על 'צינגו' לא ארחיב את הדיבור כי כבר נפגשנו באחד הסיפורים. מה קורה כששתי האוטוריטות ב'פלברה' (קשקשת) נפגשות, כבר ראינו. צינגו לא נכנע לאחר ההתערבות הגדולה וניסה בכל הזדמנות לטפס על מורו ורבו על 'הבלורית' כרסנתי פלברה.
כיצד אפשר לדבר אנגלית שייקספירית שוטפת בעזרת אוצר בן שבע מילים בלבד, נראה מיד. אני נוטה להגזים, מטבעי, אז נסכם על תשע אולי עשר מילים. כמו-כן מה קורה כששני הקשקשנים הגדולים בעיר חיפה נפגשים.
אחר-צהריים אביבי מפגיש את השניים ובמקום להיכנס להתנצחות הרגילה ביניהם מחליטים לחפש עלמת-חן או שתיים למסיבת שישי הקרובה. צריך לרענן את השורות. נערה שאינה מצטיינת בריקוד, אינה יפה במיוחד, אין לה חבר בין התותחים בחברה ובנוסף אינה מרשה לפשפש באבריה המוצנעים, מקומה בחברה אחרת. אני בוש ונכלם אך חוקים אלו היו התורה שבעל-פה שלנו שהועברו במשך הדורות בתפוצות הגולה ואף אחד אינו רוצה לדעת מי התמלילן שהגה אותם, אך אלו היו החוקים ואין לי מחסה שאוכל להסתתר מאחוריו. "אמת דיברתי".
הנערות ידעו את החוקים וקיבלו בהבנה יחסית את הניפוי. אלה חוקי הג'ונגל של הטבע. מי קבע אותם? אנחנו! אולי נודה סוף סוף בעוולות שעשינו לכמה מבנותיה החמודות של חיפה רבתי. אגב, מאז החוקים התהפכו ואין לפמיניסטיות ללין עלינו.
קשה להאמין לראות את שני החברים היריבים צועדים יחדיו כתף אל כתף ומשחרים לטרף. כמו שתי נימיות רעבות מחפשים איזו חצאית שהחלק העליון מעליה מפותח וקופסת המוח מהודרת למדי. ישנה דרישה לגבי צבע השיער הבהיר היורד מהקופסה, אך הדבר אינו מעוגן בחוק ומאפשר גמישות.
בעודם משחרים לטרף גילה כרסנתי איזו קבוצת חצאיות מתקרבת ברעש והמולה. הצמד חמד חצה את הכביש לקבל את פניהן ותוך כדי חצייה מינו אחד את חברו לנציגי וועדת קבלה למסיבת השישי הבאה עליהם לטובה. עוד צעדים מספר והשניים, שומו שמים, עומדים מול שמונה נערות דוברות אנגלית בלבד. למען הסר ספק הסיפור אינו מבוסס על הספר המפורסם שמונה בעקבות אחד שכתבה בכישרון רב ימימה אבידר-טשרנוביץ.
הדמיון החל לעבוד שעות נוספות ובמאמץ עליון החלו לצוץ מילים באנגלית במבטא של איכר טטרי אילם בקולחוז בסיביר. כולם מבינים את כולם ודנים בפרטי העסקה.
אניית נוסעים אמריקאית חונה בנמל חיפה וכל השמונה הן נערות קבינה העובדות באנייה ויצאו לחופשת חוף. מחר יום שישי מסיבת ריקודים לוהטת אצל אהרון שמש והן תשמחנה לבוא. בוחן פתע כוריאוגרפי נערך על המדרכה. השאלה הראשונה הייתה על יכולת שירה והכרות עם עולם המוסיקה. לאחר ההוכחה הניצחת של עלמות החן בהכירן את זמרי הרוקנרול ריצ'ארד הקטן, ביל היילי ואלביס המלך הגיע השאלה המכרעת והיא הדגמה בסיסית של צעדי הריקוד שיאשרו כניסה להיכל הקודש של הריקוד שלנו עם הבנה בסיסית. שלושה צעדים וירטואוזיים של מילטריד חרץ את גורלן לחסד והליך הזמנתן לאירוע נחתם.
מילטריד הייתה היפה ביניהן ושימשה כדוברת והייתה גם ה'פלברה' בין כל השמונה. אין פלא איפה שכרסנתי נדבק אליה והיא הראתה סימני שמחה להיות מוגנת בארץ זרה על ידי מי שנחשב למגן מומחה בעל ניסיון שהגן כבר על כמה וכמה מפני הרוע.
הפגישה נקבעה ל – 21:00 ליד קולנוע ארמון ברחוב הנביאים. בשעה היעודה הגיעו השניים ומצאו את כל השמונה מחכות בעליצות רבה. כרסנתי מתחכך במילטריד וההפך. מילות שמחה וברכה והחבורה יצאה לדרך.
מי יכול לדמיין מה קרה כשהדלת בביתו של אהרון נפתחה וכרסנתי וצינגו נכנסו עם שמונה נערות קבינה דוברות אנגלית בלבד ומילטריד בראשן. המולה, הכרויות נישוקים, מישהו מנצל את התאורה העמומה ושולח יד למקום קדוש. בעלת המקום מרוצה מהפלישה ורוצה עוד. הם נסגרים בחדר האמבטיה ויוצאים לאחר הכרות רבת משמעות. איני מתכוון לכתוב שמות ולהסגיר מי מהחברים שאולי יציג מועמדות לנשיאות המדינה והסיפור יצוץ מהאופל.
חנה סלומון טרם היותה שמש אמרה לכרסנתי שינקה את כתם הליפסטיק מצווארו. מאז חגיגות בית השואבה לא נראו ריקודים כאלו. שמחה, ששון, גילה ודיצה חברו יחדיו להפוך את הערב לחגיגת סוף העולם. בריקודי הסלואו כבו האורות והמחוללים נצמדו איש לבת זוגו. מי ממלמל את מילות השיר ומי עסוק למשש את שבידיו. השכנים מתדפקים בדלת, באו להתלונן שהנשימות מפריעות להם לישון.
"אתם נשמעים כמו הדרקון המעופף בזמן פליטת האש השבועית" ועדיף אפילו שנרקוד רוק'נרול.
כמו לכל דבר טוב הסוף מחלחל לתודעה. הרגליים כבר אינן נשמעות ולמחרת מצפה יום גדוש בחוף הים. נפרדים עם כל חוקי הפרידה שלנו ולאחר שינה של כמחצית אשמורת נפגשנו כולם בחוף הכרמל לבילוי בין הגלים. ללא יכטה, ללא שמפניה וורודה וללא סיגרים קובניים, אך השמחה הרקיעה וממשיכים את החגיגות של ליל אמש. חייבים לנצל כל דקה, מי שאינו יודע, שידע! כי סוף העולם ממשמש ובא.
הצילום המקורי עבר צנזורה של אדמירל-הצי ולכן הטשטוש. האויב מאזין.
קראתי בעיון את תגובתך ולא הבנתי. האם עלי להמנע מלספר את אופי חיינו בשנות החמישים.
הרבה דברים נראים אחרת, הכל היה אחר ואני מנסה לרכך את הנושא. ישנם עוד סיפורים יותר 'גרועים', אז לספר או לא?
העירבוב הזה בין חדשות אקטואליה וסיפורי פלברה על גבול הסיפורים הכחולים, והסקסיזם המיושן..
לא עושים טוב לאתר. נניח שבחיפה-בית-אבות יש מקום לזה, אבל למה בתור כתבות ובשער?
מה פלח הקוראים שצורך את הנוסטלגריאטריה הזו?