'מולין-רוז' • פרק בחיי עבודת הלילה של מוסיקאי בתחום מסוים

העבודה בטבריה במועדון של אהרון כהן על שפת מי-הכינרת נסתיימה. הופענו בחיפה באירועים שונים. לא עבר שבוע ונקראתי ל'מולין-רוז' ברחוב הנביאים. מועדון לילה חיפאי אקסקלוסיבי שנחשב לאחד מהיוקרתיים בארץ. שתי סיבות הפכו אותו לכזה: הסיבה הראשונה זו התוכנית העשירה והסיבה השנייה המחירים הגבוהים שנדרשת לשלם כדי לבלות במקום.

הנרי הבעלים, יליד מרוקו בעל גינוני נימוס ולבוש אירופאים, השקיע כסף רב לשוות למקום אווירה של מועדון יוקרתי. התוכנית במועדון הובאה היישר מפריז. זמרים, זמרות, סטריפטיז אומנותי מיוחד ואקרובטים וירטואוזים שונים, כולם מהתוכנית המפורסמת של ה'קרייזי הורס' בפריס. סוף שנות החמישים תחילת הששים המועדון משגשג.

את הופעותיו הראשונות בארץ עשה הזמר ג'ימי לוייד ב'מולין-רוז'. הזמר יליד טרינידד התחבב על ישראלים ובילה כאן את רוב חייו. ללוות אותו עם הסקסופון היה אתגר מעניין וכל ערב חיכיתי קצר-רוח להופעתו.  

ג'ימי נהג להשתמש בבושם בשם "that’s" שהטריף את חושיי. הוא שר ואני על הבמה קצת מאחוריו, מסניף את הריח וממריא לעננים. ג'ימי הבחין במצוקה ופשוט נתן לי את הבקבוק במתנה. סיפור מרתק במיוחד על קורות הבקבוק יגיע.  

קהל המבלים מורכב מבליינים ישראליים, ימאים בכירים וקפטנים של אניות זרות בעיקר. שתיים שלוש יפהפיות מארחות שימשו חברה לכל החפץ בכך, תמורת משקה או שניים שהיה תה בצבע וויסקי.

במה קטנה הוקצתה לתזמורת. יורה ריינינגר ליד הפסנתר, אני על סקסופון אלט וטנור, כמו כן קניתי קונטרבס במיוחד להרכב שלנו. את ההרכב השלים דֶה-דֶה מתופף עם סט תופים מוקטן שישאיר לי ולכלים מקום על הבמה. תפרנו חליפות מיוחדות להרכב, ז'קטים מבד לורקס מבריק.

יורד-ים מהעולם הרחב שלאחר הכוס השלישית, החלו געגועיו למולדתו, ניגש לתזמורת וביקש שיר מסוים המזכיר לו את המקום אליו הוא מתגעגע כל-כך. תפקידנו היה למלא את מבוקשו. הידע הזה בדרך כלל שווה כסף רב. לאחר שיר געגוע כזה, היה ניגש המתגעגע המרוצה ודוחף מאחורי מכסה הפסנתר כמה שטרות. לא אחת שלחו לנו משקה חריף, העמדנו פני שותים ומודים למזמין.

הידע המקצועי בנושא הגעגוע הביא משכורת נוספת, אך לשם כך צריך ללמוד כמה שירי געגוע מאפיינים מכל מדינת נמל שאניותיה הגיעו לנמל חיפה.
אורח אחד מיוחד הופיע במועדון אחת לשבוע, מכניס לגופו כמות אלכוהול שבתחרות מולו גם מים לא הייתי מסוגל לשתות בכמות כזו.
כל כוס שהתרוקנה נופצה על הרצפה כמי ששותה אחרון מכוס זו. זה מנהג עתיק יומין הוסבר, הכוסות המיועדות לניפוץ הוצאו מארון מיוחד, שהמלאי בו חודש מידי פעם. כוסות בדולח יקרות מאוד יובאו במיוחד מאיטליה לצורך זה. האורח החשוב פשוט שילם על הכל במיטב כספו.

סקרן הייתי לדעת על האיש שבא למועדון לשעתיים שלוש, משאיר כסף רב ונעלם לשבוע. כל אשר הצלחתי לדלות הוא שהאיש ניצול שואה, החי על זמן שאול. לטענתו כבר מת פעם אחת כשהוצא להורג בעיניים קשורות. אף אחד לא ידע לספר כיצד ניצל. כשמישהו חי בפעם השנייה, אורח חייו שונה מהרגיל. האיש, מנהל בכיר ביותר בחברת ספנות, תמורת כספו הרב קיבל שרות אדיב ונדיב עד שבסוף הבילוי הושיבוהו במונית, שתוי כלוט, שתובילו לביתו. נהג המונית התייצב כל שבוע ביום ובשעה הקבועים ולקח את האיש שנולד פעמיים לביתו, פשט את בגדיו והשכיבו במיטתו. זו הייתה משכורתו החודשית, השאר בונוס. פעם זכרתי את שמו.

בשעת חצות מתחיל המופע. האורות כבים ורק רחבת הריקודים מוארת. אני מכריז במיקרופון ומודיע שהנהלת "מולין רוז" גאה להציג את כוכבת הקולנוע, הטלוויזיה ותקליטי "פיליפס," ג'ינט רולנד. הקהל מוחא כף והזמרת מתחילה לשיר.

הסטריפטיז היה בדרך כלל מופע מיוחד שכלל ריקוד עם אפקטים מיוחדים של קול ואור. אנחנו על הבמה מלווים את המופע על פי תווים שכל אמן מחלק לנו. כל המופע ברמה גבוהה היישר מהבירה הצרפתית.

לא מעט רגעים פחות נעימים עוברים עלינו כשאנשים חצו את המותר בשתיית אלכוהול. המקרה החמור ביותר ארע כששני ימאים רבו, אחד ניסה לנוס על נפשו, אך נדקר מסכין ונפצע קשה. המועדון נסגר באותו ערב ושוחררנו לפני הזמן.

במקרה אחר, ישב פיני רב-מלחים חיפאי מוכר עם חברתו ליד שולחן. שותים, אוכלים ורוקדים. פיני, נמוך קומה אך מוצק ושרירי. אני מנגן ועיניי משוטטות מתבונן בכל יושבי המועדון. ראיתי ימאי גבה קומה ניגש לשולחן. פרצוף מוכר המחולל מהומות לאחר שתי כוסיות משקה מהול, ברוב חוצפתו הזמין את החברה של פיני לרקוד וניסה למשוך בידה. היא סירבה כמובן ואז ללא אזהרה הפך את השולחן בבעיטה אדירה עם כל המזון והמשקה המונח עליו. פיני התרומם בשלווה ואמר בשקט:
"נצא החוצה."
הנרי מבעלי המקום מזדרז ומתחנן לא לפתוח בתגרה במקום. הפעילות במועדון נפסקת. יצאתי החוצה אחרי הניצים ומראה מלבב נגלה לעיני. פיני עמד מול הבריון והתחיל לסטור בפניו. הבריון צעק, בכה והתלונן:
"כמה אתם עלי, זה לא פייר, עזבו אותי".
פיני עומד מולו רגוע וממשיך להמטיר סטירות בפניו. לא אגרופים. לא מהלומות, פשוט סטירות בכף יד. לאחר סדרת הסטירות ביקש פיני בשקט מהבריון שילך לביתו ויירגע. בוכה, צועק ומושפל, הסתלק מהמקום.
תגרה מסוג זה ופתרון כזה לבריונות, נדיר ביותר. בנגינה ב"מולין-רוז'" אין חריגות רבות, בדרך כלל הכל מתנהל למישרין.

הכרתי את המועמדים לפורענות וכך גם בעלי המועדונים. ברגע שאחד מהם נכנס למקום כולם נדרכים ומפעילים כוננות. גם אני בשמירה על כלי הנגינה שלי שלא יינזקו. על הסבון שנזרק מהמלתחה ממרחק של כעשרים מטרים ונכנס הישר אל תוך אפרכסת הסקסופון בסיפור אחר.

שנים רבות חלפו מאז. המועדון המפואר הפך למחסן מחשבים ולא בשל כך פרצה מלחמה אכזרית באוקראינה.