הסוחר מחיפה • לא השכלתי לנצל את כישורי המסחר וניסיוני בתחום

שנות החמישים. בתקופה זו של הקיץ יצאה קבוצה גדולה של קצינים בכירים בצה"ל בראשות הרמטכ"ל משה דיין, לסהרה הצרפתית. הם נכחו בניסויים בכלי-נשק חדשים, עסקו במגמות חדשות בפיתוח נשק שיעזור למדינתנו הצעירה ומשם לפריז לסלון האווירי של צרפת.

זכריה סגל עולה חדש לא התעניין בצבא. הוא היה איש משפחה מובהק ופנה מיד לעסקים. תוך תקופה לא ארוכה קנה דירה ברח' נורדאו בחיפה וחנות באותו הרחוב. חיש מהר הפכה החנות למעדנייה מפורסמת לתושביו האריסטוקרטים של האזור. בחנות יכולת להשיג ממתקים, שוקולדים ומשקאות חריפים מיוחדים, שלא היו בנמצא בשום מקום אחר, קוויאר רוסי, או קופסאות מזון משובחות מכל העולם. המוצרים היו ברמת טיב גבוהה והביקוש הרב נבע בשל כך ובשל המחיר הסביר.

זכריה יצר קשר הדוק עם הימאים שעבדו בצי הסוחר. הוא קנה מוצרים מכל הבא ליד ושילם על כך בעין יפה וכך הצליח להחזיק בחנות את מוצריו המיוחדים. בכל ביקור אצלו, למרות מחאותיי התכבדתי בחפיסת שוקולד מיוחדת שנשלפה ממגירה סודית. שוקולד מיוחד שאפילו היצרן שלו לא ידע על ייצורו. הטעם כמובן היה בהתאם. מאז שפתחו את גבולות המדינה למסחר בינלאומי לא ראיתי יותר את השוקולדים המיוחדים של דוֹד זכריה.

גונב לאוזני שדודי היקר היה קצין בצי הרוסי ובכל הזדמנות צצה מולי התמונה הבאה: ספינת תותחים של הצי הרוסי ולקראת 'צום' ויום זיכרון לזכרו של מנהיג שנפטר צועק קברניט האונייה: "זכריה תוריד את הדגל לחצי התורן". האמת…לא נראה מושלם לצי הרוסי.

דוֹד זכריה הזמין אותי, ילד, לעתים מזומנות לבית-קפה סמוך, וכמו שני אנשי עסקים, ישבנו, לגמנו קפה ופטפטנו. דוֹד כזה אין בנמצא.
באחת מפגישותינו הורה לי לאסוף את כל חסכונותיי וכל מזומן שאצליח לאסוף ולהביא אליו. לדעתו, מחיר הוודקה אמור לעלות פלאים והוא יקנה מלאי גדול על שמי וכך אוכל להכפיל את כספי. מלאי כזה גדול הרי לא אוכל לשתות בעצמי. ללכת למכור את זה ברחוב אין לי זמן וגם איעצר מידית.

נרגעתי שהסחורה תיקנה בעבורי במחיר סוחר ולכשיעלה המחיר, זכריה יקנה ממני את הסחורה במחיר הסוחר החדש שלאחר העלייה. ההשקעה שלי מלבד הכסף זה מקום האיכסון.

כמו שתכננו כך היה בדיוק.

אספתי את כל הוני עלי אדמות והבאתי לזכריה. תוך כמה ימים הגיעה הסחורה לביתי. עשרות רבות מאד של קרטוני וודקה שפוזרו בכל הבית.   

פחדתי לשים את כל הכמות מקום אחד שהתקרה לא תקרוס לקומה מתחת והוודקה, כלומר כספי, יישפך לכל עבר. המתכנן לא חלם שבדירה הצפון מזרחית יהיה מחסן וודקה. בכל פינה של הבית קרטונים של וודקה. חלומו הרטוב של כל אלכוהוליסט מצוי.

על פי התכנית, אכן לא עבר זמן רב ומחיר הוודקה קפץ פלאים. מדי כמה ימים הגיע זכריה, לקח מספר קרטונים ושילם לי עבור המשקה. כמעט כפול ממה שקניתי. לאחר מספר שבועות, נשארו מספר קרטונים בודדים במרפסת, על מנת להזכיר לי את השיעור בעסקים שקיבלתי. ידע מוקדם בנושאים שונים, הופך בדרך כלל לכסף רב.

לא פניתי לעסקים בעקבות האירוע ולא הקמתי אימפריה כלכלית. האם זה אומר שאת השיעור שקיבלתי מזכריה לא למדתי ולא הבנתי?

את לילות סדר הפסח אצל דוּשה וזכריה, לא אשכח לעולם. רחוב נורדאו ליד גן-בנימין קומה שלישית. השולחן ערוך בסלון, אוכל ומטעמים שרבים מתושבי ישראל לא יכלו אפילו לחלום עליהם כי לא ידעו אפילו על קיומם. הכל ביד רחבה וזאת בזכות קשריו הענפים של דוד זכריה.

דוּשה, שמוצאה ברוסיה, בעלת שיער בהיר ואסוף, פניה בהירים ולחייה אדומות תמיד כאילו כך התאפרה במתכוון. דודה יפיפייה. יופייה בלט שבעתיים כשהתיישבה ליד הפסנתר. במקביל ללימודיה כתינוקת ללכת ולדבר, למדה גם מוסיקה וזה בא לידי ביטוי בנגינתה. כל קטע שנתבקש הושמע ברהיטות כאילו שרק אתמול למדה אותו. הוודקה נשפכה כמים, רוקדים ושרים עד שעת לילה מאוחרת. דוּשה ליד הפסנתר ובהיחבא יוצקת לגרונה מדי פעם, כוסית וודקה משובחת. זה לא בא כמובן על חשבון רמת נגינתה.

חכינו עד שאליהו הנביא ביקר בכל הדירות בעיר, ולגם כוסות יין בכל דירה ורק כשהיינו בטוחים שהדבר אכן בוצע, ירדנו אט אט, מדדים במדרגות לחשכת הליל. מתחילים את המסע הרגלי הביתה. את השתייה לא אימצתי כמנהג.
שמרתי את ההנאה לכל פעם מחדש וככל שגדל מרווח הזמן כך גברה ההנאה.