גבי נפתלי מגדירה את עצמה כ "סתם אדם" – אולם כל הפוגש בה מבין מיד שמבטה שלה אל תוך המראה של עצמה, הינו מבט המלא בענווה ובצניעות. גבי היא אישה שהינה ה-השראה לחוסן נפשי ולעוצמה רגשית לכל אדם, גבר או אישה, באשר הינו.
"גם אני חי פה"
כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד – אלא מהותה של היכרות זו הינה להיוודע בבית המארחים, אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.
בזו הפעם ההיכרות הינה עם דמותה של אישה המסרבת ליפול ברוחה, ואף נלחמת ללא לאות וללא הרף במחלת הסרטן ו… מנצחת.
לפני טיול לחו"ל – ממוגרפיה ואולטרסאונד
לכשיצאה לגמלאות הניחה גבי נפתלי את שרביט 'מנהלת שירותי רוקחות במרכז רפואי בני ציון' ואת שרביט 'יו"ר פורום מנהלי בתי מרקחת בבתי חולים'. במסגרת 'החיים בעתות הפנסיה', החליטו בני הזוג, גבי ובעלה ד"ר ישראל נפתלי – לצאת לטיול בניוזילנד.
אמנם המסע נדחה מעט, שכן על סף פרישתה לגמלאות הגיעה עת מגפת הקורונה והתוכניות נדחו, אך לכשדעכה הקורונה החלה גבי ביישום התוכנית. מעט לפני המסע עברה גבי כמעשה שיגרה, בדיקה תקופתית של ממוגרפיה ואולטרסאונד. תוצאות הממצאים היו בלשון המעטה, ממש שלא לטובתה, שכן זהו ביקורו השני של "הסרטן הנכלולי" בגופה. סרטן אשר 9 שנים קודם לכן כבר הודבר.
למרות הממצאים החמורים (הממצא היה ממאיר) – גבי שלא כ"סתם אדם"- החליטה שלא לוותר על החוויה והודיעה לכל בר בי רב: "נוסעים לניוזילנד והסרטן יוצא לטיול יחד איתי".
יומן מסע שאיננו פוטוגני ואיננו נופי ניוזילנד
בזמן הטיול היא כתבה בדף הפייס-בוק שלה יומן מסע מלא ברשמים, תמונות והסברים. אולם משחזרה ארצה נאלצה לכתוב יומן מסע אחר, ובזאת הפעם יומן שהוא פחות פוטוגני מנופי ניוזילנד ושונה לחלוטין.
בכאב, בתסכול ובהומור רב היא כתבה את יומן המסע בו היא מספרת כיצד צלחה, לא את הכנרת אלא את המחלקה האונקולוגית. יומן שהוא לעיתים בעל גוון דרמטי, לעיתים קומי ולפעמים אפילו רווי במתח מה יילד יום או לילה.
קווים לדמותה של גבי נפתלי, אשר איננה "סתם אדם"
השאיפה להמשך החיים, המגמה שלא לוותר ולהמשיך לחוות ולחיות – מעוררים השראה לכל הנתקל בקשיים, היות והרי בכל שעה ובכל זמן קורים לנו כל מיני מאורעות אישיים מאתגרים – אבל בעצם, ולמרות הכול, העולם עצמו ממשיך לסוב סביב השמש.
אז מי זו גבי נפתלי אשר איננה "סתם אדם"? גבי ילידת רומניה (1953) בת יחידה להוריה. כיום גבי החיפאית נשואה לרופא השיניים ד"ר ישראל נפתלי ולהם 3 ילדים ומהם 5 נכדים. היא אמנם 'רוקחת בגמלאות' אבל היא גם כל כך הרבה דברים אחרים.
היא אוהבת ליצור דברים יפים, אוהבת אמנות, מוסיקה, מחול, תיאטרון, סרטים. כמו גם אוהבת לטייל ואף לבקר מדי פעם במסעדות עם חברים או משפחה. היא הופכת את נסיעותיה לחו"ל ליומני מסע מצולמים בדף הפייס-בוק שלה ואת מגוון הופעות התרבות והמנות במסעדות מסבה לצילומים ולמצגות.
גבריאלה ארדרייך מהעיר גאלאץ
בשנת 1953, בעיר גאלאץ עיר הנמל אשר בדרום חבל מולדובה, במזרח רומניה, בקרבת מפגש הגבולות עם רפובליקת מולדובה ועם אוקראינה – נולדה גבריאלה, בתם היחידה של מרצ'ל וסוני (שרה בעברית) ארדרייך. (אגב, erdreich הינו שם משפחה מאד גרמני/אוסטרי ואינו אופייני למשפחה יהודית רומנית).
בעיר שהינה אחת מהערים החשובות ברומניה, בה נמצא הנמל הגדול ביותר בין הנמלים השוכנים לאורך נהר הדנובה – חיה משפחת ארדרייך ברווחה כלכלית גדולה ואיכות חיים משגשגת, שכן אביה היה מנהל חשבונות בחברה שעיסוקה במכשירי כתיבה וצעצועים. כמו כן הסבתא, שהייתה סוחרת בגדים, העסיקה את אימה בחנות המסחר אשר הייתה בבעלותה.
משפחה ציונית מגיעה לשדרות
גבי, שברומניה הייתה מוקפת בבגדים, צעצועים, חוג בלט ושאר מנעמי החיים- בת 11 הגיעה ארצה כעולה חדשה. באותה העת חלה תקופת מיתון קשה (1964), ולעולים הבאים לא הייתה מעטפת תמיכה כשם שיש עתה לעולים החדשים. כך קרה שלמעשה גבי גדלה כמעט לבדה, כי הוריה היו עסוקים בעבודותיהם השונות ובקיום היומיומי.
ביום עלייתם ארצה, נסעו הבאים מנמל חיפה בשיירה דרומה עם בני המשפחה הוותיקים שכבר גרו באשקלון. לכשהגיעה הפמליה לדירה בעיר שדרות, אשר יועדה למשפחת ארדרייך – חשכו עיניי החבורה. בדירה זו כל קיר וקיר היה צבוע בצבע מובלט, מודגש ואחר: ירוק, צהוב, אדום כתום ושחור. עמדה אימה במרכז החדר והחלה לבכות. או-אז, שלפו "האשקלונים הוותיקים" את העולים החדשים ונסעו אל מקום המוכר מעט יותר.
אשקלון – חיפה
למרות הקשיים הרבים הצליחה גבי להשלים את התוכנית הלא כתובה של הוריה: למודים. לימודים. למודים. בבית בספר היסודי באשקלון, בלית ברירה, הצליחה ללמוד על בוריה את השפה העברית מקומץ הילדים הצברים שהיו בכתתה, שכן רוב תלמידי הכתה היו עולים חדשים בדיוק כמותה.
לימים, הסבתא, אם אימה, חפצה לעזוב את אשקלון ולעבור לגור ליד בני משפחתה אשר בחיפה, וכן בן הדוד של האב הפסיכיאטר ד"ר ארדרייך גר בחיפה. לכשהייתה גבי בת 15 הצפינה המשפחה והתיישבה בשכונת הדר, בסמוך לבית בת הדודה של האם. גבי למדה ב'תיכון חדש' (כיום משמש בניין 'תיכון בית חינוך' כבית 'מוזיאון חיפה') במגמה הביולוגית משום שעולם הצומח והחי הלהיב את דמיונה.
שירות צבאי מרתק ומהנה
כ'ילדה טובה' מסלול חייה נותב בצורה מאד יעילה על ידי חינוך יהודי מזרח אירופאי, שכלל: תעודת בגרות מלאה, שירות צבאי, לימודים למקצוע מוגדר, חתונה והקמת משפחה וכן עבודה במקום מסודר עם שכר מובטח.
ב 22 בנובמבר 71' זומנה לגיוס מיוחד של משרד הביטחון. לאחר סיום הטירונות במחנה 80 שובצה להיות מזכירה צבאית בלשכת המנכ"ל ב'מכון 3 רפאל'. באותה העת נקרא המקום 'רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה'. זוהי חברה ממשלתית ישראלית, העוסקת בפיתוח ובייצור של אמצעי לחימה מתקדמים, לרבות טילים ומערכות הגנה אקטיבית. מטה החברה הוא במכון דוד השוכן בקריית ים, שם שירתה גבי.
היא מספרת שבמהלך שירותה הצבאי בכל רגע ורגע נהנתה וזכתה ללמוד דברים חדשים ומעניינים. היא משבחת את דבורה שהייתה אז פקידה אזרחית, זו אשר לימדה אותה את רזי התנהלות לשכת המנכ"ל. כה רבה הייתה הנאתה עד כדי כך שלא הסכימה לצאת לקורס קצינות ולוותר על מקומה בלשכת המנכ"ל. בסיום שירותה הצבאי –הייתה באפשרותה היכולת לנתב דרכיה אל לימודיה האקדמיים בתחומים שונים: ארכיטקטורה, או רפואה, פסיכולוגיה או ביולוגיה. ההתלבטות הייתה קשה, אך החלטתה הסופית נבעה ממניע ייחודי ביותר… אשר בו ידובר בהמשך לבוא.
החברה דינה ואחיה ישראל
לכשהייתה גבי בת 15, בעת בוא משפחתה להתגורר בחיפה בשכונת הדר – צדה עינה את אחד השכנים שגר שתי קומות מעל לדירת משפחתה. היה זה נער צעיר ויפה מראה אשר נמנע מלהביט בה, ואף במעלה המדרגות השתמט מלומר לה 'שלום'.
ובכן, כפי שכבר הובן – לא נערה כגבי תוותר לעלם חמודות זה על 'התנהגותו הנלוזה', אשר לדידה 'סר מדרך הישר'. לפיכך וכנאמר: ”מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּולוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.“ (משלי כ, פסוק יח'), כלומר היא השכילה להבין שעל מנת לנצח יש להיעזר בתכסיסים.
חשבה, התכוננה ואף פעלה: היא התיידדה עם אחותו דינה. אולם דא עקא, בכל פעם כשהגיעה לבקר בביתם, קם הנער והלך לחדר אחר. במהלכן של 3 שנים תמימות 'הציקה' גבי לישראל, והנה כעת חיה 'יש תמורה לאגרה': בשנה הבאה עלינו לטובה יחגגו השניים 50 שנות נישואין, בנוסף לאשר קדם לכך, 5 'שנות חברות'.
לימודי ארכיטקטורה מול לימודי רוקחות
השכן המצודד ישראל נפתלי, אשר כבר היה בן זוגה של גבי אמנם התקבל ללימודי רפואה בטכניון, אך החליט ליישם את לימודיו האקדמיים בירושלים, בפקולטה לרפואת שיניים. סרט הקולנוע 'דלתות מסתובבות' (באנגלית: Sliding Doors), דן בשאלה 'מה היה קורה אילו'. זהו סרט קולנוע בריטי, בסוגת הדרמה הרומנטית, המציג שתי עלילות שונות ומקבילות בחייה של הדמות הראשית ועוסק בשאלה: 'מה היה קורה אילו' כאשר בוחרים בדרך אחת לעומת האחרת.
לכשנשאלה גבי "אילו ישראל היה מחליט ללמוד בטכניון- באיזה תחום לימוד את היית בוחרת ?" ותשובתה הייתה חד משמעית: "ארכיטקטורה, בלי שום לבטים."
כך שלדידנו, העולם הפסיד אדריכלית משובחת מחד, אך מאידך מסתמן שבזכות עבודתה הנאמנה מטופלים רבים קיבלו בזמן הנכון תרופות מצילות חיים. . . שכן גבי השתלבה בלימודי הרוקחות באוניברסיטת ירושלים.
מהות האושר: 3 ילדים ו 5 נכדים
גבי וישראל נישאו בשנת 1975, היא סיימה את לימודי התואר הראשון ב 77' ואת התואר השני בשנת 79'. במהלך זמן זה נולד בנם הבכור תומר (יליד 77'), חיפאי אשר למד בביה"ס הריאלי, בוגר הנדסת חשמל בטכניון והינו אב לבת (בת 15) ולבן (בן 12).
בנם השני, עודד (יליד 80') – הגר כיום במושב עופר (ליד זיכרון יעקב), הינו בוגר ביה"ס 'חוגים' ועובד כמהנדס מחשבים בחברת ביו-ראד, העוסקת במכשור וציוד רפואי. לעודד שתי בנות (גילאי 6 ו 3 ).
'בת הזקונים' של משפ' נפתלי והצעירה שבחבורה הינה מאיה (ילידת 87'), הגרה כיום ברמת גן. מאיה בוגרת חטיבת הביניים 'רעות' ותיכון 'ויצ"ו' במגמת מחול. מאיה למדה מדעי המדינה ומנהל שלטון מקומי והשתלמה במכון וויצמן בנושא של מחקרים קליניים, תחום בו היא עוסקת כיום. למאיה ילדה בת שנתיים.
רוקחת ראשית
גבי למדה רוקחות בירושלים באוניברסיטה העברית (תואר ראשון ושני). עם שובה חייפתה מצאה עבודה ב'מרכז הרפואי בני ציון' בו עבדה 41 שנה, עד לגיל הפרישה לגמלאות. מתוך מכלול שנים זה, 18 מתוכן היא שימשה כרוקחת ראשית וניהלה את כל מערך שרותי הרוקחות בבית החולים 'בני ציון'.
כמו כן היא כיהנה כיו"ר 'פורום מנהלי בתי המרקחת בבתי חולים במדינת ישראל', וזאת מתוך מגמה ורצון לקדם את מקצוע הרוקחות. באחת מנסיעותיה לכנס מקצועי, לכדה עינה תצוגה של רובוט המשמש לחלוקת תרופות. ללא חת היא הובילה מהלך לרכישה והתאמה של רובוט שכזה עבור 'המרכז הרפואי בני ציון'. עלותו של פרויקט בסדר גודל שכזה הינו יקר מאד מחד ומאידך מעורר עניין והתרגשות רבה. בירוקרטיה, אדמיניסטרציה ואפילו בעיות תקצוב עיכבו הפרוייקט החשוב.
המיזם עוכב – עד אשר התערב 'שר הגורל' או 'שר ההיסטוריה'.
בשנת 2016 פרצה שריפה אשר כילתה כמעט את כל מחסן התרופות בית המרקחת שב'בית חולים בני ציון'. בלית ברירה היה צורך קיומי בשיקום נזקי השריפה. כך קרה שמנהל בית החולים ד"ר רופא הוא זה אשר השיג את התקציב לשיפוץ בית המרקחת. התקציב המז'ורי אשר אושר כלל אף את פרוייקט הקמת רובוט חלוקת התרופות. יש לציין שמר ארז שימקו, המנהל האדמיניסטרטיבי, אף הוא היה שותף פעיל בביצוע המיזם.
אולם 'אליה וקוץ בה' – תוכנית מהותית וחשובה זו יצאה לפועל ויושמה רק לאחר פרישתה של גבי לגמלאות, כאשר היא כמו משה רבינו, יזמה את הפרוייקט 'הלכה במדבר זמן רב' ואל הארץ המובטחת לא נכנסה. כיום רובוט התרופות מותקן ועובד כיאות בבית החולים אבל גבי כבר לא שם. היא "הורישה" את יישום הפרוייקט לממשיכתה, שהינה המנהלת הנוכחית של שרותי הרוקחות בבית החולים.
רובוט התרופות
באמצעות הטכנולוגיה של 'רובוט התרופות' ניתן לאפשר לרוקחים להתרכז בעבודת הרוקחות, ולהתמקד ביתר שאת בידע בנושאי מינון, אופן נטילה והשפעות התרופות על המטופלים, וכן אינטראקציות בין תרופות שונות כמו גם השפעות הגומלין בינן לבין מזון ותוספי תזונה.
מכונה ייעודית זו אמונה על תהליך אחסון התרופות, תהליך הכולל את נושאי רישום המלאי הנכנס , פריסתו בצורה חופשית על מסוע, מיון וסידור תרופות אוטומטית על גבי מדפי יחידות האחסון – באופן בו כל אריזת תרופה מזוהה ונרשמת ומיקומה ידוע ומנוהל.
הודות לתהליך המחשוב, המערכת פועלת למעשה עם אפס תקלות בכל הנוגע להנפקת התרופות. תהליך הניפוק כולל ביצוע הזמנה ממלאי המערכת, ליקוטו האוטומטי וניפוקו לאחת מארבע נקודות יציאה אפשריות: דלפק שירות, הזמנה מרוכזת לפתח שרות במערכת, הזמנה ארוזה בארגזים ו-"כספומט". כל זאת מקנה את היכולת למתן שרות של ניפוק תרופות ליחידות השונות בביה"ח בשליטה מרחוק, אפילו גם לאחר שעות הפעילות הרשמיות.
אומנות הוויטראז' ויצירת כלי קרמיקה
בצד עבודתה כרוקחת המשיכה גבי לעסוק בתחביבים למיניהם, כולם בתחום האמנות. היא למדה את אומנות הויטראז' ובמשך שנים יצרה לא מעט וויטראז'ים יפים. לאחר הפרישה לגמלאות הצטרפה לסטודיו לקרמיקה הנקרא: 'דווקא'. בסטודיו זה מתקיימים קורסי קדרות המתאימים להללו המעוניינים להכיר ולפתח מיומנויות עם חימר/חומר, הן על גלגל האובניים והן בטכניקות של עבודת שולחן, זיגוג וצבע.
פעם בשבוע הולכת גבי אל "מגרש המשחקים שלה" ויוצרת כלים נאים. למותר לציין שהעבודה בסטודיו נתנה לה אויר לנשמה בעת הטיפולים הכימותרפיים ובתקופת טיפולי ההקרנות. גם כיום עיסוק זה מביא מזור לגופה, שלוות נפש לנשמתה ומאפשר לה לתת דרור לשמחת היצירה.
קורות הרוקחת הראשית הנזקקת לתרופות
גבי מעולם לא חשבה שתוכניותיה האומנותיות תכלולנה גם כתיבת ספר. לדידה, לכל היותר תכתוב ותשתף את חוויותיה השונות בדפי הפייס-בוק שלה. כך אף הטיול בניו זילנד, אשר לפניו הצהירה "הסרטן יוצא לטיול יחד איתי" – תועד בפיד הפייס-בוק שלה, בלוויית צילומים נפלאים ותאורי מסלולים מרתקים. כתיבתה כה מסקרנת מעניינת וסוחפת – עד כי לראייה לכך חבריה כתבו לה שהם "מרגישים שאנו כאילו מטיילים יחד איתכם".
לכששבה ארצה מהמסע בניוזילנד נכנסה גבי למערבולת של בדיקות/ניתוח/טיפולים כימותרפיים/הקרנות ותחושה שתטבע בים של דמעות אם תצטרך להסביר לכל בני המשפחה ולחברים את העובר עליה.
תחושה זו הביאה אותה לכך שהיא ניתקה כל קשר עם סובביה. גבי הייתה כעוסה על הגוף שלה "גוף אשר בגד בה". היא לא ענתה לצלצולי הטלפון, לא התייחסה ולא דיברה, אבל כן כתבה. היא העבירה הודעות ומידע עדכני בקבוצת WhatsApp ייעודית וייחודית אשר נקראה בשם: 'יומן מסע-לא מה שחשבתם'- כאשר רק לה היתר הכתיבה, בבחינת 'אל תתקשרו, אני אעדכן'.
'אל תתקשרו, אני אעדכן'
עם תחילת הטיפולים ובאופן צפוי עברה הרוקחת לצד השני של המתרס. לא עוד היא זו המנפיקה את הסם אלא היא זו שמנפקים לה את התרופות. כל זאת, ביודעה היטב מהי משמעותה הברורה של כל תרופה ותרופה המוזרמת אל תוך גופה.
בצר לה, החלה גבי לנהל 'יומן מסע'. יומן שמשום בחינה, בשום דרך ואופן – לגמרי לא נראה פוטוגני. 'יומן מסע' שהוא מידע שלא יועד לדף הפייס-בוק, אלא מידע יומיומי שנשלח לבני משפחתה ולחבריה הקרובים. למעשה 'חבר מרעיה', חבורת ידידים זו היו מעין קבוצת המחקר שלה, בה היא השכילה לראות ולצפות במבטם ובתגובותיהם למצבה העגום. במהלך עת זו גבי השתוממה מאד מעצם הסקרנות והעניין בה ובאשר עובר עליה. היא אף הופתעה שכאשר החמיצה מועדי מידע, פנו אליה בבקשה ובדרישה לקבל את המשכה של ה'עלילה'.
היא התמידה וכתבה בתסכול, בפחד ובסבל אך יחד עם זאת שולבו בדפיה מחשבות, הרהורים וקטעי הומור. בשלב זה כבר הודיעה לאיש חיקה הנצחי, לד"ר אשר במעונה- "יומן מסע זה, יקום ויהיה לספר, ולא חשוב כמה יעלה הדבר". היום היא כבר יודעת שסיפרה 'אל תתקשרו, אני אעדכן' מעורר הזדהות ותקווה. כיום ברור שכל מי שקרא את הספר ומכיר אותה – שלח אליה משוב אמיתי.
אמנם הנושא כבד, אך הספר קליל ונקרא בחטף וברצף, תוך כדי כך שהן הקוראים המטופלים והן הסובבים אותם, יכולים להפיק תובנות ותקווה מעצם קריאתו.
הבית – 'וואו, יש כאן כל כך הרבה אוצרות… '
המגיע אל מעון משפ' נפתלי אשר ב'שכונת כרמליה' מתקרב אל דלת הכניסה השונה בתכלית השוני מכל הדלתות האחרות שבאזור. אמנם זוהי דלת מאסיבית בעלת שלושה בריחים, אולם במרכזה נמצא חלון נאה העשוי עבודת ויטראז' משובחת, מעשה ידי בעלת הבית: גבי.
מיד לאחר המדרך בסף מפתן הבית, צעד אחד קדימה מוביל אל עולם אחר, משהו שדומה למתואר בספור 'אלאדין ומנורת הקסמים'.
בסיפור המוזכר, למרות שהמכשף מצווה על אלאדין להוציא מהמערה רק את מנורת הקסמים ולא דברים נוספים, מעדיף אלאדין לקחת עמו חלק מן האוצרות הרבים שבמערה, במקום להסתפק במנורה בלבד. כאשר אלאדין מנסה לצאת מהמערה, המכשף מבקש ממנו לתת לו את המנורה לפני שייצא ממנה, אך אלאדין לא מצליח למסור לו אותה הואיל וכיסיו מדושנים שופעים ומלאים באוצרות.
בדיוק כמו במערת המכשף גם בבית משפ' נפתלי התחושה הינה 'וואו, יש כאן כל כך הרבה אוצרות' … במי מבין שכיות החמדה הללו חשקה/אהבה נפשי יותר?
הבית מרוהט ומעוצב בסגנון הווינטג' – סגנון אשר מקורו בתחום היינניות ומתייחס למועד שנת בציר ענבי היין. השימוש במונח אופנת ריהוט (וגם ביגוד) הווינטג' נסמך על הדימוי של ההתיישנות, המוסיפה לסגנון זה סוג של איכות.
נוף המרפסת אל ואדי שיח
מראות פאר הטבע נמצאים באחד משבילי רחובות העיר חיפה. המרפסת בביתה של גבי משמשת כאלמנט בולט וייחודי. מרחב זה הינו רכיב חשוב באורח החיים של משפחת נפתלי, שכן חלק משמעותי ומהותי משעות הפנאי מתקיים במרפסת זו.
גבי וישראל אוהבים לטפח צמחיה ייחודית: קקטוסים וסוּקוּלֶנטים. צמחיה זו מאפיינת מאד את מרפסתם. בנוסף לכך הגזוזטרה אף מאובזרת בפינות גידול של הצמחים, ובהן דרגשים ומדפים המתאימים לכך – כמו גם רהיטי מרפסת ההולמים את צרכי המשפחה והחברותא. הנוף הניבט ממרפסת זו הינו אל ואדי שיח, שהוא פנינת טבע בלב העיר חיפה. במבט מהיר ניתן לצפות בצמחיית חורש סבוכה, בסוגי עצים שונים, בפריחה ועצי פרי, ציפורים ובעלי חיים… זהו נוף קסום המתפרש עד תכול הים והשמיים.
קקטוסים וסוּקוּלֶנטים
הקקטוסים הם המשפחה הנפוצה ביותר של צמחי המדבר באמריקה. על פי מחקרים בתחום הבוטניקה מסתמן שקיימים מעל 2,000 מינים של קקטוסים. רובם נושאים קוצים, שהם למעשה עלים שעברו הסתגלות אבולוציונית לתנאי מחסור במים.
להלן מעט סדר בהגדרת הצמח: כל קקטוס הוא סוקולנט אבל לא כל סוקולנט הוא קקטוס. מה שהופך את הסוקולנט לקקטוס הינם הקוצים שלו, שהם בעצם עלים שהתאימו את עצמם אבולוציונית לתנאי יובש קיצוניים.
סוּקוּלֶנטים היא קבוצה של צמחים אשר לרוב הם בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים, ולכן לא דרושה להם השקיה רבה. משמעות המילה "סוקולנט" בלטינית היא "עסיס", ומכאן שמם העברי "עָסוּס". הסוקולנטים מחזיקים מעמד כמעט בכל תנאי. יש להם יכולת לאגור כמות גדולה של מים ולשרוד כמעט ללא השקיה. הם זקוקים לאור שמש, אולם יכולים להתאקלם גם בתוך הבית . העמידות של הסוקולנטים הופכת אותם לצמחי בית וצמחי חוץ אידיאליים.
אוספים
המונח 'אוספים' מוגדר כ'מצבור של דברים וחפצים שמלקט אדם לאורך זמן לשם תחביב.' בסלון ביתה של גבי נמצאים חפצי נוי רבים אשר במהלך שנים רבות ניקנו בשווקים שונים ברחבי תבל. אלו חפצי חן המוצגים לראווה בארונות ובוויטרינות הייעודיות לכך.
ברחבי הבית ניתן לראות מ'כל טוב היופי והחן' לסוגיו השונים, כמו: בובות, סוס נדנדה מעץ, כיסא-תינוק עתיק, פרטי נחושת, רדיו ישן וטלפוני חוגה, שעונים עתיקים, אוסף בובות ברווזים ומאגר של סיכות לדש הבגד – לצד צלמיות פורצלן מתקופת הארט-נבו.
פינת הטלוויזיה
מטבח הבית הינו אזור מיוחד אשר ממנו מגיחים תבשלי בית מנחמים לצד מאכלי גורמה מחד ומאידך עוגות ומאפים משובחים. מהעת בה קיבלה גבי על עצמה את תפקיד הרוקחת הראשית ב'בני ציון' – ישראל (קרי: ד"ר נפתלי, רופא שיניים) הוא זה האחראי על קניית כל מוצרי המזון והוא זה המיישם את הכנתם – ואילו גבי "רק רוקחת" את מאפי הבית.
אל מול המטבח – גבי מספרת שהפינה האהובה עליה ביותר בביתה, הינה דווקא פינת הטלוויזיה. כאן היא חשה מוקפת בחפצים צבעוניים המשדרים אל נפשה את שמחת האור והצבע. באגף זה נמצא בסמוך לאוסף הברווזים את קיר הגלויות הממוסגרות של האדריכל הונדרטוואסר, אשר נקנו בעיר ווינה, בעת אחד מטיוליה הרבים.
מכשיר הטלוויזיה ממוקם שלא בחדר המגורים אלא באגף המתפצל מסלון הבית. זוהי הפינה בה מרבים בני המשפחה להתכנס לדבר, לספר ולחלוק את מחשבותיהם, קורותיהם והרהוריהם.
הונדרטוואסר וקיר הגלויות
פרידנסרייך סטוואסר (ששינה את שמו להונדרטוואסר) היה אמן, צייר, פסל ואדריכל אוסטרי-יהודי. הוא נולד בווינה ב-1928 לאם יהודייה ואב נוצרי. במלחמת העולם התחזה לנוצרי ובכך הצליח להינצל, בעוד שמרבית בני משפחתו מצד אימו לא שרדו. את עיקר חייו העביר בניו זילנד ושם גם נפטר בשנת 2000.
ללא כל עוררין, האדריכל המפורסם פרידנסרייך הונדרטוואסר הוא שם דבר בעולם הארכיטקטורה המודרנית. הוא היה האיש שהלך כנגד המוסכמות כי הוא שנא את הקו הישר.
הבניינים אשר עיצב בווינה, ויצירות האומנות שלו מושכים אליהם המוני מטיילים סקרנים מכול העולם. בניין המגורים המפורסם שעיצב נמצא ברובע השלישי של וינה. ממולו ממוקם מרכז המבקרים שנקרא הכפר של הונדרטוואסר. כמו כן ישנו מוזיאון אותו עיצב ובו נמצאת תצוגה שלמה ויחידה מסוגה של מגוון יצירותיו.
אבי שוורץ – ציורי צבע, אופטימיות ויופי
את קירות חלל המגורים מעטרים ציוריו של הצייר אבי שוורץ ותמונותיה של הציירת רות שלוס. אבי שוורץ הוא צייר ישראלי שנולד בשנת 1938 בבוקרשט, רומניה. הוא עלה לישראל בגיל 10, ולמד אמנות במכון אבני. שוורץ היה תלמידם של מרסל ינקו, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, אשר השפעתם על יצירותיו ניכרת ביותר. הוא אף למד ושאב השראה מהצייר צבי שור.
ציוריו של אבי שוורץ מתארים סצנות מחיי היומיום, בעיקר בסמטאות יפו, בתי הקפה הנמל והים. הציורים מאופיינים בצבעים חזקים ובצבעוניות עשירה.
רות שלוס – האדם והחברה במרכז עבודותיה.
לצד עבודותיו של שוורץ תלויות תמונות של הציירת רות שלוס. היא נולדה בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1922 למשפחת סוחרים אמידים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה שלוס ב-1937 עם משפחתה לארץ והם התיישבו בכפר שמריהו. בין השנים 1938-1941 למדה שלוס עיצוב גרפי ב'אקדמיה לאמנות בצלאל' שבירושלים.
לשלוס סגנון ציור ריאליסטי אשר לרוב מתאר את הצד המדוכא והמוחלש של החברה. התיאורים שמופיעים ביצירתה מציגים את הצד הרע של החברה, את הצד האפל של האנושות. במרכז עבודותיה עומדים תמיד האדם והחברה. שלוס מרבה לצייר ילדים, קשישים, נשים, פליטים ובעלי חיים עם מבט רב הבעה. הצופה בעבודותיה מסוגל לראות ולהבין מה הדמות המצוירת חושבת מרגישה וחשה.
'עמודי תבל' – קן פולט
כשהתבקשה גבי לשלוף ספר אחד יחיד ומיוחד מבין מדפי ספרייתה – סביר היה להניח שתוציא לראווה את סיפרה שלה… אולם, ללא כל היסוס ובביטחון רב היא הציגה את הספר 'עמודי תבל' שהינו רומן היסטורי שנכתב על ידי הסופר הבריטי קן פולט.
עלילתו של הרומן נמשכת עשרות שנים, כאשר ברקע בניית קתדרלה בקינגסברידג' שהיא עיר בדיונית, אשר נהגתה במוחו הקודח של הסופר. הרומן מתרחש ממהלך המאה ה-12 בתקופת מלחמת אזרחים עד לתקופה שבין טביעת הספינה הלבנה ולהירצחו של תומאס בקט.
פולט בהקדמה לספרו מתוודה על משיכתו הרבה לקתדרלות ולבנייתן. הוא מספר שהשקיע זמן רב בביקור בקתדרלות עתיקות ברחבי אירופה. עלילת הספר נסובה סביב בנייתה של קתדרלה בעיר קינגסברידג', ומתוארת דרך עיניהם של אומני בניין ואדריכלים. פולט מפליא בתיאוריו את המהפך הדרמטי שהתחולל באירופה, עם המעבר מבניית קתדרלות בסגנון הרומנסקי לבנייה בסגנון הגותי, וזאת מבלי להזכיר מונחים אלו.
הספר אמנם זכה לשבחים רבים בשל תיאורי החיים בימי הביניים, אולם יש בו גם מספר רב של אי-דיוקים היסטוריים. חלק מאי דיוקים אלו עשויים להיות במגמת הסופר להפוך את דמויותיו ואת העלילה שבספרו למתאימים יותר עבור הקוראים העכשוויים.
"מעז יצא מתוק"
בתוך שורות סיפרה של גבי נפתלי נמצאת גיבורה נלחמת שאיננה מוותרת. בצביון מהלך חייה ובמהות כתיבתה ניכרת יכולתה לשפוך את כל רגשותיה, החולשות, הכאבים והחששות – אך בדיוק באותה העת גם לשמור על שיגרת החיים, להמשיך ולהתמודד למרות מצבי הכאב. אי לכך דמותה ראויה להערכה ואפילו להערצה, במיוחד כאשר כל זאת מוגש לשומעיה ולקוראיה בצורה הומוריסטית וכנה. הנושא כבד, המחלקה האונקולוגית איננה אתר תיירותי מופלא – אך הספר מונגש עם קריצה וחיוך, כביכול "מעז יצא מתוק", מכאב וסבל יצאה סופרת.
גבי מייחלת שסיפורה יגיע לכל מי שתולדות מאמציה המתמשכים לשינוי קוגניטיבי והתנהגותי, יכול לעזור לו. היא מדברת על יכולת האדם ליצור את סביבתו הרוחנית ואת יכולתו להתמודד עם מאורעות מאתגרים, לא לשקוע, ולא ליפול ברוחך. היא מסתייעת בדבריו של פרופ' דניאל כהנמן אודות האושר:
"כל מה שאתה חושב עכשיו
הוא פחות חשוב,
ממה שאתה חושב-
בזמן שאתה חושב עליו".
סיבה ומטרה להמשך חיינו
ויקטור פראנקל בספרו 'האדם מחפש משמעות' מנסה להסביר איך ניתן להמשיך לחיות ולרצות לחיות על אף כל הקשיים והמאורעות הכי מאתגרים שיש. לדעתו, וגם לדעת פסיכולוגים רבים, אם אדם מוצא סיבה ומשמעות להמשך חייו, אזי הוא יהיה מסוגל לשרוד בכל סיטואציה.
ו…כמעט אותו הקונצפט במילותיו של פרידריך ניטשה:
"מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."
או לחילופין "מה שלא הורג אותי – מחשל אותי."
מי ייתן וכולנו נשכיל ונוכל ליישם תובנות אלו.
