קיצוניות דתית
נעצור לרגע, לצורך סקירה של מצבנו היום, והתהליכים שהובילו אותנו אליו.
בפרק הדן בערך הפסיכולוגי של הדת, הראינו שקיצוניות דתית היא בלתי נמנעת. בתוך קבוצת האנשים המקבלים את עקרונות הדת כאמת מוחלטת, תמיד יהיו אלה שיקחו את מערכת העקרונות הללו עד הקצה.
זאת תוצאה טבעית של הליכה עד הסוף עם מסקנות הנובעות מהנחות שהן בבסיסן לא-רציונליות.
כלל הקיצוניות הדתית
בכל דת יהיה תמיד חלק מן המאמינים שייקח את עיקרי האמונה של הדת עד לקצה הקיצוני ביותר.
בפרק אחר, דנו בנזקים הפוטנציאלים העצומים וההרסניים שיכולה דת להביא במישור החברתי-סוציולוגי, המעצב התנהגות של קבוצות. ראינו שהנזק הזה מגיע לשיאו, כאשר דת משלבת מיסיונריות (פנימית או חיצונית) עם כוח פוליטי. הדוגמאות הברורות הן הנצרות של ימי הביניים, והאיסלם הקיצוני של ימינו. נזק הרסני מן הסוג הזה עומד היום לפתחנו, ומאיים להרוס את מדינת ישראל.
מאזן הכוח – מי נגד מי
מדינת ישראל קמה על בסיס עקרונות מגילת העצמאות, והתייחסה למקורותיה היהודיים לצד מחויבותה לעקרונות ההומניזם. בפי היישוב היהודי בארץ, הכינוי המקובל למדינה שבדרך היה "מדינה עברית". שם זה היה נקי מקונוטציות דתיות. ומדוע בחר בן גוריון דווקא במושג "מדינה יהודית"?
הוא עשה זאת כדי להתאים את ההצהרה להחלטת האו"ם, שדיברה על "מדינה יהודית". זאת מצידה הסתמכה על תכנית החלוקה של ועדת פיל שדיברה על חלוקת הארץ בין יהודים לערבים.
בשנותיה הראשונות, הייתה מדינת ישראל מדינה בעלת צביון ליברלי-הומניסטי ברור, עם מיעוט דתי. בתוך המיעוט הדתי היה מיעוט כמעט זניח של דתיים קיצוניים, משיחיים וחרדים.
ואז, בתוך מספר עשורים, קרה משהו בלתי צפוי: המוטציה המשיחית בלעה חלקים מן הציונות הדתית, חלקים מן המגזר החרדי ואף חלקים ממפלגת הליכוד. התנועה הזאת אחראית להקמתה של הממשלה המשיחית הראשונה בישראל, בתחילת 2023.
איך זה קרה?
ראשית הסיפור ברעיון, שספי רכלבסקי ("חמורו של משיח" "ישראל או יהודה"), מייחס לרב אברהם יצחק הכהן קוק, אבי הציונות הדתית. לפי רעיון זה, נשלחו החילונים על ידי האל, לשמש כ"חמורו של משיח" לצורך הגאולה, קרי הקמת המדינה. אבל בשלב הבא, אמורה הציונות החילונית לסיים את תפקידה. ואז יעברו המושכות לידי הנהגה דתית שתבנה כאן ישראל משיחית.
במבט לאחור, התגלה החזון הזה כניבוי מדויק למדי של התהליך שעברה מדינת ישראל עד ימינו.
הרעיון הזה הצמיח ענפים משיחיים מפוארים. מאיר כהנא וברוך גולדשטיין הם פירות באושים שצמחו עם הזמן על הענפים הללו. אלה התגלגלו לאחרונה בממשיכיהם, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.
דמוקרטיה חפצת חיים, הייתה שוללת משני עבריינים וגזענים מוצהרים אלה את הזכות להיבחר לכנסת. זה היה מתבקש על כמה וכמה כשמדובר במדינה שמכירה את ההיסטוריה של העם היהודי, ויודעת מקרוב מה פשיזם וגזענות יכולים לחולל. למרבה הצער, בגלל בעיית שרידות של ראש ממשלה הנלחם על חייו הפוליטיים, הם זכו לנרמול על ידו.
במקום להיות מרוסנת, זכתה הקיצוניות הדתית והמשיחית בתמריץ אחר תמריץ. התוצאה – היא הפכה, בתמיכתה של המדינה, ממיעוט זניח, למפלצת שמאיימת על קיומנו כאן. זה קרה בעיקר בגלל הפקרת מערכת החינוך.
מדינת ישראל משקיעה חלק עצום מתקציבה כדי לתחזק מערכת חינוך מעוותת לחלוטין. המערכת הזאת טורחת למנוע מציבור שלם כישורי חיים. בנוסף, היא גם מסיתה את הציבור הזה נגד המדינה ואורח החיים הדמוקרטי והליברלי שלה.
ומי נושא בעול? בדיוק הציבור שהביא את ישראל בעבודה קשה לשגשוג. זהו אותו ציבור שהתגייס לצה"ל, ושמערכת החינוך שלו הוזנחה באופן מחפיר. ואיכשהו, חונכנו כולנו לקבל את כל זה כנורמלי.
הערת המחבר:
| סיפרו של ספי רכלבסקי "ישראל או יהודה" מתאר בפירוט ובבהירות את התהליכים שהוזכרו כאן, והוא קריאת חובה למי שרוצה להבין מה עובר מדינת ישראל בשנים האחרונות. |
ניתוק מן המציאות
אחד המאפיינים של כל כת היא ניתוק מן המציאות. ולמי שמחפש הדגמה לניתוק הזה ביהדות המשיחית: -28 בינואר 2024, נערך בבניני האומה בירושלים כנס "חוזרים לחבל עזה". בכנס לקח חלק קהל של אלפים, שכלל שרים וחברי כנסת רבים, ביניהם גם חרדים.
הדברים שנישאו שם היו ברוח הפסוק "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", שמשמעותו טיהור אתני של הארץ. את המושג "הארץ", יש לדעת, מפרשים הרבנים שם כגבולות ההבטחה מן הפרת ועד הנילוס. האב הרוחני של של החבורה הזאת הוא הרב דב ליאור. ליאור היה ההשראה לפיגועי טרור של יהודים בערבים של "המחתרת היהודית" בשנות השמונים.
תזכורת קצרה:
- חברי המחתרת רצחו בירי ורימונים שלושה אזרחים בחברון ופצעו עשרות אחרים.
- חברי "המחתרת היהודית" הניחו מטעני חבלה על מנת לפגוע בשלושה ראשי ערים פלסטינים. הדבר שהוביל לפציעתם הקשה של שניים מהם, ולפציעתו של חבלן משמר הגבול שהתעוור במהלך פירוק אחד המטענים.
- חברי המחתרת תכננו גם לפוצץ את כיפת הסלע. הם נתפסו בעת שניסו לפוצץ חמישה אוטובוסים על נוסעיהם במזרח ירושלים.
הרב ליאור היה גם ההשראה לברוך גולדשטיין, המודל לחיקוי של איתמר בן גביר, שערך טבח בערבים במערת המכפלה (1994).
פוטנציאל הנזק
ההתנהגות של הכת הזאת מכוונת לייצר מקסימום של חיכוך בין האוכלוסיות בארץ. המטרה להגיע לפיצוץ, שיסחוף את שאר האוכלוסיה לקיצוניות. בדומה לנוצרים האוונגליסטים, נראה שהם משוכנעים שמלחמת גוג ומגוג שתיפתח כאן אחרי הפיצוץ הזה, תוכרע על ידי התערבות אלוהית.
באופן זה, צריך להבין את התנהגותו של איתמר בן גביר שמנסה להבעיר כל מה שנצא בהישג ידו. פוטנציאל נזק של קיצוניות דתית אחרת בא מכיוון הפלגים החרדים הקיצונים, בהם דנו בפרק הקודם. הניתוק של אלה מן המציאות מתחרה רק בזה של המשיחיים, ואלה מוסיפים גם אנטי-ציונות לתמהיל המסוכן הזה.
התלכדות שני סוגי הקיצוניות זאת הדתית החרדית וזאת המשיחית, מסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ואת קיומה בכלל.
ימין ושמאל?
התיוגים "ימין" ו"שמאל" שכל כך נפוצים במקומותינו, אינם רלוונטים יותר. מדובר באבחנה שאולי הייתה לה משמעות לפני עשרים שנה.
התיוגים הללו הפכו ללא יותר מכלי ציני בארסנל הכלים של ראש הממשלה. כך, למשל, לפי ראש הממשלה, ליברמן, בנט וסער הם "שמאל". כלומר, "ימין" הוא מי שתומך בו ו"שמאל" הוא כל מי שלא. היסטורית, "ימין" ושמאל" נבדלים בנושאי כלכלה וחברה, לאומיות ודת (דת פוליטית לעומת חופש דת הפרדת דת ומדינה).
כלכלה
הרוב המוחלט של אזרחי ישראל מסכים עקרונית על נושאי כלכלה (שילוב של מדינת רווחה עם עקרונות קפיטליסטיים).
לאומיות
בציר הלאומי יש הסכמה רחבה (להוציא ערבים וחרדים) שהקו הוא ציונות (מדינת הלאום של העם היהודי). המחלוקת על "מדינה פלשתינית" היא לא חריפה כפי שנוהגים להציג אותה. גם רוב מכריע של מי שמתוייג "שמאל" מבין, שבמצב הנוכחי אין לכך היתכנות מיידית, וה"מדינה" הפלשתינית תהיה בכל מקרה אוטונומיה מפורזת צבאית.
בהקשר הלאומי, הויכוח שנותר הוא על סיפוח כן או לא. זהו ויכוח בין משיחיים לרוב הגדול.
דת
בציר הדתי (מדינה דתית או הפרדה וחופש דת), הויכוח הוא בעיקר בין החרדים לרוב הגדול.
סיכום
"ימין" ו"שמאל" הם היום מסך עשן שנשען על מיתוג שנבנה במשך שנים ארוכות (בדומה ל"פפסי קולה" כנגד "קוקה קולה").
מי שבנה את המותגים הללו כבסיס לקיטוב, ממשיך להיצמד אליהם כי זה משרת אותו. אבל זה לא משרת את האמת וגם לא את מדינת ישראל.
המחנות הרלוונטיים במדינת ישראל היום הם "חרדי-משיחי" מול "דמוקרטי-ליברלי".
וזהו הרקע למאבק על דמותה של מדינת ישראל, שמתחולל כאן בשנים האחרונות.
זה עיתון זה , או ביטאון הפרוגרס הישראלי ?
כותב שמתיימר להיות עיתונאי אובייקטיבי
ומציד עמדה חד צדדית ושטחית המתעלמת מהמון מרכיבים חשובים מאוד שיש להגיד בנושא זה
לא ברור מדוע האתר מפרסם תעמולה. הכתבה הזו היא תעמולה לכל דבר. מה עוד שהתוכן שלה כל כך לא מקצועי החל בשימוש שגוי במינוחים. דרך שימוש במתודות עקומות, וכלה בהסתמכות על מקורות כה ירודים בנושא כמו ספי רכלבסקי.
למעשה כותב המאמר עצמו משתייך לקבוצה בעלת מאפיינים דתיים לכל דבר במיוחד במובן השלילי של המילה רק שהינה חסרת מודעות לעצמה – חבל.