המשבר הגדול מכולם
פרק זה עוסק באדם שנחשב בעיני רבים לגדול נשיאי ארצות הברית, האיש שנאלץ להפר חירויות אזרח, לגייס צבא נגד אזרחיו שלו ולשנות את החוקה כדי להבטיח שהניסוי הדמוקרטי האמריקני לא יימחק מהיסטוריה.
ב-1861, נכנס אברהם לינקולן, הנשיא ה-16, לבית הלבן כשהוא עומד מול המשבר הקיומי הגדול ביותר בתולדות האומה.
שבע מדינות בדרום כבר פרשו מהאיחוד, ומלחמת אזרחים עמדה בפתח. על הפרק עמדה התפרקותה הפיזית והרעיונית של ארצות הברית.
סגנון המנהיגות של לינקולן היה ייחודי. הייתה לו יכולת נדירה להפוך יריבים לבעלי ברית.
לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב ה-16, עשה לינקולן משהו בלתי צפוי. הוא לא הקיף עצמו ב"יס-מנים" ומלחכי פינכה, שיעשו לו חיים קלים ויהדהדו אותו. הוא הכניס לקבינט שלו את היריבים החזקים ביותר שהתחרו בו על מועמדות המפלגה הרפובליקנית במערכת הבחירות.
לינקולן היה "סוס שחור". הוא לא היה הבחירה הראשונה של המפלגה וכבש את המועמדות לנשיאות בהפתעה. יריביו למרוץ זלזלו בו ושמרו לו טינה.
וויליאם סיוארד, מזכיר המדינה שלו, היה משוכנע שהנשיא החדש והמוזר יהיה בובה שהוא יפעיל אותה (הוא הפך בהמשך למעריץ שלו). סלמון צ'ייס, שר האוצר המוכשר של לינקולן, מעולם לא הפסיק לחתור תחתיו.
לינקולן הרכיב קבינט שהיה מורכב מאנשים שזלזלו בו, ושהיו לו כל הסיבות לשנוא ברמה האישית. הם החזירו לו בביצועים יוצאי דופן.
האסטרטגיה שלו לא הייתה רק מחווה של רצון טוב, אלא כוונה אסטרטגית לרתום את מגוון היכולות וההשקפות השונות לטובת המדינה. לינקולן האמין באחדות, בשיתוף פעולה ובכוחה של חשיבה מגוונת.
הדעות המנוגדות הבטיחו מבחינתו שההחלטות יהיו מושכלות, מאוזנות, הוליסטיות ומוכוונות לטובת הכלל.
הרקע: איחוד או פדרציה של מדינות?
קו השבר בתוך ארה"ב עבר בין מדינות הצפון התעשייתי לבין מדינות הדרום החקלאי, שבנו תרבות חברתית וכלכלית המבוססת על עבדות.
מאבקי הכוח בין הצפון לדרום התמקדו בעיקר בשטחים החדשים שנוספו לארה"ב בתקופתו של פולק.
מדינות הצפון חששו מאוד מתוספת מדינות עבדות בדרום. כל גוש חשש שייפגע מכך שמדינות חדשות שתצטרפנה אל הגוש השני יפרו לרעתו את המאזן הכוחות העדין בין הצדדים.
הרקע: איחוד או פדרציה של מדינות?
כל זה הוביל לכך, שהוויכוח הגדול של המאה ה-19 לא היה ישירות על עבדות, אלא על השאלה האם ארצות הברית היא ישות אחת בלתי ניתנת לפירוק, או מועדון חברים שמדינות יכולות לעזוב אותו כרצונן.
הדרום טען לזכות הפרישה. לינקולן טען שפרישה היא אנרכיה. מבחינתו, אם האיחוד יתפרק, הדמוקרטיה בעולם כולו תיחשב לכישלון.
לינקולן לא נבחר על מצע שדרש את ביטול העבדות, אלא על מצע שדרש שמדינות חדשות שתיכנסנה לאיחוד לא תהיינה מדינות עבדות. זה הספיק כדי להפוך אותו לאויב הדרום.
אך מדינות הדרום הודיעו על פרישה. זה התחיל בדרום קרוליינה, מיסיסיפי, פלורידה, אלבמה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה וטקסס. אל אלה הצטרפו וירג'יניה, ארקנסו, צפון קרוליינה וטנסי.
"מדינות הגבול" היו מדינות עבדים שבחרו להישאר באיחוד. אלה כללו את מרילנד, קנטקי, מיזורי ודלוור. לינקון עשה הכל כדי שאלה תישארנה באיחוד.
מכל אלה, הייתה מרילנד הקריטית ביותר. לו הייתה מרילנד פורשת, הייתה הבירה וושינגטון נצורה בתוך שטח אויב, מוקפת בווירג'יניה ובמרילנד מכל עבריה.
כדי להשאיר אותה באיחוד, נקט לינקולן בצעדים דרסטיים, שלא לגמרי התיישבו עם חוקת ארה"ב.
צעדים חריגים מול התנגדות
לינקולן הבין שכדי לנצח במלחמה טוטאלית, עליו לפעול במהירות ובנחישות שחורגות מהגבולות המקובלים של סמכות נשיאותית. הוא עשה זאת מול ביקורת פנימית קשה בתוך הצפון, בקונגרס ואף במערכת המשפט.
לינקולן היה עורך דין במקצועו. החוק היה עבורו כמעט קדוש. הוא התאמץ להלביש כל דבר בכסות חוקית, אך לא היסס לנקוט בצעדים הקיצוניים ביותר:
השעיית ה-"Habeas Corpus": לינקולן השעה את הזכות של עצור לעמוד בפני שופט. הוא כלא אלפי "אוהדי דרום" בצפון ובמרילנד (שם אף הכריז משטר צבאי) ללא משפט כדי למנוע חבלה במאמץ המלחמתי.
כשנשיא בית המשפט העליון קבע שהצעד אינו חוקי, לינקולן פשוט התעלם מהחלטתו.
הכרזת האמנציפציה (שחרור העבדים): בניגוד למה שרבים חושבים, לינקולן לא שחרר את העבדים כצעד הומניטרי בלבד בתחילה.
הוא השתמש בסמכותו כ"מפקד העליון" (War Power) כדי להחרים את "הרכוש" של האויב (העבדים בדרום), ובכך למוטט את הכלכלה הדרומית ולמנוע מבריטניה וצרפת להצטרף למלחמה לצד הדרום. הוא הכריז על משטר צבאי וכלא מחוקקים שתמכו בדרום.
סגירת עיתונים: הוא הורה על סגירת מאות עיתונים בצפון שביקרו את המלחמה או קראו לשלום עם הדרום.
הביקורת: "אברהם האפריקני" וה"רודן מאילינוי"
ההתנגדות ללינקולן הייתה אדירה. הדמוקרטים בצפון ("Copperheads") כינו אותו רודן שרומס את החוקה. בתוך מפלגתו שלו, תקפו אותו הרפובליקנים הרדיקלים על כך שאינו פועל מספיק מהר לביטול העבדות.
הוא הפך לאחד הנשיאים השנואים ביותר בזמן אמת, ורבים צפו שיובס בבחירות של 1864. רק שרשרת של נצחונות בשדה הקרב קרוב למועד הבחירות איפשרו לו לשרוד.
ההכרעה ששינתה את העולם
לינקולן לא נרתע ולא מצמץ. הוא הבין ש"חוקים נועדו לזמני שלום, אך בזמן מלחמה, החוק העליון הוא הצלת המדינה".
התוצאות:
- מניעת התפוררות: ללא נחישותו של לינקולן, צפון אמריקה הייתה הופכת לאוסף של מדינות קטנות וחלשות הנלחמות זו בזו, בדומה לאירופה של אותה תקופה. המעצמה האמריקנית לא הייתה קמה לעולם.
- התיקון ה-13: לינקולן הוביל את המהלך לביטול העבדות בחוקה, ובכך מחק את הכתם המוסרי שאיים להטביע את הרפובליקה.
- הגדרה מחדש של הנשיאות: הוא קיבע את המושג של "סמכויות חירום נשיאותיות", ששימשו מאוחר יותר נשיאים כמו רוזוולט במלחמת העולם השנייה.
לולא לינקולן, ארה"ב הייתה מתפצלת לשתי מעצמות אזוריות מתחרות, שהיו מתישות ומחלישות זו את זו. לינקולן שילם בחייו על הכרעותיו, אך הוא הוריש לעולם, ארה"ב מאוחדת וחזקה, שבמהרה תהפוך למעצמה שתציל את העולם במאה ה-20.
מעניין מאוד.
תודה על הסקירה המרתקת