משה בודק, המורה האהוב מחיפה, הלך לעולמו

ביום הזיכרון הלך לעולמו המורה המוערך והאהוב משה בודק, שהצמיח דורות של תלמידים והקפיד ללוות אותם גם לאחר שסיימו את לימודיהם בתיכון.

משה בודק נולד בשנת 1929 למינדל וצבי בודק, בן למשפחה דתית וענפה שעסקה בשחיטה הכשרה. בהיותו בן 6 עלה עם הוריו לארץ (רכשו סרטיפיקט חוקי משום שזיהו את האסון המתקרב).

בחיפה למד בודק בביה"ס יבנה ואח"כ בבסמ"ת, היה חניך בתנועת בני עקיבא ובנעוריו הצטרף לאצ"ל. יום אחד הדביק כרוזים נגד האנגלים ברחוב הרצל ושוטר אנגלי ביקש לעצרו. משה השליך את דלי הדבק והשוטר מעד, ועדיין הספיק לירות בו ומשה חזר לביתו פצוע ברגלו. אבא שלו נבהל והזמין רופא הביתה. בתקופה זו גם הסתתר אצל חברים של הוריו בת"א בשם בדוי: יוסף כספי. בהיותו בן 19 נחטף ע"י אנשי ההגנה בשל מעורבותו בפעולה שקדמה לטבח בתי הזיקוק. החטיפה הותירה צלקת בנפשו של משה והוא סירב לדבר עליה עד יומו האחרון.

בפרשת אלטלנה המתין לאוניה על החוף בכפר ויתקין טרם הגעתה לתל אביב ולאחר מכן השתתף בקרב על כיבוש יפו ונפצע קל. כשפורק האצ"ל והוקם צה"ל הצטרף משה בודק לחטיבת גבעתי, כלוחם במחלקת החבלה של גדוד 51 והשתתף בשניים מתוך שמונת הניסיונות לכיבוש משטרת עיראק סווידאן בנגב (מצודת יואב של היום). במהלך הקרב נפצע פעם נוספת מירי מרגמות של הכוחות המצריים ואושפז בבית חולים. כשתמה המלחמה התקשה למצוא עבודה משום שיוצאי האצ"ל היו מוקצים, אולם לבסוף עבד כלבורנט בטכניון.

בשנת 1953 נישא לתמר, ניצולת שואה תלמידת סמינר אורנים וב-1955 נולדה נאווה בכורתו. בהמשך נולדו מוטי (1961) וצביה (1969). בתחילת שנות ה-60 החליט להגשים את חלומו להיות מורה, הוא למד בלימודי ערב בבית ארדשטיין בחיפה ואח"כ באוניברסיטה העברית בירושלים.

תחילה לימד בתיכון ערב חדש ובשנים 1964- 1965 עבר עם משפחתו לנצרת עילית במסגרת מיזם התמיכה בערי הפיתוח. בשנים 1966-1994 לימד תנ"ך ותושב"ע בבי"ס תיכון עירוני ג' בנווה שאנן. ב-1994 יצא לצערו לגמלאות ואח"כ לימד בביה"ס הריאלי ובעירוני ה'. במשך השנים שמר על קשר עם רבים מתלמידיו.

משה בודק ז"ל. (צילום: אלבום משפחתי)

בודק חי בכל נימי נפשו את מדינת ישראל וכתב במשך 30 שנים מכתבים למערכת ואף קיבץ אותם בספר: "על משמרתי אעמודה" (2020). בודק זכה להיות סבא ל-15 נכדים ו-10 נינים.

ביום הזיכרון תשפ"ב נפטר בביתו כשהוא בן 93 כמעט, מוקף בילדיו ונכדיו.

משה בודק עם תלמידים בשנים קודמות (אלבום פרטי)

איש התקשורת דן מרגלית ספד לבודק ז"ל בפייסבוק. מרגלית סיפר שהכירו בזכות המכתבים הרבים ששלח בשנותיו האחרונות למערכות העיתונים, כמה מהם עסקו במאמריו של מרגלית. במשך 10 שנים היו בודק ומרגלית בקשר, ואף נפגשו כשבודק הגיע לאוניברסיטת בר אילן להאזין להרצאה של מרגלית, אז הציג עצמו בפניו. לאחר מספר שנים של היכרות בודק סיפר למרגלית כי בתו של בודק, נאווה, עבדה עם מרגלית ברשות השידור.

משה היה אדם מאוד צנוע, וכשהיה מרגלית שואל לשלומו, היה נוהג לדבר על שלומה של אשתו, תמר, או להשיב "ברוך השם".

מיכל, שהיתה תלמידתו והפכה למורה בעצמה, כתבה לזכרו:
"משה בודק. דמות של מחנך לדוגמה ומופת, איש אשכולות. היה צלול, סקרן ועירני גם בגיל 90. משה אהב אנשים, והיה מחובר לתלמידיו הרבים גם שנים ארוכות לאחר שסיים ללמדם. משה היה המורה שלי לתנך והיסטוריה, הוא לימד מתוך תשוקה למקצוע, אהבת האדם והמדינה וראה כל אחד מאיתנו, תלמידיו, כיחיד ומיוחד.

אי אפשר היה להיפרד ממשה רק בגלל שסיימנו בית ספר, הקשר איתו היה לכל החיים. כל שיחה ביננו במהלך השנים הייתה נפתחת ב"מה שלום הילדים וההורים שלך…? תמסרי להם ד"ש. תמיד שאל איך אני מרגישה בעבודה ואיך מתנהלים השיעורים בכיתה, כי גם אני, כמוהו, בחרתי במקצוע ההוראה , לא מעט בזכותו. משה היה שואל אותי: ״מיכל, האם את אוהבת את התלמידים שלך כמו שאני אהבתי אותכם?״ הלב שלי מתכווץ כשאני נזכרת בחיבור שלנו אליו ושלו אלינו. לפעמים בשיחות ביננו צחקנו, כי נזכרנו בתקופה שבה היה המורה שלי, והיה מתקשר אלי בערבים להזכיר לי: ׳מיכל, לא לשכוח להביא כריך למחר …׳

כזה היה משה בודק. איש ערכים מלא באהבה, דמות של אב לכל תלמידיו. שמרנו על קשר טלפוני במשך 33 שנים.. עד שבוע לפני מותו.

לעולם לא אשכח אותך, משה בודק. יהי זכרך ברוך.
׳איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…׳ "

עינת גרבר כתבה גם היא בפוסט בפייסבוק, שמשה בודק היה הרבה יותר ממורה במשך 3 עשורים בבית הספר השש שנתי עירוני ג' בנווה שאנן. גרבר כתבה כי בודק היה מחנך אגדי, שחינך לאהבת האדם אהבת מדינת ישראל, ולערכים, והיווה דוגמה ומופת לתלמידיו.

מי שהיה סגן מנהלת בית הספר השש שנתי שיפמן בטירת הכרמל עד יציאתו לגמלאות, אלי פדידה, ספד לבודק ואמר שבשנתיים האחרונות הוא היה איתו בקשר אחת לשבוע כמתנדב וכך זכה להכיר איש יקר ורב פעלים. פדידה היה מורה להיסטוריה ושני המורים הוותיקים מצאו שפה משותפת ודיברו על נושאים שעניינו את שניהם.

דלית זלטין יחזקאל, שהייתה גם היא מורה בבית הספר שיפמן וגדלה כילדה בנווה שאנן הייתה תלמידתו של בודק. היא כתבה שזו הייתה זכות להיות תלמידתו והוא היה איש עתיר ידע, צנוע ונעים הליכות.

למול מערכת החינוך של היום, בה מורים רבים חשים לא מוערכים מספיק, מחמם את הלב לראות את האהבה וההערכה הרבה לה זכה המורה הוותיק משה בודק ז"ל.

בודק הובא למנוחות ביום העצמאות.

יהי זכרו ברוך.

הגיבו כאן לכתבה

5 תגובות
  1. עמרי אמר/ה

    המון הספדים באתר.
    אולי לפתוח אתר הספדים שייקרא "כבר לא חי פה"?

    1. שרון אמר/ה

      אנשים מתים… אנא עארף? קורה.

  2. רפי רפול - חסון.חיפה עיתונאי אמר/ה

    תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. יהי זכרו ברוך. בוקר טוב

  3. שוקי אמר/ה

    תנצבה.
    אהבתי לקרוא את תגובותיו ששלח ל"מעריב".
    קורותיו עד גיל מבוגר משקפות את קורות
    המדינה.
    שנאת יהודים מהשמאל ליהודים מהימין היתה חזקה אפילו בימין.
    בגוו ורשה היו 4 ארגוני התנגדות שלא התאחדו אפילו לצרכי המרד ובארץ ארגון ההגנה לחם בארגוני האצל והלחי ואף. הסגיר לוחמים שלהם לבריטים.
    היו יהודים בארץ ישראל שריגלו לטובת הבריטים, ראש עיריית ירושלים כמה שנים לאחר קום המדינה היה קצין בבולשת הבריטית והלשין על לוחמי אצל שנלכדו ונאסרו. מנחם בגין זל סלח לו ועומדת לזכותו פעילותו הנמרצת במשך שנים רבות
    למען בירת ישראל.

  4. גילי אמר/ה

    לשרון פה בתגובות. אחריך לא יהיו הספדים בעיתונים מן הסתם, ואת לא תגיעי לעבוד בחינוך במשך 3 עשורים ודורות של תלמידים. תגובתך עלובה.

הגיבו כאן לכתבה