סתם אינפורמציה תקופתית עם מעט תבלינים
בכינור הפסקתי לנגן כמעט כליל. שעות רבות במשך היום נותרו ללא מעש. התחלתי לחפש עבודה ובעזרת שכן קרוב מעמק-הזיתים, אברהם פלר, קיבלוני כחניך לעבודה במספנת "הימה" חיפה לימים "מספנות ישראל". השנה 1958. מחלקת הנדסת הייצור במפעל כללה עובדים רבים. משה מטרי הבוס ואני כעוזר. המשרד שכן בצריף קטן ליד מבנה המשרדים ובו חדר קטנטן לשנינו.
שולחן קטן לו ואחד לי. מטרי, הבוס, פעיל בוועד ובמפלגה, נעדר תדיר מן המשרד. אחת לכמה ימים היה מגיע למשרד, מטיל עלי משימה, מבהיר את מבוקשו ונעלם. תיקים שלמים הכוללים שרטוטים ידניים (סקיצות) של פרטי ביצוע לספינות השונות שבמספנה, היו בלתי קריאים וערוכים בצורה רשלנית. דוחות שלמים, הסברי עבודה ודוחות שעון שונים המוקצבים לכל שלב בבניית הספינה. עלי הוטל להעתיק הכל מחדש. לשכתב, לשרטט ולערוך כל דו"ח בצורה שכל המעלעל בקלסר, יבין מיד את הנושא המדובר. זאת לאחר עשר שנות לימוד ב'חוגים'.
את העיקרון הבנתי חיש מהר ועברתי גם לגולת הכותרת של הנדסת הייצור וזה שעון העצר. מטרי מסביר בקצרה וממהר לעיסוקיו. כך מצאתי את עצמי יושב בתוך חרטום צר של ספינת גרר באמצע בנייתה, מודד זמן פעולה לרתך שעובד במקום. קשה לנשום, הריח מחניק, פעולת הריתוך קשה ביותר ודורשת מיומנות של בעל-מלאכה בדרגה הגבוהה ביותר. אני מעניק זמן מנוחה לכל שלב כפול מהרגיל. שרטוט פרטי הביצוע של המקום והדו"ח מוכן.
מטרי יוצא מגדרו וממליץ על צאתי ללימודים, לקורס של משרד העבודה שמסיימיו מקבלים את התואר טכנאי\הנדסאי-ייצור. השאיפה היא שבתום השירות הצבאי אחזור למספנה ואמשיך בלימודיי. הפסקתי את לימודיי בבית-הספר לטובת הקורס השנתי הזה. אף אחד לא ביכה את לכתי, אף לא כיסאי
שהיה חדש מחוסר שימוש.
לבקשת מטרי, נתנה ההנהלה מכתב גיבוי והמלצה וכך הסכימו לקבלני לקורס שהיה מיועד למנהלים בעלי ניסיון בלבד ונפתח כחודשיים לאחר תחילת עבודתי במספנה. יום הלימודים הראשון הפגיש אותי עם מנהלי עבודה בכירים שבאו לשנת לימודים מרוכזת לערוך הכרות עם הנדסת הייצור. אני עדיין נער המעשן בגניבה יושב בכיתה עם מבוגרים המעשנים בחופשיות. אינני יודע מה עבר במוחי, אך אל הלימודים הללו, לראשונה, התייחסתי בכבוד רב.
נתבקשנו לערוך פרויקט גמר שיהיה עצמאי לחלוטין, הן בבחירת נושא והן בבחירת תצוגה. הפרויקט אמור לסכם שנת לימודים דחוסה שנועדה לבעלי מלאכה וותיקים ונשלחו על-ידי מקומות העבודה שלהם. בשעה שחיפשתי רעיון להגשת עבודת הגמר, השתלט פידל קסטרו על קובה. בראשון בינואר 1959, התמוטט משטרו של הרודן באטיסטה הנס על נפשו וצבא המורדים המונהג על ידי קסטרו שלט בכל קובה. מכיוון שלא בספר היסטוריה עסקינן לא אפרט על תרומתו של צ'ה-גווארה לעניין. האירוע לא הפריע לי בעבודתי. נהפוך הוא. עכשיו אוכל להיות רגוע כשקובה סוף סוף "בידיים טובות", ידיים שחיסלו אט אט את ייצוא המוסיקה הקובנית העשירה למערב. משטרו העריץ הוליד מוסיקת עוני וכאב כובשת יבשות. השגריר הבלתי מעורער זו התזמורת של פרז פרדו.
שוטטתי במספנה המשתרעת על פני דונמים רבים והתבוננתי בפעולות היום יומיות אותן מבצעים העובדים. לדעתי הלא מלומדת רבות מהן שגויות. בארכיון המשרד מצאתי את תכניות המפעל וכך התחלתי לבנות את עבודת הגמר שלי. צילמתי תמונות, ערכתי דוחות וצרפתי שרטוטים המאשרים את רעיונותיי. החישובים הראו שלו היה המפעל מתנהל על פי הצעותיי, היה חוסך כספים רבים כל שנה. במיליונים. חסכון זה אמור להגיע מכמה פעולות תיקון ההליכים הקיימים. כל פעולה תחסוך בזמן יקר ותשפר את הביצוע.
את העבודה הגשתי וקיבלתי עליה ציון גבוה והמלצה להגיש את העבודה להנהלת המפעל. המלצה זו, הייתה עבורי הציון הגבוה ביותר. כך עשיתי. בוקר אחד נקראתי בדחיפות למשרדי ההנהלה. ישיבה של הבכירים.
נכנסתי כשאני מזיע במקומות הלא נכונים. מעולם לא שוחחתי עם המנכ"ל למעט שלום חטוף כשנפגשנו באקראי בכניסה למפעל. הוא לא איפשר לי להזיע זמן רב ופתח מיד בברכות ואיחולים. הדו"ח שהגשתי, אכן חושף שרשרת מחדלים בביצוע העבודות במספנה ואת רוב הצעותיי היו מיישמים אלמלא רעיון סודי שנרקם להעברת המספנה לנמל-הקישון ובקרוב. על הצלחתי במשימה הוענק לי פרס כספי בגובה שתי משכורות חודשיות והבטחה לקליטתי במספנה עם שחרורי מצה"ל. פרס נוסף הוא ששותפתי בסוד העתקת המספנה, דבר שעבר כשמועה בלבד.
אחד-עשר חודשי עבודה עברו חיש מהיר. בדצמבר עוד הספקתי להירשם להסתדרות הכללית של הנוער העובד העברי על מנת לשמור על זכויותיי, נפרדתי מכל המכרים והחברים שרכשתי במספנה, הן בין הפועלים והן בין הפקידים. איחלו לי דרך צלחה תוך הבטחה להמשך עבודה פורייה לאחר השירות הצבאי. יצאתי משערי המפעל. זמן קצר נותר עד לגיוס ויש הרבה מה לעשות. לא חזרתי יותר למספנות. לאחר תקופת מה אכן העבירו את המספנה כולה לנמל הקישון, שם היא שוכנת עד היום.
מי שחושב שאני אדם הגון צר לי לאכזב אותו. נכון שאני נער לפני צבא, אך ניצול הקשרים הטובים שלי עם המרכזנית נתן לי את הרעיון וחיכיתי ליישום כשמשה מטרי הבוס נסע לישיבה לעיר הגדולה. נסעתי באוטובוס לרחצה בים בחוף קריית-חיים באמצע יום העבודה. ידידתי המרכזנית החתימה את כרטיס
הנוכחות כאילו שעבדתי יום עבודה מלא. מזלי שלא התמודדתי לראשות הממשלה והיו חושפים את המעילה. ייתכן, אפילו, שמעלתי פעמיים. בושה!