״קפה- גלידה״- מוסד קולינרי בלב ואדי סאליב

בלב ואדי סאליב, ברח׳ קיבוץ גלויות 23, ניצב בניין צנוע מ-1936 שבו פועלת מסעדה חיפאית ייחודית. לא במקרה נאמר בחיוך ש ״רק חיפאי הולך לאכול צהריים בקפה גלידה״.

קפה גלידה יונק

המקום נוסד בשנת 1948, השנה בה הוקמה מדינת ישראל. המייסדים היו יהודה (יונק) מילשטיין ו־ יוכבד (יאצ'ה) מילשטיין, ניצולי שואה מפולין, שעלו לישראל והתיישבו בחיפה. יהודה קיבל את הכינוי “יונק” בתקופת הפעילות הפרטיזנית בפולין וזה הכינוי שהפך לחלק משם המסעדה. בתחילה, הזוג מילשטיין פתח חנות לגלידות וקרטיבים ברחוב קיבוץ גלויות 23 בחיפה, חנות שנקראה “קפה גלידה הקוטב, קרטיבים וגלידות”. באותו מבנה, או בסמוך לו, החל לפעול בהצלחה רבה גריל בשרים שהופעל על-ידי עולים רומנים שגרו באזור. יונק, בחושיו המסחריים הבריאים, החליט להפנות את הדגש מגלידה לאוכל, בעיקר בשרים על האש בסגנון רומני. כך, המקום הפך להיות “מסעדה רומנית”.

לאחר מותו של יונק מילשטיין, נכנס לניהול המקום חתנו, אריה לויתן (בן זוגה של הבת רבקה). הוא התמקד בניהול המסעדה, הרחיב והתאים אותה לזמן אך גם שמר על המסורת והטעמים הוותיקים.

לימים, המסעדה הפכה לשם דבר. לכן כשאומרים בחיפה ״בואו לאכול בגלידה’״, מתכוונים לאוכל רומני ב״קפה- גלידה יונק”.

ואדי סאליב

ואדי סאליב הוא אחד האזורים ההיסטוריים המרכזיים של חיפה התחתית. שכונה ערבית שנבנתה במאה ה־19 לאורך ערוץ נחל, באדריכלות אבן צפופה אופיינית לחיפה. היא שימשה בית לפועלים ובעלי מלאכה. לאחר 1948 אוכלסה בעולים חדשים, הן ממזרח אירופה (רומניה) והן ממוצא מזרחי (בעיקר ממרוקו). האזור הפך לסמל למתח חברתי, שהתפרץ במאורעות ואדי סאליב ב־1959. כיום נחשב האזור כמרחב טעון בזיכרון עירוני, היסטוריה ושכבות זהות.

על הבניין

עיון בארכיון עירית חיפה, מגלה כי הבקשה להיתר בניה, בגין הבניין בקיבוץ גלויות 23, הוגשה ע״י האדריכל חיים הארי (Harry) בשם בעלי הקרקע טאופיק מג׳דלאני (Tofik Majdelany). היתר הבנייה שאושר ב-1936 ניתן לבניין בן 2 קומות מגורים, ככל הנראה עבור דירות להשכרה, מעל קומת מסחר גבוהה.
החזית מעוצבת בקווים פשוטים, כולל פתחים מלבניים מעוטרים ב״קשת שטוחה״, ישרה. לדירות תוכננה מרפסת מלבנית עם מעקה נאה מפלדה מכופפת. במרכז החזית, מתוכננים גושים בולטים ובתוכם 2 שורות של שלש חלונות מלבניים צרים. הגושים המובלטים הם בעיבוד ״טלטיש״ ואולם ביתר הבניין חיפוי האבן הוא עיבוד ״טובזה״.
כללית, הבניין משדר חזות אירופית פונקציונלית, המאופיינת בקומפוזיציה סימטרית ובהדגשה של שימושיות, אך גימורו נעשה באבן הגיר המקומית ומשלב מוטיבים עיצוביים מזרחיים, ובהם ״הקשת השטוחה״.

טאופיק מג׳דלאני

טאופיק מג׳דלאני, היה איש עסקים ממוצא לבנוני בן הקהילה הנוצרית- אורטודוקסית שהגיע לחיפה בסוף המאה ה-19. הוא התעשר ממסחר בחומרי בניין. ב-1921 הקים את המבנה המוכר כ״בית מג׳דלאני״, ברח׳ יבנה 3 בהדר הכרמל. הבניין נבנה עבור משפחתו, אך כיום משמש כבית משרדים. בניין זה הינו עוד עדות לתנופת הבניה בעיר, על רקע התפתחות חיפה, בשנות המנדט הבריטי. 

בהקשר לבניין של קיבוץ גלויות 23: הופעת שמו של טאפיק מג׳דלאני, בבקשה להיתר מעידה על דפוס שכיח בשנות ה-30 של המאה הקודמת: שלוב בין יזמות ובעלות ערבית על נכסים, לבין תכנון בידי אדריכלים יהודים אירופיים שפעלו בחיפה. 

האדריכל חיים הארי

האדריכל חיים הארי (או הרי), פעל בחיפה בעיקר בשנות ה־30 וה־40, ותכנן מבנים בסגנון הבינלאומי תוך שילוב חומרים מקומיים ובראשם אבן. הוא התמחה בבניית בתי מגורים מפוארים, למשפחות הערביות האמידות ובהם: בית רפול ג׳בור(1937), בית אבו זייד (1938) ובית עזיז כיאט (1935), מבנים המהווים חלק בלתי נפרד מהמורשת האדריכלית של חיפה. נודה לכל מי שיוכל להוסיף פרטים ביוגרפיים על חיים הארי.

דברי סיום

״קפה גלידה יונק״ הוא הרבה יותר ממסעדה ותיקה. הוא מהווה עדות למפגש בין אדריכלים יהודים, יזמים ערבים טרום־1948, הגירה, מסחר, אוכל וזיכרון עירוני. הבניין הצנוע שהוקם בשנות ה-30, והמסעדה שפועלת בו מאז 1948, משקפים את שכבותיה של חיפה, עיר של רציפות וקטיעה, של זהויות מתחלפות ושל מסורות שנשמרות דווקא במקומות הפשוטים.

קוראים יקרים

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.