מיומני:
ומה שקרה זה בכלל לא משמח.
מיד כאשר הוכרזה המדינה, הקיבוצים בעמק הירדן הופצצו.
ב-16.5 באישון לילה ממש למחרת, פינו על גבי משאיות את הילדים ואת המטפלות לחיפה. שיכנו אותם במספר בנינים במקומות שונים בעיר.
בבת גלים, בבית ספר גאולה ובבית ספר הריאלי על הכרמל. וגם במלון זלצמן שברחוב קלר. היו גם בתים שהצבא הבריטי נטש. בכרמל הצרפתי וברחוב התשבי. גם שם שיכנו את ילדי עמק הירדן. הם התגוררו "בבית הירוק", "בבית התאומים", "בבית הלבן" – שם היו קודם משפחות של קצינים בריטים.
נ.ב בקומה השנייה של הבניין ברחוב קלר, אחרי מלחמת השיחרור הייתה ספריה גדולה ומכובדת. אינני יודעת מדוע סגרו אותה? אולי מישהו יודע?…
תוספת ליומנך:
הייתי בת 4 וחצי בגן ילדים אליאנס שהיה ברחוב הרצל (היכן שהיום מרפאות מכבי). כאשר ילדי הצפון פונו לחיפה הגן שלי נתפס ע"י משפחות יהודיות מרח' השומר שנמלטו משכניהם הערבים.
אמי עבדה אז במד"א שהיה ברח' השילוח ולקחה אותי איתה לעבודה. חלק מהילדים פונו לבי"ס גאולה הסמוך והיא הלכה עם רופא לבדוק אותם וכמובן שהלכתי אתה.
לימים סיפרה לי מה היתה מהות הבדיקה.
הפינוי מחניתה וקיבוצים נוספים בסביבות נהריה היה בלילה על גבי רפסודות וכלל מעבר דרך עכו שהיתה ערבית לחלוטין. חששו שהפעוטות יבכו בדרך ויגרמו להתקפת הרפסודות. כדי למנוע זאת הרופא של הקיבוצים הרדים אותם לפני העלייה לרפסודה.
למחרת היום הלך עם אמי לבי"ס גאולה לבדוק שכולם בסדר בעקבות ההרדמה.