"כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" • עיריית חיפה, שומעת? • דעה • גילה זמיר

הסיפור המוזר והלא ברור של ניהול החינוך בחיפה

בעיצומו של מאבק על השארת בית הספר היסודי ממלכתי גבריאלי בשכונת נווה פז, התקשר אלי טל אלון, הבעלים של מעון ומרכז החינוך בהוד הכרמל, וביקש ליצור קשר עם גילה מזרחי, יו״ר ועד ההורים של בי״ס גבריאלי. הסיפור של הקיפוח הבוטה והיחס הדורסני של הנהגת עיריית חיפה כלפי ילדי קהילת גבריאלי נגעו לליבו והוא ביקש לדעת איך יוכל לתרום להם.

בין היתר, הציע טל להעניק לילדי כיתות א׳-ב׳ להשתתף במחזור קיץ בקייטנה הפועלת בהוד הכרמל, מקום אותו אני זוכרת מילדותי, כקייטנה איכותית ומיוחדת במינה שהיתה לשם דבר בחיפה. בקיץ 2021, ילדי כיתות א׳-ב׳ מבית ספר גבריאלי בילו בקייטנה ונהנו מאוד.

היה מאוד מרגש להיווכח, שגם במצב שהכי המחיש עד כמה המערכת העירונית אטומה דווקא לילדים מהאזורים המוחלשים, יש בחיפה אנשים טובים שרוצים להעניק ואכפת להם מהקהילה הרחבה.

לאחר תחילת השנה שוחחתי עם גילה מזרחי. היא סיפרה לי שבית הספר פועל, אולם ישנה תחושה כי אין יד מכוונת המובילה אותו למקומות ראויים. מול צילומי היח״צ העירוניים של שיפוץ דוד ילין, אשר עלו בכתבות המפארות את מוסדות החינוך בחיפה, עומד בית ספר גבריאלי בעליבותו והזנחתו.

הזנחה בכל פינה

״אפילו קיר אחד לא סויד״, אמרה לי גילה. ״הכל מקולף, מוזנח, נבול ושבור, אין תחושת מנהיגות וניווט חינוכי, ובכלל, כל מה שקורה בבית הספר מבחינה פדגוגית ופיזית ובאחריות עיריית חיפה, מעיד על חוסר אכפתיות עמוקה כלפי הילדים שמגיעים לבית הספר. מה אמורים להרגיש הילדים האלו? אלו ערכים זה מחדיר בהם? איזו תחושה אישית זה מעניק להם, כשהעירייה שלהם מתעלמת מהם, רוצה לקחת להם את בית הספר, וכשהוא מוחזר, אז לא מנסים ליצור להם סביבה נעימה ולו אפילו במעט?״.

ואז סיפרה לי גילה על חוג שחמט המתנהל בבית הספר, אליו הגיעו ילדי כיתה א׳-ב׳ ולתדהמת המדריך, גילו בקיאות גבוהה בשחמט. לשאלתו מהיכן הם יודעים שחמט, ענו כי בקייטנה בה שהו בקיץ הם למדו את המשחק והם מאוד אוהבים אותו.

הסיפור מאוד ריגש אותי. סיפרתי אותו לטל אלון והוא אמר לי: ״כן, במהלך שלושת השבועות בקייטנה הם למדו אצלנו, בין היתר, שחמט וגם רובוטיקה״.

חינוך איכותי וערכי תרבות – זו השקעה שכדאי להעניק לילדינו ותיתן להם תחושת משמעות וקהילת השתייכות. מהשקעה כזו נרוויח כולנו.

אמונה בילדים עושה הבדל גדול

בעיני, זה מאותם הדברים הקטנים אך המשמעותיים, היכולים לייצר הבדל עמוק בין ילדים וילדות, שהאחראים לשלומם וחינוכם הופכים אותם לחיילים אפורים במערכת שלה, לבין הנהגה המשקיעה בילדים מתוך אמונה שמגיע להם, שהם יכולים וראויים לכל מה שילד בשכונה אחרת – נוחה ומועדפת, יכול לקבל. הדבר צריך להיעשות מתוך ידיעה שככה בונים קהילה עירונית שתחוש שייכות למקום בו היא גדלה וגם תרצה להיות חלק בונה ומצמיח בה, בעצמה.

ילד שהמערכת רואה אותו כחשוב ובעל ערך

אחד מהמרצים שהרצו בפנינו בתכנית מנדל למנהיגות חברתית, היה הפילוסוף ד״ר שמעון אזולאי.

אזולאי סיפר לנו את הסיפור האישי שלו: הוא גדל במשפחה של 5 ילדים בשכונת מצוקה בחדרה, יתום מאב, אמא אנאלפבתית ומשפחה קשת יום. את ילדי השכונה הסלילו לבתי ספר מקצועיים, בהם הכשירו אותם להיות עובדי פס הייצור של התעשיות השונות. לו עצמו היה ברור שאין לו שום קשר למקום וללימודים, והוא חיפש לעצמו מקור אחר לעניין. במקרה היה שם מורה שאהב פילוסופיה, שמעון הוקסם מהנושא ופנה לחפש בו את עתידו, במנותק ובשונה מהמערכת שהכתיבה עתיד צר ואחיד. 

הסיפור מזכיר מאוד את הסיפור של סידרת נטפליקס: The Queen’s Gambit, אודות הילדה שהוכנסה בעל כורחה לפנימייה מדכאת ועלובה. איש האחזקה רואה את מצוקתה ומלמד אותה לשחק שמחט. היא מגלה בעצמה כישרון ייחודי וגם אהבה למשחק, ולימים היא הופכת אלופה בינלאומית.

ד״ר שמעון אזולאי הוא מרצה מעניין ומבוקש המעורב בבניית ועיצוב מדיניות של מערכות חינוך. הנושא עליו הוא מדבר רבות הוא הצורך בתחושת משמעות והשתייכות כגורם מחולל שינוי דרמטי בתפקודו של האדם. כששומעים את סיפורו האישי מבינים כמה פילוסופיה מחוברת לחיים עצמם: כאשר ילד חש שהמערכת רואה אותו כחשוב ובעל ערך, מעניקה לו מרחב נעים, תוכן מאתגר וכלים לממש את כישוריו, הוא חש בעל משמעות והדבר מקרין על תפיסתו העצמית, על שאיפותיו ועל תפקודו החברתי.

חינוך ומתן חשיבות לילדים – זה לא חדש, אז למה עיריית חיפה לא פועלת בהתאם גם בבית הספר גבריאלי?

כשיש קהילת השתייכות המייצרת לכידות ותמיכה הדדית, הרי שזה מעצים פי כמה וכמה את סיכויי הילדים והילדות ללכת במסלול חיובי התורם להם ולחברה כולה. ככה בונים מחויבות וקשר למקום, לאנשים ולעיר כולה ומכך אפשר רק לשגשג.

תפיסות אלו מתכתבות את אמירתו של הרב שלמה קרליבך: ״כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו״. את תפיסותיו החינוכיות של יאנוש קורצ׳ק, המחנך הדגול שעל בסיס משנתו החינוכית נכתבה אמנת הילדים של האו״ם. בספר משלי כ״ג כתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. אין חדש תחת השמש, אז למה ההנהגה של חיפה לא פועלת בהתאם?

כיצד הנהגת עיריית חיפה מסוגלת לגזול בית ספר שכונתי של ילדים שזקוקים לו ובעצם לומר: ״אתם לא מעניינים אותנו. אתם רק סטטיסטים ונתונים יבשים חסרי חשיבות במשחק שאנו משחקים״.

כמיהה לעוגן חינוכי בהדר הכרמל

התחדשות עירונית בהדר מצריכה עוגני חינוך חדשים והשקעה בקהילה

ברובע הדר, המתפרש מבית התעשייה בסוף רחוב הרצל עד שדרות הציונות, מרחוב קיבוץ גלויות עד רחוב גולומב, שאוכלוסייתו היא בסדר גודל של נשר וטירת כרמל ביחד, יש בית ספר יסודי ממלכתי ציבורי אחד בלבד! ליאובק גולומב – בית ספר יסודי ממלכתי ציבורי. לצדו יש גם בית ספר פרטי בשכר לימוד יקר – ריאלי, ובית ספר ערבי – חיוואר, מוכר שאינו רשמי.

בעבר היה בהדר בית הספר הפתוח שגדל ועבר לנו״ש, אולם היווה במשך שנים כבית ספר שכונתי נוסף ברחוב בית״ר, אשר גם משך אליו אוכלוסייה מרחבי העיר.

התכנית להריסה ובינוי לצורך שינוי יעוד של בית הספר בסמ"ת

בימים אלו עומד לדיון מבנה הנמצא במגרש גדול מאוד בלב הדר, בין רחובות מסדה, בלפור, גן קסל ומוזיאון המדעטק. זהו המבנה של בית ספר בסמ"ת אשר הוקם בשנת 1928 והיה בית הספר המדעי הטכנולוגי הראשון בארץ – מוסד מפואר ממנו יצאו אלפי תלמידות ותלמידים. רובם היו לאחר מכן תלמידי הטכניון והפקולטות להנדסה ותכנון ערים. הוא נסגר בשנת 2007 בגלל בעיות תקציביות וגם בגלל ירידת העניין בחינוך למקצועות הטכנולוגיים. 

החלטות על חינוך וקהילה הן החלטה פרטית וסודית של ראש העירייה, ואינן נחלת הציבור שחייו מושפעים מכך?

בהחלטה עצמאית וללא שיתוף ציבור, החליטה ראש העיר עינת קליש רותם, יחד עם מי שהייתה חברת סיעתה וחברת מועצת העיר נעמה לזימי, להפוך את המקום לשני מעונות יום ומרכז צעירים. אלה פונקציות הנדרשות בהדר, אולם השאלה אם כל הגודל העצום של המקום צריך לשרת דווקא ורק פונקציות כאלו? האם לא ניתן לבנות את המעונות במקום אחר ולהקדיש את המקום לעוד בית ספר יסודי ממלכתי ציבורי ומוסדות קהילה, כולל מרכז הצעירים?

שאלה נוספת היא: מי הילדים שיגיעו למעונות? אילו משפחות יגיעו להדר, אם לילדים אין אופק של בתי ספר בשכונתם ואין השקעה במוסדות קהילה? לאילו גנים ובתי ספר ילכו בהמשך דרכם הילדים הללו לאחר תקופת המעון? כבר היום ליאובק-גולומב, בית הספר החילוני ממלכתי יסודי היחיד בכל רובע הדר, עמוס, והורים רבים אינם רואים בו כתובת. הורים פונים לבתי ספר אחרים ברחבי העיר, לפעמים תוך שינוי פיקטיבי של כתובת הילדים. 

סגירת גני ילדים

בחי פה עלתה במאי 21 הידיעה על כוונת העירייה לסגור את גני אלון ותאנה שהם הגנים הממלכתיים עירונים היחידים בסביבה, למורת רוחם של ההורים. גני עירייה שהם הדור הבא של בית הספר. במצב הנוכחי, נהרסים עוגני משיכה קהילתיים להדר. כך מתפוררת הקהילה, כך אין חיי שכונה, כך לא בונים רובע שכולם אומרים שהוא לב העיר ההיסטורי וחייב התחדשות עירונית.

ההכרזה על סגירת הגנים היא למורת רוחם וכעסם של ההורים שייוותרו ללא מענה לילדיהם. גני עירייה מהווים את בית הגידול של הדור הבא ההולך לבית הספר בשכונה. במצב בו לא מייצרים אופציות חינוכיות, נהרסים עוגני משיכה קהילתיים להדר, המשפחות הצעירות עוזבות ולילדים הנותרים שהולכים לשכונות אחרות אין עם מי לבנות חיי חברה בשכונתם.
כך מתפוררת הקהילה, כך אין חיי שכונה, כך לא בונים רובע שכולם אומרים שהוא לב העיר ההיסטורי וחייב התחדשות עירונית.

מרחק הליכה לריכוז החרדי בהדר ישנה מציאות אחרת, בה פועלים עשרות בתי ספר סמוכים אחד לשני. מרחק נסיעה קצר לשכונות אחרות, מחדדים את העובדה כי ברכס הכרמל ושכונותיו, בנווה שאנן והשכונות החדשות, יש מבחר רחב של בתי ספר או מתוכננים כאלו, כמו גם מתנ"סים ומבני קהילה, מרחבי משחקים וספורט, והתחושה שם היא שונה לחלוטין. היד הקפוצה בנושא בתי ספר ומוסדות חינוך ממלכתיים כללים שמור במיוחד להדר. תכנית האב לחינוך בהדר חידדה זאת בבירור.

מהן כוונותיה של עיריית חיפה כלפי הדר וכלפי שכונות שלוקחים להן את בתי הספר?

עיריית חיפה עורכת פרוגרמה להדר, אולם היא אינה גלויה לציבור ובקשות להציגה לציבור נענות בסירוב ובהתחמקות. תכנית האב לחינוך בהדר עסוקה בזיהוי עכשווי של צרכים, חסרת כל חזון ואסטרטגיה לרובע כדי לחדשו ולקדמו. המדיניות הנראית לעין לא מובנת ונראית כמו קידום אינטרסים פוליטיים צרים של ראש עיריית חיפה.

ילדי הדר, כמו ילדי גבריאלי, ילדי בית ספר דגניה וילדי בתי הספר הערביים-ציבוריים בחיפה, הם ילדים אשר ההנהגה העירונית אינה סופרת אותם. 

שלילת בתי ספר מילדים בשכונתם ואי הקמת בית ספר יסודי ממלכתי ציבורי נוסף בהדר, הוא הכרזה על שכונות אלו ועל הדר כמקום לא ראוי לבני אדם המחפשים חיי קהילה נורמטיבים ודוחף להרס צביונה ועתידה של חיפה.

(הצעות לתרומות של תוכן חינוכי, תרבותי ולשיפוץ בית הספר גבריאלי, יתקבלו בברכה)