הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.

בטור זה נציג בכל שבוע פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

טיון דביק

שיח מסועף מתפצל מבסיסו, שגובהו 100-50 ס"מ. שם הסוג לקוח משמו הערבי, שם המין מייצג את דביקות עלי הצמח. השיח נשיר חורף.

טיון דביק הוא צמח שצומח במקום שאף צמח כמעט לא יכול לצמוח ממנו, ולאט לאט, כשהשטח משתקם והאדמה נוצרת באזור, הוא נעלם ומופיעים תחתיו צמחים אחרים.

עלים: העלים רכים, מכוסים בצפיפות בבלוטות גדולות, המפרישות נוזל דביק המדיף ריח חריף, הדוחה חרקים. העלים שלאורך הגבעול אזמליים. אורכם 5–10 ס"מ, רוחבם 1 ס"מ ויותר, והם משוננים שינון מסורי עדין בשיניים מעטות ומרוחקות זו מזו.

פריחה: טיון דביק פורח בחודשים יולי –דצמבר, בעיקר בחודשים ספטמבר-נובמבר.

פרחים: הפרחים שצבעם צהוב, צבורים בקרקפות ערוכות במכבד או באשכול ארוך וצר, קוטר הקרקפת  20-15 מ"מ. היא דלת-פרחים: 30-20 פרחים פנימיים צינוריים, דו-מיניים, ומסביבם 15-10  פרחים לשוניים נקביים.

פרי: הפרי, זרעונים מופצים ברוח באמצעות ציצית ארוכה של שערות לבנות. הפריחה חביבה מאוד על דבורת הדבש. הטיון נחשב לצמח צופני חשוב בעונת הסתיו, עונה שבה יש מיעוט בפריחה.

תפוצה: הצמח נפוץ מאוד בבתי גידול שנוצרו ע"י האדם כמו צידי דרכים ובמיוחד בדרכים חדשות שנפרצו בשנים האחרונות, וכן בשולי מדרכות בערים. תפוצתו בארץ: גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, ערבה, בקעת הירדן.

תעודת זהות

מקום לפגוש את פרח השבוע

כניסה דרומית לחורשת הארבעים, בפניה שמאלה כ- 600 מטר דרום מערבית  על כביש 672  מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.

• סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
• צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672 כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
• המשך בנסיעה על דרך הכורכר כ-400 מטר עד משטח חניה בצד ימין של הדרך.
• רד מזרחה מהרכב וממשטח החניה לשביל רגלי רחב (השביל חסום לכניסת רכב) המוביל לחורשת הארבעים.
• המשך רגלית בשביל היורד מחורשת הארבעים לכיוון הבאר ומשם לשביל המצוקים. תוכלו לראות פריטים פורחים בצהוב של טיון דביק בשביל שפונה שמאלה מהבאר לכיוון שביל המצוקים.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על טיון דביק.

האגדה על טיון דביק

פעם, בקצה השביל שליד הנחל, חי לו פרח קטן בשם טיון,
לטיון היו עלים ירוקים ודביקים מעט, ופרחים צהובים־זהובים כמו קרני שמש קטנות.

אבל כל הפרחים שבשדה קראו לו הטיון הדביק וצחקו עליו:
"איכס! מי רוצה לשבת ליד פרח שדבק אליו כל גרגר חול? "
 "תראה את העלים שלך, מלאים אבק!"

הטיון הקטן נעלב מאוד. הוא לא הבין למה הוא נולד כזה, עם עלים דביקים וריח חזק כל כך
אז הוא החליט להפסיק לפרוח.
יום אחד, הוא סגר את עלי הכותרת שלו ונשאר עצוב ושותק.

בבוקר למחרת הגיעה אל השדה דבורה קטנה, היא ריחפה מפרח לפרח, אבל כמעט כולם כבר נבלו
כשהגיעה לטיון, היא נעצרה באוויר:
איזה ריח מיוחד!" אמרה"
היא נחתה עליו ונדבקה.

"אוי לא!", קראה הדבורה, "אני לא מצליחה לזוז"
"סליחה…" לחש הטיון בעצב. "אני פשוט דביק. כולם צוחקים עלי בגלל תכונה זאת."

הדבורה חייכה:
 "אל תצטער, פרח יקר. הדביקות שלך הצילה אותי! הייתי עייפה מאוד, ואם לא היית עוצר אותי, אולי הייתי נופלת לנהר."

הטיון הביט בה בפליאה:
"באמת?"
"כן", אמרה הדבורה. ועוד משהו, "הריח שלך מושך אותנו, הדבורים, לעזור לך להביא זרעים חדשים. אתה חשוב מאוד לנו ולטבע."

מאותו יום, הטיון חזר לפרוח בכל כוחו.
הדבורים הגיעו בהמוניהן, נהנו מהריח ומעט מהדביקות, והעבירו את האבקה מפרח לפרח.
השדה כולו התמלא שוב בפרחים צהובים־זהובים.

ומאז, כשמישהו צוחק על מישהו אחר שהוא “דביק” או “שונה", נזכרים כולם באגדה על צמח הטיון הדביק שהבין כי מה שנחשב בתחילה מוזר, הוא לפעמים בדיוק מה שעוזר.