הכירו את דן קריסטל: פעם מורה – תמיד מורה, אבל קצת אחר…
בתקופה שבה הרבה אנשים עוברים להוראה, דן קריסטל עשה את המסלול ההפוך. קריסטל התחיל כמורה ומחנך ועזב את מערכת החינוך אחרי שני עשורים, כדי לעסוק בפיתוח ארגוני. לקראת פתיחת שנת הלימודים, בדקנו איתו מה עדיין הולך איתו משנותיו כמורה, חוץ מהעיניים בגב, כמובן.
אחרי שני עשורים כמורה ומחנך, החליט דן קריסטל, 51, לעזוב את בית הספר ולעבור לעבוד כעצמאי. הוא מתגורר ברמת ישי עם אשתו ושלושת ילדיו. קריסטל בוגר תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. במקביל ללימודי דוקטורט בהיסטוריה הוא עושה בימים אלה גם תואר שני במנהל עסקים.
מה לקחת מ-22 שנות הוראה?
"אני לא רואה את זה כ"לקחתי", אלא דברים שזכיתי וקיבלתי, כמו הבנה מעמיקה של תהליכי למידה. היום יש לי את היכולת לבנות תוכנית לימודים ולהתאים אותה לקהל היעד, גם תוך-כדי-תנועה.
תוכל לספר על תלמיד או תלמידה שהיו משמעותיים במיוחד בשבילך?
"במהלך השנים לימדתי מאות תלמידים, כולם שונים זה מזה. חינכתי שלוש כיתות, מחזורים שלמים מכיתה י' ועד יב', ותלמידים/ות שונים נכנסו לי ללב. זה יהיה עוול להזכיר אחד/ת מיוחד. אני חושב שהתלמידים המשמעותיים לי במיוחד הם אלה שנכנסו לי ללב, גם בזמן-אמת וגם לאחר מכן. אלה שלאחר שסיימו נשארו איתי בקשר, התקשרו להתייעץ בנקודות חיים שונות (מקורס קצינים, או כאלה שבאו להתלבט לאחר מכן בנושא לימודים ועוד…)".
מורה ומחנך ישראלי…
"מה שכן", אומר קריסטל, "כמורה ומחנך ישראלי, "זכיתי" לאבד 3 תלמידים שלימדתי בפיגועים ובפעילות מבצעית בלבנון: את ענת רון שלימדתי היסטוריה בתיכון "חוגים" – בפיגוע במסעדת מצה. את עדי דהן, שהייתי המחנך שלה והמורה שלה להיסטוריה, בתיכון "אורט עפולה", שנהרגה בפיגוע האוטובוס בצומת מגידו ב-5.6.2002. ואת איתי אילוז, שלימדתי היסטוריה בתיכון "אורט עפולה", שנהרג בלבנון בפעילות מבצעית.
מה היה לדעתך ההישג הגדול ביותר שלך בהוראה?
"אני לא יודע אם הייתי אומר שזה ההישג הכי גדול שלי, אבל ללא ספק היתה לי יכולת להניע ולהביא אנשים שונים להצלחות, גם כשהם ויתרו על עצמם. ובשיא הצניעות – יש אנשים, שהם בוגרים כיום, שאני אישית חתום על תעודת הבגרות שלהם ושבחינת הבגרות שאני לימדתי אותם לקראתה, היתה הבחינה הראשונה שהם הצליחו בה".
"מאיפה להתחיל…?"
הרבה אנשים סבורים שבתי הספר צריכים לעבור שינוי מהיסוד. מה לדעתך צריך לשנות?
"ואוו. מאיפה להתחיל לענות על השאלה הזו? ברמה הפיזית-פדגוגית, צריך לשנות לגמרי את הקונספט הבית-ספרי הישראלי: במקום שהכיתה מחכה למורה – הכיתה באה אל המורה. לכל מורה יש מרחב-למידה מקצועי שהתלמידים באים אליו. כך הם נכנסים לעולם-ידע, ולחלון בזמן שבו הם כל כולם בתוך עולם הידע הזה. לבנות את הכיתות אחרת לגמרי שייצרו סביבת-למידה-מגרה. ולא, לשים משפטי השראה זו לא הכוונה. עדיף לבנות הכיתות כך שהן תהיינה קבוצות-למידה של מקסימום 15-12 תלמידים. 15 משתתפים זה המקסימום ב"עולם הקבוצות" (אני גם מנחה קבוצות) לקבוצה בינונית. יותר מזה, זו כבר "קבוצה גדולה" עם תהליכים אחרים.
ברמת התכנים חייבים לבטל את בחינות הבגרות המקצועיות. זהו שריד אנכרוניסטי לעולם ישן. צריך להתמקד בלמידה-מוכוונת הקניית מיומנויות. לדוגמה – למידת חקר בקבוצות והקנייה של מיומנויות הנדרשות כיום בעולם העבודה – היכולת ללמידה עצמית, התמודדות עם שינויים ואי-וודאות, עבודה בצוות עם גיוון אנושי, חקרנות, זמישות (אג'יליות) ועוד".
במקום מבחני בגרות
קריסטל מסביר כי במקום מבחני בגרות בנושא אחד, עדיפים בהרבה 2-3 פרויקטים בין תחומיים של חקר, המסכמים תהליכי-למידה, ושבהם התלמיד צריך לשלב בין נושאים שונים, בצורות וברמות שונות. אין בעיה אז, שהפרויקט ייבנה ע"י צוות בין-תחומי של מורים, וכל מורה-מקצועי יתרום לו את החלק שלו, וגם יעריך אותו".
"לדוגמה", מסביר קריסטל, "הבת שלי כתבה את עבודת-החקר המהווה 30% מהציון באנגלית, על קוקו שאנל, עליה היא למדה במסגרת לימודי העיצוב הגרפי. המחקר שעשתה, שעליו כתבה את העבודה, היו בו היבטים היסטוריים וסוציולוגיים. היא שילבה בפנים גם תיאוריות שלמדה בלימודי מדעי-החברה, ו… כל זה היה באנגלית. אפשר לקחת את הרעיון הזה ולשכפל אותו, כפרויקטיי-חקר נושאיים. מרגע שהתאפשר לה לחקור ולכתוב על מה שעניין אותה, היא היתה מגויסת ללמידה ויצרה תוצר איכותי. המורה במקרה הזה, משנה כובע מ"מורה-יודע-כול" למנחה-תהליכי-למידת-חקר, וזה כבר משהו אחר".
"עידן אי הוודאות לא התחיל עם הקורונה"
האם יש משהו, שחסר לך מימי בית הספר?
"לא. כמו בטבע, החיים הולכים קדימה. לא מביט לאחור. לא בזעם ולא בנוסטלגיה".
כיום אתה עוסק בהדרכה, האם תוכל להסביר לגבי זה והאם ההוראה הכינה אותך לכך.
"בהחלט. האמת היא שעסקתי בהדרכה ובלמידה ארגונית בחברות וארגונים ב"עולם הארגוני-עסקי", כמה שנים במקביל לעבודה בהוראה. ואכן, בשנים האחרונות אני עוסק רק בזה. כיום אני מפתח, מנהל ומנחה תהליכי פיתוח ארגוני דרך תהליכי למידה והדרכה ממוקדים ומדויקים – ממוקדים בתכנים, באנשים ובמטרות, מדויקים מבחינה מתודית. תהליכים שמביאים לשיפור ביצועים אנושיים ועסקיים.
כשמדברים על "עידן האי-ודאות", שהוצף אל מעל לפני השטח בעקבות משבר הקורונה, חשוב לזכור כי העידן הזה לא התחיל עם הקורונה. כשמדברים על "למידה היברידית" ו"למידה דיגיטאלית" ועל הצורך של לומדים וארגונים להתאים עצמם לכך, זה קצת מצחיק אותי, כי אני עושה את זה כבר 20 שנה. בבתי הספר השונים שבהם הייתי – בין אם כמורה ובין אם כמורה-מורים בהשתלמויות מורים, הובלתי תהליכים של הטמעת למידה מתוקשבת, כבר לפני 15 ו-20 שנה.
"מורה נשאר מורה, זה בנשמה"
ישנה אמירה עממית שאומרת ש"מורה נשאר מורה, זה בנשמה". כנראה שזה נכון, רק שהיום זה משודרג, והחלק של ה"מחנך" ירד. אם יש משהו אחד שמשותף לכל הפעילויות שלי היום, זה שאני מביא את האנשים לשיפור ביצועים מקצועיים ואנושיים, מה שמשפיע גם על הביצועים הארגוניים והעסקיים של המקומות שבהם הם נמצאים. את זה אני מממש בכמה זירות, בקורסים ותוכניות הכשרה ולימודים מקצועיות – בהן אני ממשיך לעשות את מה שאני עושה מזה 15 שנים בארגונים וקורסים שונים – פיתוח מיומנויות ניהול למנהלים בדרגי הנהלה שונים – ממנהלי צוותים ומחלקות ועד לדירקטורים וסמנכלי"ם בכירים. בתוכניות ליווי ופיתוח ארגוני-עסקי בעסקים המתמודדים עם עידן האי-ודאות – גם פה זה מתממש תוך שיח משותף, ובנייה, ניהול ויישום של תהליכי למידה והדרכה ממוקדים ומדויקים – ממוקדים במטרות, באנשים ובתוצאות ומדויקים מבחינה מתודית".
האם יש כוח אדם איכותי מספיק לדעתך בבתי הספר?
"מהיכרותי עם המערכת ועם המורים, ולא רק בבתי הספר שבהם עבדתי, הדרכתי מורים בכל הארץ, העברתי ועברתי השתלמויות עם מורים-עמיתים מכל הארץ, אני יודע שכמו בכל מערכת ציבורית גדולה, יש מורים מצוינים, טובים, בינוניים וגרועים. כמו שיש כך רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, עובדים-סוציאליים ועוד.
האתגר: ניהול נכון
האתגר של המערכת הוא לא באיכות ההון האנושי אלא בניהול נכון שלו. למה הכוונה? אתן דוגמה אחת לכך – מצד אחד, מדי שנה מסיימים את המכללות והחוגים להכשרת מורים באוניברסיטאות מאות פרחי-הוראה לעתיד. רובם צעירים, חדורי מוטיבציה ורצון להיכנס, לתרום ולעשות שינוי. מצד שני – המערכת לא מאפשרת למורים שרוצים בכך והגיעו לגיל 50, אחרי יותר מ-20 שנות ניסיון, לצאת לגמלאות שיאפשרו להם קיום בכבוד. וכך, מצד אחד יש הרבה מורים צעירים שלא נכנסים למערכת, ומהצד השני, הרבה מורים שרוצים לצאת ולא יכולים, אז הם נשארים ונשחקים, וכשאין תחלופה, אז "המים עומדים", ומצב שכזה הוא לא בריא, בטח שלא לאורך זמן
הייתה לי הזכות לעבוד עם דן קריסטל במשך מספר שנים. איש שכולו ערכים ונתינה למען תלמידיו. דן היקר נגע בחכמה וברגישות רבה בכל הנקודות הטעונות שיפור במערכת החינוך.
יישר כוח גן יקר
העדר משמעת , העדר משמעת , העדר משמעת .
עזבו מתן כבוד למורה , מי בכלל מבקש את זה ? שיעור של מורה היום בכיתה ממוצעת הוא כמו מבצע הישרדות . מורים עסוקים בהישרדות כשרובם יעידו שהמצב גובל בתחושת אונס . השם המכובס לכך הוא שחיקה .
אז בואו תשמעו סוד . אין דבר כזה שחיקה . שחיקה היא מצב בו אתה לא מסוגל לסבול יותר התמודדות בנושאי משמעת . נגמר לך פשוט הכוח. זה הנושא הכי מוסתר במערכת החינוך . כולם רוצים אותך ביביסיטר ואם צריך להוריד את ברמה אז גם לצדד בביטול בחינות הבגרות סשם תיאוריות פרוגרסיביות שנכשלו במערב.
זכיתי לעבוד עם דן מורה ומחנך משכמו ומעלה. מערכת החינוך ובמיוחד ילדי ישראל זכו בו וצר לי שהוא כיום אינו חלק ממנה. אבל מבינה לליבו כמורה.
דן קריסטל נגע בנקודה חשובה. מורים שנשחקו צריכים לפרוש בכבוד. תחת משרד החינוך יכולה לקום מסגרת מקצועית שתיתן להם ליווי מקצועי וביטחון כלכלי בתקופת הכשרה למקצועות מבוקשים במשק. גם בגיל 50 אפשר לעשות הסבה למקצועות נדרשים בהייטק. אני אישית מכיר גננת שעשתה הסבה לבודקת תוכנה, ומורה שהפכה למפתחת תוכניות הדרכה בחברה בינלאומית. זה אפשרי, וזה מכבד את המורים.
מסכימה עם כל מה שנאמר, הייתי מוסיפה גם את חשיבות הנושא הרגשי-חברתי, מה שנקרא SBL – Social Based Learning
יישר כח דן, תמשיך להדריך עוד מורים בדרך שלך
כתוב מרתק ואני מתחברת כאשת חינוך לתפיסה של דן.
גילוי נאות, הוא גיסי, אך בלי קשר עבדתי איתו באורט עפולה, דן הוא לא איש שמאמין בשבלונות, המרחב התפיסתי והחזוני שלו רחב יותר ממה שמערכת החינוך מציעה היום.
ללא ספק ידע עצום בהיסטוריה והביא להצלחות בבגרויות.
בתחום יעוץ ארגוני הוא מוכשר, מעבר לכך אדם מלא ידע, נעים, שנון ואין לי ספק שהוא יכול להניע אירכונים ופרטים להצלחות
לאחר 45 שנות עבודה כמנהלת בחירה בניהול חוזי שותפות מול חברות ספנות בינלאומיות, בשפה האנגלית, בפן הפיננסי / משפטי בחב' ספנות גדולה ולאחר שני תארים בשפה וספרות אנגלית ומנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, עם פרישתי עשיתי הסבה כסיעת לצד המורה לאנגלית בתיכון לכיתות ז' – י"ב במשך כעשור!
כיום, במידה והיו שואלים אותי, הייתי מציעה שינוי יסודי בשיטות הלימוד העתיקות והלא רלוונטיות לתקופה ושכבר אין להם כל אחיזה בצורך העכשוי רחוקות שנות אור מצוו השעה;
כיום, (והכוונה עוד לפני עידן הקורונה) אין כל עניין לתלמידים בחומר הנלמד בכיתה, לכן מפריעים ומתפרעים ותמיד יימצאו כאלו שיפריעו גם לתלמידים שאולי רוצים להקשיב;
לכן, הייתי מציעה שכבר עם רישום התלמיד לשנת הלימודים החדשה בכל אחד מבתי ספר התיכוניים בארץ, יהודים וערבים כאחד- להכין שאלון בשפות: עברית, ערבית, רוסית, אמהרית, אנגלית למילוי על ידי כל תלמיד שמבקש להירשם לכיתות: ז, ח, ט, י, י"א, י"ב שיציין בטופס את תחומי התעניינותו, ההוביים ואת העדפות המשחק שלו, כגון: לגו (ואז לפתוח כיתה לארכיטקטורה בניהול מורה/מורים ארכיטקטיים שיובילו וילמדו את המקצוע על כל ענפיה: בניין, נוף, ייצוב פנים וכו' – תוך כדי איתור והכוונה תוך כדי את המתאימים לכיתה / לענף המסויים על פי נטיית ליבו של התלמיד) ; כך אם התלמיד ירשום בטופס: ציור, לפתוח כיתה לציור גראפי, איורים, קומיקס מלווים במורים מתאימים בכל אחד מהתחומים הנ"ל; וכך אם יירשום: הרכבות וניסויים אז לפתוח כיתת רובוטיקה בלווי מורה מתאים מתחום ההייטק; וכך אם ירשום בטופס שהעדפותיו הם: התכתבות וקשר עם בני גילו אחרים בעולם – אז לפתוח כיתה לשפות להכנת דיפלומטים ישראלים עתידיים בקונסוליות בעולם; ואם יירשום: פיתוח משחקי מחשב – כי אז, בהנחיית מורה מחשבים עם הרבה נסיון בתחום ההיטק ינחה וילווה וילמד את התלמידים: פיתוח תוכנה ; ואם יירשום בטופס שההעדפה היא ב- לתקן חפצים ומחשבים שיעבדו, אז לכוון תלמידים שכאלו ללמודי חומרה; ואם יירשום שנטייתו מוזיקה – כי אז לפתוח כיתה יעודית לכווללללל ענפי התחום, החל מפיתוח קול, לימוד גיטרה, פסנתר, כינור וכו'- תלוי בהעדפתו של התלמיד וכו' וכו' – ובמקביל להותיר כמה כיתות ליבה להעשרה כללית
ל מ ע ו נ י נ י ם ב ל ב ד !
כמובן שבחינות הבגרות יתקיימו על- ידי הגשת פרוייקט בתחום המקצוע אשר נלמד – גם על ידי יותר מתלמיד אחד – מה שילמד אותם לעבוד בצוות – כפי שנדרש כיום בהרבה מקומות עבודה !
– אפשרות נוספת במעמד הרישום ( אשר לא תבטל את הצורך למילוי הטופס על ידי התלמיד על פי העדפותיו), היא איבחון חיצוני מכוון באמצעות מכונים מתמחים לאיתור כישוריו המולדים של הילד – ועל פי הממצאים והרישומים (הטפסים) לכוון את התלמיד לכיתה הייעודית שתתאים לנטיית ליבו וכישוריו – כפי שהתגלו בסקר ובטופס !
לא בכוח ולא מתוך חובה, כי בלאו הכי אם הם לא מעוניינים ללמוד את החומר הנלמד על פי גרסתו המיושנת של משרד החינוך שמתוך עיוורון מוחלט ממשיך מתוך אינרציה להיאחז בשיטות המיושנות עיוור למצב העגום בשטח – היכן שהתלמידים המתוסכלים מפריעים, צורחים, בועטים ולפעמים הופכים לפראי אדם לא מרוסנים;
מצב אפוקליפטי מפחיד !
בקיצור, חייבים לשנות את שיטת הלימוד שהתאימה אולי למאה הקודמת אך פשטה רגל מול צרכי הדור החדש; משרד החינוך חייב לשנות את שיטת הלימוד בבתי הספר התיכוניים; חייב להגיע לתלמידים באמצעות איתור העדפותיהם הכמוסים, ופיתוחם על ידי הענקת כלים מתאימים לקראת הכנתם לדרישות עולם העבודה העכשוי והעתידי ;
מקצוע המורה הרגיל והמוכר פשט רגל ! חייבים לאתר מורים מתחומי הנושאים שהזכרתי לעיל, לתגמל אותם הייטב, ולפתוח כיתות ז'-י"ב עייודיות לפי תחומי עיניין התלמידים והכנתם לקראת דרישות עולם העבודה בארץ ובעולם !
כמובן שרק המורים המקצועיים המתאימים, מונחים על ידי drive ההוראה מחד ואהבת מקצועם מאידך יתגייסו ויענו לאתגר מהפכני שכזה קרי להעביר את לפיד ידיעותיהם הלאה לדור הצעיר !
נכון, שינוי אמיץ שכזה דורש אומץ רב ונראה כמו חזון אחרית הימים;
נראה אידילי מדי, אך במידה וקברניטי משרד החינוך יעמיקו וימצאו לנכון לבחון לאשורו את המצב העגום בשטח רק אז וימצאו אולי לנכון לשנותו לטובת כללללל הנוגעים בדבר, תלמידים ומורים כאחד, כי רק אז – ייתכן ונזכה למהפך המיוחל !
עוד מורה שהתייאש מההוראה והפך להיות יועץ. יש לנו עודף ביועצים אבל חסרים מורים טובים