קטרים וקרונות מפוארים
הלכתי השבוע למוזיאון רכבת ישראל שנמצא בתחנת רכבת חיפה מזרח ברחוב חטיבת גולני 1. המוזיאון מציג את תולדות הרכבת בארץ ישראל מאז חנוכת הקו הראשון בשנת 1892 בין יפו לירושלים ועד לימינו. מתחם המוזיאון יושב מעל פסי הרכבת, הקווים הראשיים שבהם נוסעות רכבות לנהריה, כרמיאל בית שאן וכמובן דרומה ושוכן בבנייני אבן ישנים שקיימים עוד מהתקופה העות'מאנית.
המוזיאון מציג את ההיסטוריה של התחבורה המסילתית בישראל ובמדינות השכנות. למיקומו של המוזיאון חשיבות היסטורית משום שהמבנה שימש בעבר כמוסך קטרים של הרכבת החיג'אזית שפעלה במקום משנת 1905.
המבנה בו מוצגים קטנים יותר שימש בעבר כאחד המחסנים בתחנת הרכבת בימי השלטון העות'מאני. כמו כן יש במוזיאון ציוד נייד כמו קרונות, קטרים וישנם שלטי רכבות, כרטיסי רכבות מתקופות שונות, לוחות זמנים ישנים, דגמי רכבות, אוסף בולי רכבות וספרייה הכוללת ספרות בנושאי הרכבת.
קרון הטרקלין המפואר
בין הקרונות ההיסטוריים ישנו קרון הטרקלין המפואר שבזמנו נסע בו היילה סלאסי, קיסר אתיופיה שהאיטלקים גרשו אותו מאתיופיה בשנת 1936 שהגיע בספינה לחיפה ובחיפה ערכו לו הבריטים טקס גדול משם עלה על הקרון ונסע עד לירושלים.
קרון זה נבנה באנגליה בשנת 1922 עבור קציני הרכבת המנדטורית. בחלק מהקרונות שבתצוגה נסעו בעבר גם צ'רצ'יל, המלך עבדאללה, מלכת בלגיה ועוד. עוד במוזיאון קטר הקיטור הישראלי האחרון, קרון הלחימה המשוריין ועוד עשרות קטרים וקרונות. ניתן גם להיכנס לחלק מהקרונות.
הרעיון להקמת המוזיאון נהגה עוד בימי המנדט בשנת 1945, על ידי המהנדס הראשי של הרכבת הארץ ישראלית (Palestine Railways).
היסטוריה על קצה המזלג
ראשיתה של הרכבת בארץ ישראל עוד בתקופה העות'מאנית כאשר בשנת 1892 נחנך קו הרכבת הראשון בין יפו לירושלים. בשנת 1906 סללה הממשלה העות'מאנית, שלוחה של הרכבת החיג'אזית עם שלוחות לעכו ולשומרון. בשנת 1915 הרכבת החיג'אזית הגיעה לבאר שבע.
במהלך תקופה זו עברו הרכבות משלטון העות'מאני לשלטון הבריטי. יותר מאוחר נבנתה מסילה צבאית בריטית מקנטרה לחיפה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר בארץ שולט המנדט הבריטי הגדילו את היקף ההובלות בעזרת הצבא הבריטי.
מנהל מוזיאון רכבת ישראל חן מלינג, שגדל בחיפה מציין:
מוזיאון הרכבת הוא מוזיאון רכבות לאומי ועוסק בכל ההיסטוריה של הרכבת בארץ ויש זוויות חיפאיות, כי המקום בו הוא נמצא, הוא אחד המקומות הכי חשובים היסטורית ברכבת בארץ, זה לב ההתפתחות של חיפה המודרנית .חיפה הייתה קיימת הרבה לפני הרכבת אך חיפה המודרנית התפתחה מכאן. כאן נבנה רציף הנמל המודרני הראשון.
בתקופה העות'מאנית, בזכות בנייתה וקיומה של הרכבת החיג'אזית, הגיעו לחיפה בתחילת המאה ה- 20, עובדים ופועלים מרחבי המזרח התיכון ולמעשה הנמל והרכבת ייצרו מקומות עבודה רבים. בעקבות זאת האוכלוסייה בעיר זינקה. "בתקופת המנדט מתוך סך כל עובדי הרכבת, היהודים היו פחות מעשרה אחוז".
חלק מאותם עובדים יהודים היו פקידים ומהנדסים. אך עם קום המדינה הייתה לרכבת בעיה משום שלא היה מספיק כוח אדם, כי רוב העובדים לא היו יהודים וחלקם עזבו והיה צריך לגייס עובדים חדשים שלאו דווקא היו מיומנים בתחום, ביניהם עולים חדשים שבאו מאירופה אחרי המלחמה.
שנות ה-50
אחרי קום המדינה היה צורך להקים קווים ותחנות חדשות עבור מדינה שעכשיו גודלת ומתפתחת וחלק מהכסף שעזר במימון בניה זו בשנות ה-50, הגיע מגרמניה במסגרת הסכם השילומים. דבר זה אפשר לרכבת ישראל תוך עשור מקום המדינה, ליצור רכבת ותשתיות ברמה בינלאומית.
PR, מסלת ברזל פלשיתנה
חן מציין כי מה שמבדיל את הרכבת מיתר כלי התחבורה הוא, שזהו כלי תחבורה ללא היגוי. בשונה ממכוניות, אוניות ומטוסים, לרכבת יש את המסילות שנושאות ומכוונות אותה וכמו רוב המסילות בעולם הן מברזל.
בנוסף להיותו מנהל המוזיאון, פרסם ספר היסטורי על הרכבות בתקופת המנדט בשם: "PR, מסלת ברזל פלשיתנה [א"י], 1948-1920". שמות הפרקים בספר מעניינים, למשל: "עונת התפוזים 1930-1939" , "דבר לא נשאר לנצח 1946-1948". הספר מביא את הסיפור הלאומי של הרכבת ואיך תרמה להקמת מדינת ישראל בתקופת השלטון המנדטורי.
כך הוא כותב: "רק ב 1 באוקטובר 1920, הצבא העביר את ניהול מסילות הברזל לממשלת המנדט, שלצורך כך הקימה את משרד הרכבות הממשלתי החדש Palestine Railways ("PR מסלות ברזל פלשיתנה (א"י)). רוב המסילות שעברו לידי ממשלת המנדט בארץ ישראל נסללו לצרכים צבאיים במהלך מלחמת העולם הראשונה" (עמוד י').
לקראת סוף הספר הוא כותב: "אפריל 1948 הגיעה הרכבת המנדטורית האחרונה לתחנת רחובות ובה הוראות למנהל התחנה, דוד קוסובר להעביר את התחנה לרשות מועצת היישוב" (עמוד 124). הוא גם מספר על "בית ח'ורי" אותה אחוזה מרשימה "שעמדה בזמנו בשולי שכונת הדר בחיפה, אליה עברה הנהלתה הראשית של ה PR במלחמת העולם השנייה מחשש להפצצות אויב על תחנת חיפה מזרח".
מילה לסיום- בשנת 2006 בזמן מלחמת לבנון השניה פגעה רקטה שירה החיזבאללה במוסך של הרכבת ובמהלך אירוע טרגי זה, נהרגו שמונה מעובדי רכבת, מה שהוביל לשינוי שם תחנת הרכבת חיפה מרכז, לחיפה מרכז השמונה, על מנת להנציח אותם.
האם הכתבה עניינה אותך?
חסר בכתבה משה פייקוביץ שהיה מנהל הרכבת ועבד עוד בימי הטורקים והאנגלים והתחנה נקראה על שמו .
תודה על כתבה מעניינת. יש לי הערה קטנה בשולי הכתבה. הבניין המופיע ברקע הוא בניין המפרש ולא כפי שכתבת.
כתבה מרתקת ממש
מוזיאון הרכבת מרשים מאד,מושקע ומסקרן. ביקרתי שם לפני חודש והתרשמתי המוצגים,ההסברים על השלטים ותערוכת הבולים המקסימה. הניקיון ,הסדר והארגון – ראויים לציון!
תודה על הוספת המידע
תמיד טוב ללמוד עוד דברים
אילן פלקוב ז״ל, דובר רכבת ישראל וחוקר רכבות ארץ ישראל יזם והקים את המוזיאון.
חבל שמי שנמצא שם כיום לא יודע לתת את הקרדיט.
חשוב לציין ולדייק, המוזאון הוקם ביוזמתו ובזכותו של אילן פלקוב, שהיה דובר הרכבת וחוקר רכבות ארץ ישראל.
צר לי על חן מלינג. ללקות במחלת השכחה בגיל כה צעיר!!
חשוב לציין את שמות הנופלים במוסך הרכבת בחיפה אשר על שמם נקראת תחנת מרכז השמונה: שלומי מנסורה, דוד פלדמן, עשהאל דמתי, רפי חזן, דניס לפידוס, ניסים אלהרר, שמואל בן שמעון, ראובן לוי.
לזכרם
מצער לשמוע שיש כוונה להעביר את מוזיאון הרכבת ליד מטה הרכבת בלוד.
גם אם הוא יושב על "נדלן" שאפשר לפתח בעיר התחתית בחזית הים, זה עוד אובדן
של מוסד היסטורי של חיפה כמו שאיבדה את הנהלת הרכבת שהיום בנתה משרדים
מפוארים בלוד במקום בחיפה.
חלק מאותו בניין, נפגע באחת מפעולות המחתרות היהודיות, טרום הקמת המדינה. היה חלק שקרס ולא שוקם.
חלק מאותו בניין, נפגע באחת מפעולות המחתרות היהודיות, טרום הקמת המדינה.
תודה רבה למגיבים
נעים לשמוע לגבי שעות הפעילות:
שעות פעילות המוזיאון: ימים ראשון – עד חמישי, בין השעות 08:00 – 15:30 (כניסה אחרונה ב-14:30). הכניסה למוזיאון תתאפשר עד שעה לפני מועד הסגירה.
כתובת: חטיבת גולני 3, חיפה (למגיעים בתחב"צ) | רחוב חירם, פינת רחוב המלאכה, חיפה (למגיעים ברכב).
כל הכבוד לך סברינה דה – ריטה. שבת שלום ומבורך לך
מעניין מאד.
מהן שעות הביקור וימי הביקור במוזיאון לקהל הרחב?
אכן ערכתי ביקור ברכבת זו בשנת 1964 סברינה. מקום זה מדהים ביופיו. תודה לך סברינה על הסיקור המהנה ושבת שלום לך ולקוראים של חי פה באתר של נגה.