השבוע לפני 92 שנים התרחשו מאורעות תרפ"ט במספר מקומות בארץ וחיפה ביניהם. בשיתוף עם העמותה לתולדות חיפה, אתר חי פה – תאגיד החדשות מביא את סיפורם של האירועים הקשים והמתקפות הרצחניות על הציבור היהודי בחיפה.
רקע למאורעות
ב-23/9/1928 ליל יום הכיפורים, הסירה המשטרה הבריטית מחיצה בין גברים לנשים שהציבו יהודים בכותל המערבי בירושלים בניגוד לסטטוס קוו שנותר מימי העותמאנים. בעקבות זאת החלו מנהיגי הציבור הערבי בארץ ובראשם חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, להסית נגד היהודים. אנשי דת מוסלמים מארצות ערב הסכימו עם דרישתו של המופתי להגביל את פעילות היהודים בכותל, הקדוש גם למוסלמים.
כעבור מספר חודשים של הסתה, נראה כי היא לא נפלה על אוזניים ערלות והיא באה לידי ביטוי בפגיעה ביהודים.
הפרעות מתחילות
ב-23/8/1929 לאחר תפילת בוקר יום שישי, המוסלמים הרבים שהגיעו חמושים להר הבית החלו לתקוף יהודים רבים ברחבי ירושלים ורצחו 19 יהודים. למחרת נטבחו 67 יהודים בחברון על ידי שכניהם הערבים.
האירועים האלימים לא פסחו על חיפה. בשעות הערב של אותו היום תקף המון ערבי את שכונת נחלה (כיום רחובות מיכאל, בר-גיורא ותחילת ארלוזורוב) כשבראשו שוטרים ערבים ששיתפו פעולה עם התוקפים. רק בזכות ירי של אנשי ה"הגנה" נהדפה ההתקפה. עוד שלושה ימים נמשכו הפרעות שביצעו הערבים בחיפה עד שהבריטים הנחיתו מאות מלחים ונחתים באזור ועצרו את ההתפרעיות.
עקב האירועים התרכזו בחיפה כ-3,500 פליטים יהודים (בעיר היו אז כ- 12,000 יהודים) ושלוש שכונות פונו. בעיר נרצחו 6 יהודים ואזרח בריטי ונפצעו למעלה ממאה אנשים ונגרם נזק חמרי רב.
בעקבות המאורעות פירסם הנציב הבריטי העליון בארץ ג'ון צ'נסלור הודעת גינוי חריפה ובה נכתב:
מתוך אימה למדתי לדעת את מעשי הזוועה אשר עשו חבורות אנשי בליעל צמאי דם ורוצחים פראים לבני היישוב העברי מחוסרי מגן מבלי הבדל מין או גיל ואשר נלוו, כמו בחברון, במעשי פראות בל יתוארו, בשרפת בתים וחוות בעיר ובכפר ובמעשי שוד והרס.
הפשעים האלה הביאו על ראש עושיהם את קללת כל עמי התרבות בכל קצוי תבל.
חובתי הראשונה היא להשליט סדר בארץ, ולהעניש באופן חמור את אלה אשר ימצאו אשמים במעשי אלימות.
היחסים עם הערבים והבריטים התערערו
בסך הכל נהרגו במאורעות 133 יהודים בכל רחבי ארץ ישראל, 6 מתוכם נהרגו בחיפה. מספר ישובים יהודיים נהרסו וחלקם מעולם לא הוקמו מחדש.
היישוב היהודי ספג מכה אנושה מהתושבים הערבים והבריטים לא הקלו על מלאכת השיקום. הבריטים הקימו ועדת חקירה לבדיקת הסיבות לפרוץ האירועים ולתפקוד המשטרה בראשותו של השופט וולטר שו. הוועדה מתחה ביקורת על תפקודה של משטרת המנדט, אך ניקתה מאחריות את המופתי אל חוסייני. היא אף הביאה בסופו של דבר לפרסום ספר הלבן של פאספילד (הספר הלבן השני) ב-1930, אשר הגביל עליית יהודים לארץ ישראל והקשה על מכירת קרקעות ליהודים.
השבר שנוצר ביחסי היהודים והערבים לא התאחה לאחר המאורעות, משום שמספר שנים ספורות לאחר מכן, ב-1936, החלו הערבים במתקפות נוספות על יהודי חיפה ויהודים בשאר הארץ עד 1939 במה שנודע לימים בתור "המרד הערבי הגדול" או "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט".
בעמותה לתולדות חיפה הסתיים לאחרונה מחקר מקיף אודות המאורעות בעיר. הוא יפורסם בסוף השנה בביטאון העמותה "חיפה".