אני כבר כמה ימים ביגור. הייתה לי שיחה ארוכה עם ארוין. הוא שלח אותי לכמה ימי אימונים להשתלמות ביערות הכרמל. ובדיוק היום הכריזו על הקמת המדינה. אנחנו לא שמענו. הצטערתי שלא שמעתי. סוף סוף הבריטים עזבו את הארץ. כשסיימתי את ימי האימונים, בצהרים הגיעה קבוצה חדשה. ביניהם היה חגי לרמן מנשר. הוא סיפר לי שהוא בחטיבת הראל. נורא שמחנו למפגש.
השמחה לא ארכה זמן רב. יומיים אחרי הכרזת המדינה, צבאות ערב פלשו לארץ. האווירה נוראית. כולנו מזועזעים מהחדשות. מצד אחד שמחים על הכרזת המדינה ומצד שני מגיעות בשורות מדאיגות. ירושלים נצורה. העיר העתיקה וגוש עציון נופלים בידי הירדנים. בדרום המצרים גם כן פולשים ומגיעים עד יבנה. מפנים אנשים מהישובים. בעיקר נשים וילדים. במזרח הצבא הסורי פולש למסדה, לשער הגולן, הורס את משמר הירדן ומגיע עד לדגניות. חמישה צבאות ערב פולשים מכל הצדדים.
עדות ממקור ראשון שעדיין חיה ופעילה בקרבנו – זה דבר נדיר ומרגש כאחד. רק הבוקר שמעתי שיחה בכאן שלושה שיודעים בכאן תרבות מחקר על ההשפעות הפסיכולוגיות והנפשיות על מי שחוו את מלחמת שאגת הארי. מה עבר על דור תש״ח באותם ימים של הכרזת המדינה מחד ופרוץ הקרבות מאידך.
תודה על השיתוף.