יש אנשים שאנחנו סולחים להם אחרי שנה. יש אנשים שאנחנו סולחים להם אחרי עשר שנים. אבל יש אדם אחד שלפעמים אנחנו לא מצליחים לסלוח לו במשך כל החיים – לעצמנו.
ביום כיפור אנחנו מבקשים סליחה מאחרים. אבל אולי כדאי לשאול גם: על מה אנחנו עדיין לא סולחים לעצמנו?
חשבו, למשל, על אדם שבצעירותו חלם על מקצוע מסוים. הוא רצה לנסות, אבל פחד להיכשל. הוא ויתר, בחר בדרך אחרת, והשנים עברו. בגיל מבוגר, כשהוא מביט לאחור, הוא עדיין שואל את עצמו: אולי הייתי צריך לנסות? אולי החיים שלי היו נראים אחרת?
אדם אחר אולי איבד קשר עם חבר בגלל ויכוח. הוא היה יכול להתקשר ולהשלים, אבל הגאווה עצרה אותו. היום, שנים לאחר מכן, הוא עדיין מצטער שלא עשה את הצעד הראשון.
ויש מי שמצטער על החלטה שקיבל, על הזדמנות שהחמיץ, על מילה שאמר או על חלום שהשאיר במגירה.
בערב יום כיפור, כשהרחובות בחיפה שקטים, אולי כדאי לזכור דבר פשוט: אנחנו שופטים את האדם שהיינו בעבר באמצעות הניסיון שצברנו מאז.
אז לא ידענו את מה שאנחנו יודעים היום.
את העבר אי אפשר לשנות. אבל אפשר להפסיק להעניש את עצמנו עליו.
אולי הסליחה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת ביום הזה היא לעצמנו.
על מה אתם עדיין לא סולחים לעצמכם?.