יתרונות הדת ברמה החברתית-סוציולוגית
הערך החברתי של הדת משתקף באופן משמעותי בתרבות, בחיי הקהילה ובקודים החברתיים. להלן כמה מן הביטויים החיוביים שלו:
שימור זהות
הדת משמשת כסמן חשוב ומרכזי לאישור זהות קבוצתית ולחיבור לשורשים. היא מסייעת לפרטים להרגיש שותפים וחלק מקהילה גדולה יותר במקום ובזמן.
העם היהודי הצליח לשמור על זהותו בתנאים קשים ובמשך 2,000 שנים ללא ריבונות. שרידות מרשימה זאת נזקפת, בראש וראשונה, לזכות הדת והמסורת, שיהודים הקפידו לשמור לפחות על סממניהם.
ערכים חברתיים
כדי לקיים חברה נורמטיבית יש צורך ובשמירה על חוקים בסיסיים. דת מגיעה עם מערכת חוקים שתואמים אמנה חברתית מסויימת. כללים כמו "לא תרצח", "לא תגנוב" ורבים אחרים, מגיעים כציוויים דתיים שתומכים בקיום חברה מתוקנת.
אפשר להתווכח עם האימרה "טבע האדם רע מנעוריו". עם זאת, ברור שישנם אנשים רבים ששמירה על ערכים חברתיים בסיסייים אינה בהכרח נטייתם הטבעית.
הדת איננה תנאי הכרחי לקיום ערכים חברתיים. מצד שני, המאמינים מאוימים בעונש שיבוא משמיים על אי קיום מצוות דתיות. איום מסוג זה יכול להשפיע מאוד על המאמינים. בפרט, נכון הדבר לגבי אותם מאמינים שהערכים החברתיים הבסיסיים לא הוטמעו בהם בדרך אחרת.
הדת, באופן זה, יכולה לגרום לאנשים "רעים" לעשות דברים "טובים".
התגייסות למשימות, תרומה לחברה ולצדק חברתי
מוטיבציה דתית יכולה לשמש מנוף להתגייסות למשימות קהילתיות, חברתיות ולאומיות. בארץ, מוסדות כמו זק"א, יד שרה וגמ"חים למיניהם מהווים דוגמאות יפות להירתמות לשירות הקהילה המונעת ממוטיבציה דתית.
גם מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון הוא משימה מסוג זה, גם אם תועלתו וצידקתו שנויים במחלוקת.
נזקי הדת ברמה החברתית
חוסר הבנה, חוסר סובלנות ודיכוי
יש לכך אין ספור דוגמאות בהיסטוריה.
בהיסטוריה היהודית אפשר להצביע על המאבק בין הפרושים לצדוקים בימי בית שני. בימינו, ניתן לראות זאת במאבק בין הכתות החרדיות לבין עצמן, ובינן לבין זרמים אחרים ביהדות.
מאבקים אף קשים יותר היו בעבר בין קתולים לפרוטסטנטים למיניהם בנצרות. בימינו, ניתן לראות את המאבק בין סונים לשיעים באיסלם.
התנגשות עם קהילות אחרות
קהילה שה"אמת" הדתית שלה קשיחה ולא רציונלית מתקשה להכיל קהילות אחרות שאינן חולקות איתה את האמת הזאת. קהילה כזאת תבחר בלפחות אחת אחת משתי האפשרויות הבאות:
- יצירת גטו תרבותי – הקהילה תבנה חומה מפרידה מול קהילות אחרות ותאמץ מנטליות של חיים במצור.
- אם מדובר בקהילה מיסיונרית – היא תשאף להכניס את הקהילות האחרות לתוך הגטו שלה.
נזקי הדת ככוח פוליטי
הבעיה מחריפה במיוחד כאשר הדת הופכת לכוח פוליטי משמעותי. אז יופעל הכוח לצורך קידום יתר של האינטרסים של הקהילה הדתית השולטת, וליצירת אי-שוויון בחברה. דוגמא בולטת לכך היא השליטה של הפרוטסטנטים בקתולים באירלנד עד המאה ה-20.
המקומות בהן הדת תופסת שליטה פוליטית חווים תוצאות הרסניות מבחינה חברתית. ניתן לראות זאת, למשל, ברוב ארצות האיסלם שמפגינות שממה תרבותית. המהפכה האיסלמית באיראן והנזק שגורם החיזבאללה ללבנון, הן דוגמאות עכשויות לנזק חברתי עצום מסוג זה.
תופעה זאת זולגת גם אל מדינות המערב שבחוסר ראיית הנולד בגובל בחוסר אחריות, ייבאו אליהן קהילות איסלאמיות קיצוניות, הצוברות כוח פוליטי וגורמות נזק אדיר לרקמה החברתית של אותן מדינות.
דוגמה קרובה יותר:
הקהילה החרדית בישראל משתמשת באופן בוטה בכוח שקיבלה בעקבות קוניונקטורה פוליטית. היא מקדמת העדפה סקטוריאלית בוטה, ואף מנצלת כוח זה גם למימון דמוגרפיה אגרסיבית, שגורמת להפרת איזונים בחברה הכללית.
התוצאות הללו מציבות בטווח הארוך איום על קיומה של המדינה.
מלחמות דת
הזכרנו כבר את הקיצוניות הדתית כגורם האחראי לנזק פסיכולוגי משמעותי למאמין. אותה קיצוניות אחראית גם לנזק החברתי הקשה ביותר שיכולה דת ליצור – מלחמת דת.
מלחמת דת היא צורה הרסנית ביותר של מלחמה. במלחמה מסוג זה כל צד רואה רק את האמת האבסולוטית שלו, ויודע בוודאות שהאל נמצא לצידו.
מלחמות הדת אחראיות לחלק עצום של תלאות המין האנושי, והן עדיין מתחוללות בימינו. כך מלבה האיסלם הקנאי מלחמות מסוג זה בכל מקום אליו הוא מגיע, תוך זריעה של הרס וחורבן גלובליים.
עצירת התקדמות החברה החופשית
הדת מנציחה אמונות טפלות, חוסר סובלנות ודוגמות. דת מקדמת חוסר רציונליות, ולעתים קרובות מעכבת ונלחמת בהתקדמות מדעית וטכנולוגית.
הסיפור של אירופה עד המאה ה-17 הוא כזה, ומצבן של החברות הנשלטות על ידי משטר איסלמי רדיקלי הוא דוגמא לכך בימינו. מספר הזוכים המוסלמים בפרסי נובל היא אחד המדדים להשפעה החברתית השלילית של משטרים איסלמיסטיים.
סיכום ביניים
הנזקים שמנינו עד כה, הביאו את הדתות, לצד יתרונותיהן, להיות אחד הגורמים המזיקים ביותר בהיסטוריה האנושית.
אמנם הדת יכולה לגרום לאנשים "רעים" לעשות מעשים "טובים" מבחינה חברתית, אך היא גם גורם משמעותי בכך שאנשים "טובים" עושים מעשים "רעים" ואפילו נוראים.
קיצוניות דתית
קיצוניות דתית היא תופעה בלתי נמנעת
הטענה הרווחת היא, שאת הנזקים הנגרמים על ידי הדת, ניתן לייחס רק למופעים הקיצוניים שלה. גם אם זה נכון, חשוב להבין שלכל דת יהיו בהכרח מופעים קיצוניים.
אם מישהו מקבל בשיא הרצינות את עקרונות הדת כאמת מוחלטת, יהיה זה הגיוני מאוד, ואפילו טבעי, אם ייקח את העקרונות הללו ואת "רוח המפקד" עד הסוף הטבעי. למעשה, אם לא יעשה כן, הוא יגלה חוסר עקביות וייאלץ להאשים את עצמו בצביעות.
מכאן הדרך סלולה: אם מיסיונריות (פנימית או חיצונית) היא חלק מאותה "אמת" בלתי מעורערת, יוכל המאמין להצדיק בקלות אינקויזיציה, מסעי צלב, פוגרומים, ג'יהאד רצחני או כל רעיון מופרע אחר, המתיישב עם ה"אמת" הלא רציונלית הזאת.
העניין הוא, שמרגע שמקבלים אקסיומות לא רציונליות כאמת מוחלטת, ניתן להמשיך משם להסיק "באופן לוגי" כל דבר הזוי.
תוצאות של קיצוניות דתית
צורת החשיבה הדתית הקיצונית אחראית לזוועות הבלתי נתפסות שהתבצעו בשם הנצרות בעבר ובשם האיסלם היום.
ביהדות, הזוועות הללו נחסכו, לפחות בעת החדשה, מן הסיבות הבאות:
- היהדות איננה דת מיסיונרית שמחפשת לכפות את עצמה על עמים אחרים (היוצא מן הכלל, היחיד כנראה, היה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס שגייר את האדומים בכוח).
- היהדות, מבחינת מספר המאמינים שלה, היא דת זניחה, ואינה יכולה להוות איום ממשי על עמים אחרים.
חשיבה והתנהלות לא רציונליים
הליכה עם המופעים הקיצוניים של הדת, מובילה כמעט תמיד להתנהלות בלתי הגיונית, עד כדי ניתוק מן המציאות.
דוגמה קטנה ממחוזותינו: ישנו ציבור לא מבוטל במדינת ישראל המשוכנע בכל ליבו, שתפילותיו הן כיפת הברזל האמיתית של המדינה. הרעיון הזה נובע באופן כמעט לוגי מקבלת ה"אמת" הדתית, כפי שהיא משווקת לציבור הזה בכל הרצינות.
ברור לכל בר דעת, שאם יאומץ הרעיון ההזוי הזה על ידי הציבור הרחב, מדינת ישראל לא תשרוד.
בחרתי במשפט הבא לסיכום הפרק הזה:
דת היא אולי הגורם היחיד המסוגל לגרום לאנשים רעים לעשות מעשים טובים, אך היא גם הגורם העיקרי המסוגל לגרום לאנשים טובים לעשות מעשים רעים.