"
גם עבור הלקוחות המצב אינו פשוט. לטענת בעלי העסקים, מקומות שבהם ניתן היה להפעיל חניה קצרת טווח עבור לקוחות, אינם מנוצלים כיום באופן שמסייע למסחר.
הם מבקשים לבחון יצירת מקומות חניה במתכונת של "30 דקות זוז", במקטעים שבהם הדבר אפשרי במיוחד באזור הרצל פינת סוקולוב, שם הדבר לא קיים בכלל, וכן להסדיר מקומות פריקה וטעינה שיהיו זמינים בפועל לעסקים לאורך שעות הפעילות.
"המדרכה הפכה לחצר האחורית של הרחוב"
לצד התחבורה והחניה, בעלי העסקים מעלים סוגיה נוספת המתרחשת במרחב הציבורי. לדבריהם, באזור קיים ריכוז של דירות, בהן מתגוררים אנשים הזכאים לסיוע בדיור וליווי של גורמי רווחה, ובחלק מהמקרים מדובר באנשים המתמודדים עם התמכרויות או מצבי חיים מורכבים.
חשוב להדגיש: עצם מגוריהם של אנשים המקבלים סיוע או ליווי בדירות באזור, אינו מעיד על ביצוע עבירה או על סכנה מצד כל אדם המשתייך לאוכלוסייה זו. אולם בעלי העסקים טוענים כי בפועל נוצרת במרחב הציבורי תופעה אחרת: מפגשים, שהייה ממושכת וחיכוכים שמתרכזים בסמוך לפתחי החנויות.
לדבריהם, במקרים מסוימים הדבר יוצר תחושת חוסר ביטחון בקרב עובדים ולקוחות ופוגע בתנועת הקונים.
"אנחנו לא נגד אף אדם שצריך עזרה" מדגישות פרזס ואירה סטוץ'. "אבל טיפול חברתי חייב להתקיים לצד שמירה על המרחב הציבורי ועל היכולת של עסקים להתקיים. יש מלא נרקומנים שמזריקים לעיני כל.
כשהסיירים היו ברחוב – בעלי העסקים הרגישו את ההבדל
נושא נוסף שחוזר בדברי בעלי העסקים הוא הביטחון האישי. לדבריהם, בתקופה שבה סיירי מנהלת הדר, היו נוכחים ברחוב באופן רציף יותר, עצם הנוכחות הפיזית, יצרה תחושת ביטחון והרתעה.
אלא שלטענתם, בתקופה האחרונה ודווקא עם ההשקעה ביחידת עוז, היקף הסיורים הצטמצם וכל הכוח מופנה לאזור שוק תלפיות, בעוד רחוב הרצל נותר מאחור, לדבריהם, כשהוא מוזנח ונטול נוכחות מספקת. בעלי עסקים מספרים כי לאחר הצמצום הם חשים ירידה בביטחון האישי, ואף מציגים תיעוד ממצלמות אבטחה של גניבה מתוך חנות בשעות היום.
הטענה המרכזית שלהם פשוטה: אם נוכחות סיירים מסייעת ביצירת הרתעה, יש להחזיר אותה לאורך שעות הפעילות של המסחר.
האבסורד הגדול – הארנונה א'
אבל אולי הטענה הקשה ביותר של בעלי העסקים נוגעת דווקא לשורת התשלום שמגיעה מדי שנה, הארנונה. לדבריהם, עסקים ונכסים ברחוב מחויבים בתעריף "עסקית א'", בעוד שהם מרגישים כי תנאי הרחוב אינם תואמים את מה שהם מצפים לקבל מסביבה מסחרית פעילה.
הם מצביעים על נכסים ריקים, על חנויות שמתקשות למשוך לקוחות, על בעיות חניה, פריקה ונגישות ועל תחושת חוסר ביטחון ושואלים כיצד ייתכן שהחיוב ממשיך להיות מלא כאשר הרחוב, לטענתם, מתקשה לתפקד כרחוב מסחרי. גם בעלי נכסים פרטיים ששיקמו מבנים מכספם מבקשים לבחון האם ניתן לתת הקלות או תמריצים למי שמשקיע בשיקום נכסים ובהחזרת מבנים למצב ראוי.
מבחינתם, השאלה אינה רק כמה משלמים אלא מה מקבלים בתמורה.
"רוצים להחזיר את הדר? תנו לעסקים לעבוד"
בעלי העסקים אינם מסתפקים בביקורת. הם מציגים שורה של דרישות, שלדבריהם, יכולות לסייע להחזיר את הפעילות המסחרית לרחוב.
- החזרת הרחוב לייעוד מסחרי: בחינה מחודשת של תנועת התחבורה הציבורית ברחוב, ובפרט של קווים שאינם משרתים ישירות את המסחר המקומי.
- חניה קצרת טווח ללקוחות: יצירת מקומות "30 דקות זוז" במקומות שבהם הדבר אפשרי, כדי לאפשר ללקוחות לעצור, לבצע קנייה ולהמשיך.
- הסדרת הפריקה והטעינה: הבטחת זמינות מפרצי הפריקה לעסקים ולספקים לאורך שעות הפעילות ואכיפה נגד שימוש בהם כחניה קבועה.
- תגבור סיירי מנהלת הדר: החזרת נוכחות רגלית רציפה לאורך שעות הפעילות, במטרה לחזק את תחושת הביטחון וההרתעה.
- בחינה של מדיניות הרווחה במרחב: לאפשר מגורים וליווי לאוכלוסיות הזקוקות לכך, אך במקביל לוודא שהטיפול אינו פוגע במרחב הציבורי, בעסקים ובתחושת הביטחון של התושבים.
- ארנונה מול שירות: בחינה של התאמת השירותים, הניקיון, התחזוקה והאכיפה למציאות ברחוב, ובמקביל בחינת הקלות אפשריות במקרים שבהם בעלי נכסים משקיעים בשיקום מבנים.
הרחוב לא מבקש נס – הוא מבקש סיכוי
בסופו של הסיור ברחוב הרצל נשארת תחושה ברורה. מאחורי כל חלון ראווה יש אדם שהשקיע כסף, זמן ואנרגיה כדי להחזיק עסק. חלק מבעלי הנכסים השקיעו סכומים גדולים בשיקום מבנים. בעלי החנויות ממשיכים לשלם הוצאות: שכר, חשמל, ביטוחים וכמובן ארנונה. אבל כאשר לקוח מתקשה להגיע, ספק אינו יכול לפרוק, המדרכה אינה מזמינה, ובעל העסק חושש ממה שקורה מחוץ לדלת,
השאלה אינה רק איך "להחיות את הדר"?, השאלה היא האם התנאים שמאפשרים למסחר להתקיים עדיין קיימים?. בעלי העסקים מבקשים מהרשות המקומית לא עוד סיסמאות על התחדשות, אלא צעדים בשטח. כי בסופו של דבר, אי אפשר להחזיר את הדר לחיים בלי להחזיר את הרחובות שלה למסחר.
מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.