הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.

חיננית הבתה

חיננית הבתה היא צמח ממשפחת המורכבים בעלת תפרחות יפות וחינניות בצבע לבן ורדרד בהיקף וצהוב במרכז. החיננית מקדימה לפרוח, פרחים ראשונים מופיעים בבתה ובחורש כבר בחודש דצמבר וממשיכים לפרוח עד חודש מרץ.

הצמח רב שנתי בעל קנה שורש בקרקע, עליו מאורכים שפתם תמימה והם מסודרים בשושנת עלים  על פני הקרקע. בתחילת הקיץ קמלים כל חלקיו העל קרקעיים והצמח נכנס לתרדמת.

פרחי ההיקף של התפרחת לשוניים, צבעם לבן בצידם העליון וסגול-ורוד בצידם התחתון. פרחי המרכז צינוריים וצבעם צהוב. שמו האנגלי של הצמח "סקרלט פימפרנל" והוא זכה לתהילה ספרותית כשמו של רומן פרי עטה של הברונית אמה אורצ'י.

תעודת זהות

• חיננית הבתה היא צמח רב-שנתי השייך למשפחת המורכבים.
• שורשו נשאר בקרקע גם לאחר שנבלו עליו, והוא תורם לצמח יציבות לאורך זמן.
• גובהו מגיע בין 20 ל-30 ס"מ, והעלים פשוטים, מוארכים ומסודרים בשושנת על הקרקע, כשהם בעלי שפה תמימה.
• הגבעול חסר עלים ומכוסה בשיער דק, ובקצהו פורחת תפרחת אחת.
• הצמח פורח בעיקר בחורף, בעיקר בין דצמבר לפברואר.
• התפרחת היא קרקפת קטנה, בקוטר של 2.5-3 ס"מ, ומכילה פרחים צינוריים צהובים במרכז ופרחים לשוניים לבנים-ורודים בקצוות.
• הפרחים הלשוניים הם חד-מיניים (רק נשים או רק גברים), בעוד שהפרחים הצינוריים במרכז הם דו-מיניים.
• הצמח מייצר צוף שמושך מאביקים, אך לא מפיץ ריח.
• פרי הצמח הוא זרעים קטנים, פחוסים ודמויי ביצה הפוכה.
• לצמח יש שימושים קולינריים, כשהעלים נאכלים בסלטים או במרקים.
• תפוצתו נפוצה בבתות ובחורשות ברחבי החבל הים-תיכוני, מהצפון ועד הרי יהודה.

מקום לפגוש בו השבוע

כניסה משנית לחורשת הארבעים כ- 600 מטר דרום מערבית  על כביש 672  מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.

• סע על כביש 672 מהאוניברסיטה לכיוון עוספיה.
• כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל (חניון כלניות), צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672. 
• המשך על שביל הכורכר כ-50 מטר עד חסימת השביל בשקי ענק.
• המשך ברגל כ- 400 מטר. בצידו השמאלי של השביל תראה מקבצי פריחה של חיננית הבתה.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על חיננית הבתה.

האגדה על חיננית הבתה

בעמק ירוק ויפהפה, שבו השמש תמיד זורחת והפרחים רוקדים ברוח, חיה חיננית קטנה ומיוחדת. היא הייתה צמח חינני עם פרחים בצבעים לבנים ורדרדים.

יום אחד, כשחיננית הבתה התחילה לפרוח, היא שמעה רעש מוזר. התגלה לה עכבר קטן בשם מיקי, שהיה עצוב מאוד.

"מה קרה, מיקי?" שאלה חיננית בסקרנות.

מיקי ענה, "אני מחפש מקום שבו אוכל לחיות בביטחון, אבל כל המקומות שאני מוצא מלאים במכשולים ובסכנות."

חיננית, ראתה את העצב בעיניו והציעה לו עזרה: "בוא ניצור מקום בטוח ומיוחד! אני יכולה להזמין את כל הצמחים והחיות בעמק כדי שנעבוד יחד."

מיקי הסכים בשמחה, וחיננית קראה לחבריה – הפרפרים, הציפורים, הצמחים והעצים. כולם הגיעו לעזור, וכל אחד הביא את הכישרון שלו – הפרפרים טסו למעלה והביאו זרעים, הציפורים בנו קנים, והעצים הציעו צל ושקט.

לאט לאט, בעבודה קשה ובאהבה, הם יצרו מקום יפה ונעים, שבו כל החיות והצמחים יכולים לחיות בשלום ובביטחון. מיקי היה מאושר, ולראשונה הרגיש בבית.

מאותו יום, חיננית הבתה הפכה לסמל של חברות ושיתוף פעולה. כל מי שראה את הפרחים שלה ידע שהחיים יפים יותר כשעוזרים אחד לשני. העמק המואר הפך לבית חם לכל החיות, עם חיננית במרכזו, פורחת ומחייכת.

כך נמשכת האגדה על חיננית הבתה, צמח פלא שמלמד את כולנו על כוח החברות והאהבה.