סיפורנו מתחיל עוד בימים הקשים של מלחמת העולם השנייה. בשנת1941, כשהעולם כולו בער בלהבות, חיפה הייתה עיר מתוחה מתמיד. המאבק בין היהודים לערבים בפלסטינה-א"י הלך והחריף בצל השלטון המנדטורי, כאשר בחיפה, העיר המעורבת, השכנים של אתמול הפכו לא פעם לאויבים. באותם ימים, כשהגרמנים התקרבו לשערי הארץ, הוקמו בחיפה ביצורים, והדר הכרמל הפכה למבצר של היישוב העברי אל מול העיר התחתית.
בתוך המציאות המורכבת הזו אני גדלתי. בשנת 1948, עם הקמת המדינה, התגוררתי עם הוריי ואחותי התינוקת דסי בדירת חדר אחד בקומה הרביעית ובה מרפסת ענקית, ברחוב ירושלים 10 בהדר הכרמל. גרנו שם ב"דמי מפתח", כנהוג באותם ימים. אמי עדה ז"ל, שהייתה אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, נמנתה עם המורים שייסדו את בית הספר "חוגים" המיתולוגי, ששכן אז ברחוב פבזנר הסמוך. אני הייתי אז תלמידה בכיתה א'.
זמן קצר לאחר כ"ט בנובמבר 1947, כשהדי הריקודים ברחובות על החלטת האו"ם, עוד היו באוויר, פרצה מלחמת העצמאות. השקט היחסי שנשמר מאז מאורעות שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 התפוגג. צלפים ערביים שהתמקמו בעיר התחתית החלו לירות באופן תדיר לעבר שכונת הדר הגבוהה יותר, והרחובות הפכו לשדה קרב.
מול הכניסה לדירתנו, על גג הבניין, נהגה אמי העסוקה לתלות כביסה. באחד הימים, בעוד אמי תולה את הבגדים הלבנים ואחותי הקטנה זחלה לצידה, נשמעה שריקה חדה. אירוע ירי החל באזור. למרבה הנס, הצלף החטיא את אמי בסנטימטרים ספורים.
הוריי המבוהלים חיפשו בחרדה את הקליע על הגג, אך הקליע נעלם כלא היה. התעלומה נפתרה מהר מהצפוי ובאופן מפתיע: התברר שאחותי התינוקת, בסקרנות של פעוטות, מצאה את ה"צעצוע" המנצנץ שנחת לידה ופשוט בלעה אותו. הוריי היו אובדי עצות ומבוהלים, אך כעבור זמן מה, לשמחת כולם, "הקליע האבוד" מצא את דרכו החוצה בדרך הטבע.
גם מצוקת הדיור נפתרה לבסוף. הוריי סגרו חלק מאותה מרפסת והפכו אותה לחדר נוסף, בו גדלנו אחותי ואני בבטחה. סוף טוב, הכול טוב, בביתנו ובמדינתנו הצעירה.
הכותבת: יעל בלבן לבית יהודאי, חיפה 15/04/2026
תזכורת בעדות ראשונה שאירועי שומר החומות אינן אירוע נקודתי או פעולת תגמול למעשי/דברי/החלטת שר או ממשלה כזו או אחרת אלא עננה כבדה שהארץ הזו נושאת עימה מאז שבנו אליה והקמנו אותה ועשויה כל פעם להתגשם מחדש.
וראינו בשומר חומות מה גרמו רק חלק קטן מאותם מ11% בני מיעוטים שחיו אז בעיר(בעיקר גברים צעירים אבל לא כולם בטח) כיום כבר שיעורם בעיר כ14% לפי נתוני העירייה ושיעורם כנראה ילך ויגדל בגלל ריבוי טבעי והגירה לעיר מכפרי הצפון,היכן הממשלה והמחוקק לעצור את הסחף הזה לעיר ולהבטיח את קיומנו פה? כיום אפילו במשטרה לדעתי הם אוטוטו הרוב ואוחזים בנשק,חלקם אפילו גויסו ללא שירות צבאי ואם וכאשר יפרצו בישראל שוב אירועי שומר חומות מי יקח אחריות למצב ולדילמה שהם יעמדו מולה?
וכל זה בגלל שאף אחד בממשלה אין לו ראייה עתידית לגורל המדינה,ראינו את הכישלון בזמנו של לפיד שמסר לאויבים שלנו בלבנון רצועות מים ללא אחריות וגם את ההבטחות של הממשלה הזו לפני כשנה שכביכול חיזבאללה מורתע וחלש.
סיפור נחמד. מוזר שהתינוקת בלעה קליע של כדור רובה ולא נחנקה, אלא הקליע מצא את דרכו לאורך מערכת העיכול שלה אל מחוץ לגופה. סוף טוב הכל טוב. אגב, שמו הקודם של גשר גדוד 22 היה גשר הגיבורים. ישנו נחל הגיבורים. הגשר הוא כמובן על שמו של גדוד 22 שמוזכר בסיפור בהגנה על חיפה עם הקמת המדינה נגד הלוחמים הערבים.
מזכיר עובדות מקבילות. אחות קטנה,מרפסת סגורה, צליפות, חוגים וכמובן ילדות בהדר.
יופי של סיפור!!