הגשש התחלה • לידתה של להקה אגדית • פיסה קטנה של היסטוריה

העבודה בטוטי-לוי נהריה הסתיימה וחזרנו לבסיס האם מולין-רוז' ברחוב הנביאים. הנרי הבעלים של המועדון היוקרתי שאירח גם בכירי ספנות זרה שכר את החצר של טוטי-לוי בנהריה לעונת הקיץ. תזמורת בת שמונה נגנים הוקמה לצורך זה. הולבשנו בחליפות מצועצעות והעבודה נכנסת לשגרה החדשה. שוב נמשכה לתוך השעות הקטנות של הלילה.

דשא 'פשנל' מקים להקה

מכתב ששינה את חיי, מגיע מיגאל קלאוז חברי מרמת-גן. אמרגן בשם אברהם דשא 'פשנל' מקים להקה של יוצאי 'התרנגולים' ומחפש הרכב נגנים גבוה ברמתו שילווה את המופע. התייעצתי עם יורה ריינינגר, הפסנתרן שלנו שאיננו מתלהב מהרעיון. נגינה בתיאטרון, לדבריו, תגזול ממני את חדוות היצירה ולאט לאט אחדל מהאימונים האינטנסיביים על הכלי. זאת בשל החזרה ערב ערב, על אותו החומר במדויק ללא כל חופש בנגינה.

יורה פירט וסיפר על עבודתו ב"צ'יזבטרון" ובלהקות שונות טרום מדינה. הוא חווה חוויה דומה. בחלק גדול מהדברים יורה צדק. בכל זאת החלטתי לנסות את המעבר. בשמיני לדצמבר 1963 מגיע מכתב מפורט על הלהקה המוקמת. היא תקרא בשם המוזר "שלישית הגשש החיוור" וחבריה הם ישראל פוליאקוב 'פולי', שייקה לוי וגברי בנאי. השכר הבסיסי המוצע לי הוא 500 לירות לחודש עם אפשרות להגדלה, במידה וכמות ההצגות החודשית תעבור מכסה מסוימת. יגאל הציע לי, כהתחלה, את מיטת אחיו עמי, הלומד ציור ואומנות בפריז.

הבוחנים

הגעתי לתל-אביב לבחינה. המנצח והמלחין אריה לבנון, שייקה אופיר הבמאי, ופשנל שהיה האבא של הלהקה, הם הבוחנים. המרתף המפורסם של דיזנגוף 108 שימש לחזרות ומפגשים לכל הפקותיו של פשנל, שמשרדו מוקם בקומה ג'. לבנון מקבל את פני ברצינות ומבקש שאנגן משהו מתווים שהניח לפני. "פרימה ויסטה" שפירושה קריאה ראשונית מהדף ללא אפשרות של תרגול מוקדם.

שייקה מתלוצץ כדרכו, ובטפיחת שכם מוציא ממני את כל המתח. מבקש שאנגן שיר לפי בחירתי, שתגרום לו לרקוד. החיוך על פניו בזמן נגינתי מקל עלי. פשנל יושב בצד, מקשיב אך אינו מתערב. חילופי המבטים ביניהם מבשרים טובות  ואכן תוך דקות נתבשרתי שהתקבלתי לעבוד עם הלהקה.

במקביל, מקימים ב"חמאם" ביפו מופע שיקרא 'שייקספיר איננו'.

המופע ב"חמאם" עורך מבחנים לנגנים להקמת תזמורת. יגאל קלאוז כבר התקבל וחתם חוזה. ניגשתי למבחן גם שם. קיבלוני בשכר דומה לזה המוצע אצל פשנל. אני בדילמה קשה. מצד אחד, אינני מכיר איש בתל-אביב ולעבוד יחד עם יגאל חברי יהיה נעים ונוח. מצד שני אני נמשך משום מה לעבוד אצל פשנל. הלכתי על פי הרגש והחלטתי על 'הגשש החיוור'. בשעה שעדיין היינו בחזרות על התוכנית הראשונה של הגששים החל המופע של 'שייקספיר איננו'. תוך חודשיים הורד המופע מן הבמה ו"החמאם" נסגר בצו בית-המשפט לשנים רבות. אני הייתי בעיצומן של החזרות כשיגאל החל לחפש עבודה חדשה.

שנה ומחצה לאחר נשואי לחנה, ליתר דיוק ב- 21 לאוקטובר 1964 עשיתי תפנית גודלה בחיי וחתמתי על חוזה עבודה שהעביר את מרכז חיי לעיר אחרת. החוזה נחתם עם להקת "הגשש החיוור" על ידי "אורי זוהר את אברהם דשא בע"מ" וכותרתו הייתה "הסכם שירות לשנה." תפקידי הוגדר כאמן במחזה שעליו ללוות את הלהקה בסקסופון ובבס. החוזה עליו חתמתי הכיל שישה עמודים מלאים בפרטים שעסקו ברובם בחובותיי ובזכויות המעביד. היה זה חוזה ככל החוזים ואת כל סעיפיו קיבלתי למעט גובה המשכורת. פשנל רשם 500 ל"י לחודש ברוטו ושינה ללא ויכוחים ל-800 ל"י לחודש נטו. כשהכל נחתם יצאנו לדרך.

במשך כל תקופת החיפושים אחר נגנים ללהקה והחתמתם על חוזים, עבדו שלושת חברי הגשש במרץ. עם הצטרפות חברי התזמורת החלה עבודה אינטנסיבית שמטרתה לחבר את כל חלקי הפאזל לכדי מיקשה אחת.

על הצוק ביפו מעל הים במבנה ישן נמצא המועדון של אילקה ואביבה, צמד זמרים שערך שם מופעים ואירח אומנים שונים, בעיקר מופעי ג'אז, אליהם הייתי מגיע תמיד בשמחה. במועדון של אילקה ואביבה הכרתי צמד אמריקאי, הפסנתרן ממפיס סלים, עם כפות ידיים החובקות כדור-סל בקלות ובן-זוגו למופע ווי ווילי דיקסון, שניגן על קונטרבס והיה מסוגל לשרוק בשני קולות, בו זמנית כמובן.

פשנל רכש את המבנה הענק שנראה כמו ארמון של שייך, חציו שופץ ושימש את משפחתו של אורי זוהר למגורים לפני שהפך לרב ובמחצית השנייה הוקם מועדון "הסנטר הכפול".

המבנה עתיק, בנוי כולו אבן. מעוטר בקימורים בגובה של כ-6 מ'. מרפסת ענקית משקיפה מגובה הצוק אל הים של יפו כשהמיית הגלים משמשת כרקע לכל האווירה.

במועדון התקיימו החזרות ובסופן גם קיימנו שם הופעות בשעות הקטנות של הלילה. שייקה אופיר שהיה הבמאי, הוביל את החזרות במצב רוח מרומם תמיד, תוך שהוא מתבל כל הוראה בהדגמה בסגנון הומור האופייני לו. זמן יקר הושקע בשיחות חולין שהובילו בסופו של דבר לרעיונות למערכונים חדשים ושיפורים לקיימים. בוקר אחד נאספנו ב"סנטר הכפול", כולם בעיניים טרוטות ועייפות מצטברת מחזרות הלילה הקודם. שייקה אופיר על מנת להעיר את כולם ולהכניס לאווירה, החל להסביר בהרצאה מלומדת את תורת הקאמה-סוטרה, כרע ברך והחל להדגים תנוחות ותרגילים שונים כשכל תנוחה כוללת הסברים מדעיים בלטינית כשכל איבר ותת איבר מכונים בשמם הרפואי המדעי.

קטע זה לא היה עובר על במה ציבורית אך גרם לשני דברים, ראשית ראינו איך שייקה יכול לקחת קטע ולפרקו מקצועית בתיאור פיסי ומילולי ושנית לקחת חבורה ישנונית, כמעט דיכאונית ולגרום לה לצחוק ולהיכנס לאווירת הומור ועבודה רצינית.

הופעת הבכורה נקבעה ל- 29 בנובמבר 1964 באולם "בני ברית" בתל אביב.

הקהל שהיה ברובו חברים ומכרים קיבל את השירים והמערכונים בתשואות רמות. ראשית, הוא הכיר אותנו ושנית הכיר גם קצת את החומר, אולם בהצגות הבאות, באולמות חצי מלאים, לא ידעו איך לעכל את הסגנון החדש.

שייקה אופיר נלחם ודרש חליפות ועניבות. הכל מתנהל בצורה מקצועית. הדבר לא היה קשה במיוחד לשלושת הגששים שהיו יוצאי "התרנגולים" ועברו כברת דרך עם נעמי פולני, ששנה שלמה לחזרות לתכנית אחת זו תקופה קצרה עבורה.

כל תנועה, כל זיע וכל תו מוסיקלי, מעובד ועובר תרגולת אין סופית, כך שהשחקנים לומדים מהי מקצועיות על במה בדרך הקשה. התנהגות מקצועית קדושה כמעט, ליוותה את הלהקה עד יומה האחרון כלהקה. הופעה בת"א או הופעה ברהט חד הן. אותו יחס אותה רצינות. אני בהחלט מעיד על כך.

ב- 26 בפברואר 1965, יום שישי, התקיימה הופעה בבאר- שבע באולם "קרן." האולם מלא מפה לפה, ההצגה קלחה והתשואות רמות. בתום ההופעה התיישבנו עייפים במונית שתיקח אותנו חזרה ליפו למועדון "הסנטר הכפול" להופעה של חצות וחצי. כהרגלנו, אך לא באשמתנו, איחרנו והקהל במקום לא היה שקט.

תזמורת הריקודים של מוני רוני, הנעימה והרקידה את האורחים. כשהגענו התקבלנו בתשואות רמות שרק גברו עם סיום ההופעה.

בהפסקה ניגשו אלי חברי התזמורת האחרים בבקשה לבדוק את הסקסופון שלי. הצלילים שבקעו ממנו בזמן שניגנתי עוררו את חשדם שאולי איזה כפתור סודי נטמן שם על ידי היצרן שגרם לצלילים הבוקעים להישמע טוב. יכולתי לומר לשותפיי למקצוע בצניעות, שעבודה על הצליל במשך שעתיים כל יום תביא כל מתמיד, לרמת צליל גבוהה. צריך לשבת בסבלנות ולמשוך טונים ארוכים בצורות שונות, וזה כל סוד קסמו של הצליל בכלי-נשיפה. סיזיפי, בלתי מרגיע ובלתי נמנע בדרך לצליל מרשים בכל כלי נשיפה.

מדי יום שישי הופענו במקום כלשהו ברחבי הארץ ובתום ההופעה דהרנו ל"סנטר- הכפול" להופעה שנייה.

תוך פחות משנה הופענו בכשלוש-מאות וחמישים הצגות. בחודשים הראשונים עוד לא הצלחנו להגיע לרמה טובה והאולמות נותרו ריקים למחצה, אך לקראת סוף ינואר 65 התחילו האולמות להתמלא והשם "הגשש החיוור" החל להיבנות והחל להיות שגור בפי כל. לא עבר זמן רב וכל זאטוט בארץ ידע לדקלם את השם בע"פ.