המרגל הגרמני שצנח בחיפה | עם דיו סתרים, 500 לירות ובקבוק קוניאק

כריכת ספרו של מיכאל בר זוהר "המרגל של היטלר"

רס”ן שמועתי לא נולד לאחר קום המדינה. פגשתי אותו בחיפה, העיר בה נולדתי וגדלתי בשלהי מלחמת העולם השנייה, ואני בן 6. באותם ימים מתוחים הטרידו אותי שמועות על מרגלים נאצים שצנחו בחיפה ומתחבאים במערה מעל ואדי רושמייה.
בסיוע מידע מודיעיני, שבאותם ימים רחוקים הייתה לי אליו גישה מוגבלת, הפעלתי חוליית חיפוש שסרקה את מערות הוואדי וחולייה זו, כצפוי, נכשלה במשימה.

שאלה מבצעית

השמועה על מרגלים ליד הבית המשיכה לרחף ואני נותרתי עם אי ידיעה מציקה, שהתגבשה לשאלה מבצעית: האם בקרבנו סוכנים חשאיים שהחליפו מפעילים והם “רדומים” עד שיופעלו ביום פקודה.

מאז שנולדה השמועה חלפו עשרות שנים, וצרות חדשות דחקו את הישנות. כל אותו זמן, נותרו ללא מענה, תשובות לשאלות מבצעיות, כשהן מתחבאות במסמכים נצורים בארכיונים ועליהם חותמת “סודי ביותר” ובאנגלית: TOP SECRET.

תוקף איסור הפרסום חלף

הזמן החולף היה, כדרכו, חסר ענין בתוכן ועשה את שלו להשכחת הנושא.
ב-2005 השתנה המצב: פג תוקף צווי איסור הפרסום שנקבע לטובת ביטחון המקורות, ונוצרה גישה לארכיונים של שירותי המודיעין של גרמניה הנאצית ושל בריטניה הגדולה. הזדמן לי לעיין במסמכי מקור ומודיעין בדימוס, הצלחתי לשכנע ספקנים קשישים, שאכן היה גרעין אמת בשמועה שהטרידה אותי בילדותי. נמצאו הוכחות לטענה שהגרמנים ניסו להפעיל צנחנים במשימות בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה.

פרשה אחת התרחשה באוקטובר 1941 באזור חיפה, ופרשה שניה ארעה באזור יריחו, 3 שנים לאחר מכן, לקראת סוף המלחמה. בחשיפה היה משהו מרגיע. למדתי לדעת שדאגותיי כילד היו מוגזמות; אף צנחן שהוכשר לרגל לא הגיע למערה מעל ואדי רושמיה. בפועל, צנחה חוליה שכללה מרגלים גרמנים וערבים הרחק מחיפה, בערבות יריחו.

נפלאות דרכי רס”ן שמועתי

מאד יתכן שהשמועה שהטרידה אותי בגיל 6 ניזונה מאירוע יריחו. מי כמוני יודע עד כמה נפלאות דרכי “רס”ן שמועתי”. בקרוב אספר לכם על פרשיה הזויה שכזו, שבה נפוצה שמועה כי מתנהל חיפוש לגילוי מקומם של קצינים רוסיים, שצה”ל שבה והעלים במלחמת יום הכיפורים, אך עד שנספר על הרוסים, נמשיך ונתרכז בעלילת המרגל הגרמני שצנח בחיפה.

מנקודת מבט של קצין מודיעין שאוסף מידע הדרוש לניהול מלחמות בין מעצמות, על השליטה בים התיכון והארצות המקיפות אותו, ארץ ישראל הייתה מעוז בריטי לניהול מלחמות בארצות הים התיכון, ובסיס עורפי למלחמה בצפון אפריקה, מול האיום של ארמיות השריון של הגנרל רומל, המבקשות לכבוש את מצריים ולחבור לכוחות גרמניים, שיגיעו מצפון בתנועת מלקחיים.

לחיפה יש נכס חיוני לעת מלחמה: נמל שיכול לשנע סחורות וכוחות, ומתאים לקלוט אוניות מערכה וצוללות, גם לתחזוקה וגם להחזרתם לכשירות מבצעית. אל חיפה צמודים בתי זיקוק ומגיעה אליה צנרת, שבה מוזרם דלק גולמי מהעיר אק. לגרמנים היה ענין במידע אודות הפעילות, יכולת הלחימה, צבירת כוחות והתכניות המבצעיות של בריטניה הגדולה, בהנהגת ראש הממשלה צ’רציל, בזירת המדבר הסמוכה למצריים ולוב, שבה השיגו הכוחות הבריטיים בפיקוד הפילד מרשל מונטגומרי, הצלחות מרשימות מול גייסות השריון הגרמני.

האם כבת ערובה

מפקד המודיעין הגרמני האדמירל קאנריס, סבר שיש טעם בהפעלת מרגל במרחב חיפה, למטרת איסוף המידע החיוני לניהול הלחימה, וגם לקידום הקשר עם האוכלוסייה הערבית שהייתה אוהדת גרמניה.

האדם שנבחר למשימה היה יהודי-גרמני בשם פקנהיים, שהיה קצין מעוטר במדליות גבורה
שהוענקו לו במלחמת העולם הראשונה. פקנהיים היה נתין נאמן למולדתו, שעל אף עברו הפטריוטי נשלח, כרבים מיהודי גרמניה, למחנה הריכוז דכאו. משם, על רקע ידיעותיו הצבאיות, שלף אותו אחד מקציני המודיעין של קאנריס, והכשיר אותו לשמש כמרגל בפלשתינה.
להבטחת שיתוף הפעולה ומניעת עריקה, החזיקו מפעילי העציר המגויס באמו של פקנהיים כבת ערובה.

לאחר תקופת הכשרה לביצוע משימות הריגול וכשהושלמה הכנת תכנית איסוף המידע שציפו כי המרגל יאתר וישדר, ולאחר שפקנהיים למד את רזי השידור האלחוטי המאובטח, כתיבה בדיו סתר ודרכים להתנער מעיקוב, קבעו מדריכיו שהוא כשיר לשיגור לארץ היעד.

המועמד לצניחה

כל ההכנה הזו נעשתה מבלי שהמועמד להצנחה התאמן בצניחה בכלל, ובצניחה מבצעית בשעת חשכה עם מטען צמוד לרגלו, בפרט. מחדל זה מלמד עד כמה שטחית ועלובה הייתה ההכנה. עפ”י התכנון הכוונה הייתה להטיס את המרגל בלבוש אזרחי במפציץ צבוע שחור אשר יטיל תחילה מספר פצצות על נמל חיפה ובהמשך למהומת ההפצצה, יטוס המפציץ השחור לנקודת הצנחה מדרום לעיר. לקראת הצנחתו קיבל פקנהיים מכשיר קשר “קומפקטי” במשקל 5 ק”ג, דיו סמויה, פנקס צופן, 500 ליש”ט במזומן ובקבוק קוניאק.

כל אלה נקשרו כחבילה לרתמת המצנח בחבל שהיה צריך לנתקו בגובה נמוך למניעת פיזור הציוד ברדיוס גדול בליל החשוך. לאחר נחיתתו היה המרגל אמור להגיע לאזור נמל יפה ולרכוש שם מסמכי זיהוי מזויפים. כדי להיטמע בארץ ולבצע את משימת הריגול שלו נאמר לו למצוא עבודה שכרוכה בנסיעות ולשכור בית עם חיבור לחשמל, אבל במיקום מבודד.

מזל של מתחילים

ההפצצה בוצעה כמתוכנן, ולאחריה צנח פקנהיים מדרום לעיר, לא רחוק מכביש תל אביב-חיפה. ככל הנראה חתך הצנחן הטירון את החבל של חבילת הציוד בגובה רב מדי, שכן ציודו התפזר עד למרחק של קילומטר ממקום הנחיתה.

לפקנהיים המבוגר היה מזל של מתחילים, הוא נחת ללא פגע ליד מטע והסתיר את מצנחו בין השיחים. למחרת בבוקר ניגש המרגל לשער מחנה סמוך של הצבא הבריטי בכניסה לחיפה והסגיר את עצמו. הבריטים פתחו מיד בחיפושים באזור ההצנחה ותוך זמן קצר עלה בידיהם למצוא את המצנח, את מכשיר הקשר ואת התיק עם הציוד האישי. תיק זה כנראה נבזז כי המזומנים ובקבוק הקוניאק לא נמצאו בו. לאחר חקירה ראשונית בארץ העבירו הבריטים את פקנהיים לחקירה יסודית במתקני שרות הביטחון הבריטי בקהיר.

הסתבך בגרסאות סותרות

בחקירתו הוא לא הצליח להוכיח את זהותו והסתבך בגרסאות סותרות לגבי מטרת משימתו. הבריטים החליטו להעמידו בפני בית דין צבאי בירושלים. מצבו לא היה טוב. הוא אמנם הסגיר את עצמו, אבל הוא לא הצליח לשכנע את הבריטים בטוהר כוונותיו. מאחר שפקנהיים נפל לידי הבריטים כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים, ניתן היה לשפוט אותו על ריגול – עבירה שהעונש המקובל עליה בבריטניה בזמן המלחמה, היה מוות.

למזלו, בית המשפט זיכה אותו לאחר שמכרה מפרנקפורט שעלתה לירושלים, אישרה את זהותו כיהודי-גרמני. בהיותו נתין של מדינת אויב, הוא נותר במעצר במחנה בריטי בלטרון, וישב שם עד 1946. ממחנה המעצר גורש לגרמניה, שם עסק בכתיבת ספרי מתח וריגול תוך, הטעיית הציבור כאילו מדובר בפרי זיכרונותיו המבצעיים.

פגישה עם סופר

בגרמניה פגש בעיתונאי-סופר מיכאל בר זוהר, ששכנע אותו לספר את סיפורו ולאחר אימות עיקרי דבריו ע”י קצין מודיעין שהיה בסוד הכנתו למשימה, הגיעו הסופר והמרגל שלא הספיק לרגל, להבנה כספית. תוצאת סדרת ראיונות שקיימו השניים, הייתה ספר, מתוכו נלקחו פרטים שנעשה בהם שימוש בסיפור זה.

אחרי המלחמה נפוץ הסבר לכישלון המשימה. קצין S.S בכיר, ממקורבי הימלר, סיפר שהממונה הנאצי הסתייג משילוב יהודי במשימת הריגול, וטען כי ניתנה הנחייה לחבל במבצע שיזם קאנריס.
ברמת רכילות שרווחת בין שירותי מודיעין, סופר כי ראשי ה- S.S “שכנעו” את המודיעין הבריטי שצפוי להיות מוצנח מרגל שהוא קצין בכיר במשימה חשאית, סיפקו מידע כוזב על זהותו והציגו אותו כ”דג שמן” שכדאי מאד ללכוד אותו. זה היה מבצע הונאה שנועד לשבש את המבצע שיזם קאנריס וגם לפגוע במעמדו בעיני ה”פירר”. פרט לנזק תדמיתי למודיעין הגרמני שפעל ברשלנות בתכנון וביצוע המבצע, שום נזק ממשי לא נגרם ע”י הפעלת המרגל.

כריכת ספרו של מיכאל בר זוהר "המרגל של היטלר"
כריכת ספרו של מיכאל בר זוהר “המרגל של היטלר”

המופתי של ירושלים

בבחינת עובדות שהסתתרו בארכיונים, מצאנו הסבר אחר לחשיפת המרגל, ביזמה גרמנית-ערבית, שהייתה קשורה לחאג’ אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים.
כוהן דת זה שהה בברלין ערב מלחמת העולם ה-2, לאחר שהוגלה מארץ ישראל בגלל מעורבותו בארגון המרד הערבי בשנת 1936. המופתי יזם הקמת יחידה מוסלמית במסגרת ה-S.S, ומכוח המינוי שלו כמפקד היחידה, קיבל דרגת קצין בכיר בארגון הרצחני. הוא עמד בקשר עם אייכמן בימים שעוד היה פקיד זוטר בחבורת הימלר והם רקמו יחד מזימות לפגיעה ביהודים בגרמניה ובארץ ישראל.

המופתי וחבריו למפלגה הנאצית קידמו תכנית להחרמה ונישול רכוש וכספים של יהודי גרמניה שהותר להם ע”י השלטון הנאצי – בטרם גובשה התכנית הסופית להשמדת היהודים – לצאת
מגרמניה לארץ ישראל, בכפוף ל”הסכמתם” למכור את נכסיהם לגרמנים טהורי גזע, ולהוציא מגרמניה את כספם אך ורק לבנק בפלשתינה. עפ”י תכנית המופתי ואייכמן הייתה התמורה הכספית מועברת תחילה לבנק של הטמפלרים ביפו או חיפה ולאחר ניכוי עמלות ו”דמי הסכמה” שרירותיים למתווכים עושקים, היה השלל מתחלק לפי הוראות המופתי ואייכמן לאנשי הארגונים
שלהם.

המופתי אמין אל חוסייני (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)
המופתי אמין אל חוסייני (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)

סימנים מעידים

ניתן לקבוע לפי הגיון הדברים, שהפעלת מרגל “עצמאי” ע”י המערכת המודיעינית עליה פיקד אדמירל קאנריס, סיכנה את הפעילות המתוכננת לפגיעה כלכלית ביהודים שתכננו שונאי ישראל, ולכן דאגו לחסל סיכון זה ע”י חשיפת המרגל בשעתו הראשונה בחיפה והסגרתו לבריטים.
לאפשרות הזו יש לא מעט סימנים מעידים. אייכמן ועוזריו ועמם המופתי ואנשיו, קבעו להיפגש בארץ ישראל ולסכם את הפרטים הבנקאיים ב-1937, אך גם מזימה זו נחשפה ע”י השלטונות הבריטיים שעקבו במלוא יכולתם המודיעינית, אחרי פעילות חבלנית עוינת. כל המעורבים גורשו מן הארץ למחרת הגעתם, והפליגו מחיפה למפגש בקהיר.

האדמירל קנאריס

בטרם נחתום את סיפור המרגל, נאמר מילה על מי שגייס אותו, האדמירל קאנריס. למי שאינו מודע לפרטי פעולותיו של קצין גרמני זה, נספר שראשי חסידות חב”ד המליצו בפני הנהלת יד ושם להעניק לו מעמד של חסיד אומות העולם בגין פעולתו להצלת הרבי מלובביץ, אשר לו סייע קאנריס לברוח מידי השלטון הנאצי. קאנריס נודע כגיבור מלחמת העולם הראשונה ואדם בעל מעמד מיוחד בצמרת הצבאית הגרמנית. הוא היה אחד המתנגדים לשלטון הנאצי והיה מעורב בכמה מבצעים שנועדו לפגוע בצמרת הנאצית.

עוזריו הקרובים היו בסוד פעולותיו להצלת יהודים רבים שחייבים לו את חייהם. מעמדו התערער בגרמניה הנאצית לאחר שכמה מסוכניו ערקו בטורקיה במאי 1944, והוא נעצר ביולי 1944 בעקבות חשיפת הקשר לרציחת היטלר ומאז המתין למשפט.

חודש לפני כניעת גרמניה, באפריל 1945, מיהר היטלר לאשר להוציאו להורג ללא משפט והוא נתלה בהשפלה, שכן, במעמדו הצבאי הרם, היה ראוי למוות בפני כתת יורים.

וילהלם קנאריס (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)
וילהלם קנאריס (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)

“כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”

אדמירל קאנריס לא זכה למעמד חסיד אומות העולם. בקשת חסידי חב”ד נדחתה בנימוק שבתוקף תפקידו הצבאי כראש מודיעין הוורמאכט, היה קאנריס אחראי בעקיפין למותם של יהודים רבים ועובדה זו עומדת כנגד זכותו כמציל עשרות יהודים במהלך השנים. במצב תיקו קבעו ב”יד ושם” כי יש לשלול ממנו את הזכות למעמד חסיד אומות העולם.

אני סבור אחרת, וכתיבת מילים אלה מבטאת הצדעה לפועלו כמורד אמיץ בממסד הנאצי ומציל
יהודים, וכל זאת, בנאמנות לאמירת חכמי התלמוד המופיעה על מדליית “יד ושם”: “כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”.

מדליית יד ושם
מדליית יד ושם

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

5 תגובות
  1. ניסים טרגנו אמר/ה

    סיפור מדהים, כחובב היסטוריה לא היתי מודע לו.
    תודה רבה .

  2. נוים אמר/ה

    בחיפה נתפסה צוללת גרמנית באותה התקופה עם צופן הניגמה שלם . שלא הצליחו להשמיד. הוא צנח כדי למצא מידע על כך. הבריטים שמרו את תפיסת הצוללת במשך שנה שלמה לאחר סיום המלחמה.

    1. יובל שלמה אמר/ה

      מכל מלמדי השכלתי. האם תוכל לעדכן אותי בפרט כל שהוא על צוללת גרמנית שנלכדה בחיפה ? מוכר הסיפור על צוללת איטלקית שהוטבעה במפרץ. זו הצוללת “שירה” ועליה אכתוב בקרוב סיפור קצר למענך ולמען קוראים חובבי הסטוריה כמוך. שלמה יובל

  3. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    היסטוריה.

  4. איריס אמר/ה

    סיפור מרתק. תמיד מעניין לשמוע את הסיפורים האישיים והפרטיים שהלכו לאיבוד בים ההסטוריה.