הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.
חצב מצוי Drimia maritima
גיאופיט (*) בעל בצל גדול במיוחד ורעיל (הבצל של החצב הוא הגדול בבצלים של צמחי-הבר בארץ). החצב הוא צמח מוגן. הוא מאופיין ע"י גבעול פריחה זקוף המתנשא לגובה של מטר ויותר שפריחתו מוקדמת והוא למעשה מבשר הסתיו.
שם הסוג "חצב" כנראה מהמילה העברית העתיקה חצב, קשור לתכונות הבצל לחצוב בסלעים ולגדול בהם.
שם המין "מצוי" הוא כינוי בוטני מקובל למינים בעלי תפוצה רחבה.
שושנת עלי החצב יוצאת בחודש נובמבר לאחר גשמי היורה, העלים גדולים ורחבים 25*8 ס"מ והם רעילים מאוד. במקביל מתחילה ההרביה הווגטטיבית (**) של בצל הצמח.
במהלך חודש אוגוסט עולה מהבצל גבעול תפרחת חסר עלים שגובהו 180-80 ס"מ, יחיד שאינו מסתעף, לאורך חלקו העליון ערוכים עשרות פרחים הממוקמים על עוקצים קצרים בשיבולת מוארכת. הפריחה מתחילה מלמטה, וכל יום נפתחת קבוצה אחרת של כ-30 פרחים מעל לקודמים, והפרחים שנפתחו ביום הקודם קמלים.
חצב מצוי פורח בסוף הקיץ ותחילת הסתיו בחודשים אוגוסט-נובמבר.
הפרח הבודד קטן, קוטרו כ-10 מ"מ הוא בעל 6 עלי-עטיף פתוחים לרווחה לבנים-אפרפרים מבפנים, ואילו מבחוץ עובר פס-אורך ירוק במרכזם. הפרח מפריש צוף רב מ-3 צופנים הממוקמים בדופן השחלה, הוא זוכה לביקור של מגוון גדול של חרקים.
הפרי הוא הלקט בעל 3 מקצועות המכיל זרעים שחורים מכונפים קלי משקל. ההלקט נפתח רק בהתייבשות, ואילו בהירטבו הוא נסגר ואינו משחרר את הזרעים. כל תנועה של רוח או פגיעה של בע"ח מטלטלת את עמוד התפרחת נושא הפירות הבשלים ומפיצה את הזרעים למרחק.
הצוף מופרש מצופנים הממוקמים בבסיס השחלה ונאגר בתחתית עטיף הפרח. מאחר והפרחים פתוחים וראווה, הצוף נגיש למגוון רחב של חרקים. הצוף מושך אליו בעיקר דבורים, צרעות, זבובים ופרפרים. עבור דבורי הדבש בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, החצב מהווה מקור צוף ואבקה חיוני וקריטי עקב מחסור בפריחה אחרת בעונה זו.
לפרחי החצב יש ריח מתקתק, ייחודי ועדין הוא מורגש היטב בסביבת עמוד הפריחה. הריח מכוון את המאביקים אל העמוד הפורח ממרחק, בשילוב עם הבולטות החזותית של עמוד הפריחה הלבן והגבוה על רקע הנוף היבש של סוף הקיץ.
החצב שכיח מאוד בכל החבל הים-תיכוני, בהר ובשפלה. תפוצתו בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן.
(*) המונח גֵּיאוֹפִיט (Geophyte) מתאר סוג של צמח רב-שנתי השורד תקופות של תנאים סביבתיים קשים (לרוב יובש או קור) באמצעות איבר אגירה תת-קרקעי.
קיימים 4 סוגים של אברי אגירה גיאופיטיים: 1.פקעת (כמו ברקפת), 2.בצל (כמו בנרקיס), 3.קנה שורש (כמו בחיננית הבתה), 4.שורש אגירה (כמו בגזר).
(**) המונח רבייה וגטטיבית (רבייה אל-מינית) מתאר סוג של רבייה שבה אורגניזמים מתרבים ללא מעורבות של תאי מין או הפריה. בתהליך זה, הצאצאים נוצרים מגוף הורה יחיד, ללא צורך בשני הורים.
| משפחה: | אספרגיים (שושניים) – Asparagaceae(Liliaceae,Hyacinthaceae) |
| שורש: | בצל ענק. |
| גובה: | יכול להגיע לגובה של 1.5 מטר. |
| עלים: | בנובמבר לאחר גשמי היורה ונבילת התפרחות יוצאת שושנת עלים גדולים ורחבים (25*8 ס"מ) והם רעילים מאוד, שמבצעים הטמעה שממלאת את הבצל לקראת העונה החדשה. העלים קמלים באפריל. |
| גבעול: | באוגוסט עולה עמוד הפריחה יחיד שאינו מסתעף. |
| פריחה: | בסוף הקיץ ובסתיו בעיקר בחודשים אוגוסט-נובמבר. |
| פרח: | עמוד הפריחה מכיל עשרות פרחים (50 עד 250) ערוכים לאורך חלקו העליון על עוקצים קצרים בשיבולת מוארכת. הפריחה מתחילה מלמטה, וכל יום נפתחת קבוצה אחרת של כ-30 פרחים מעל לקודמים, והפרחים שפרחו ביום קודם קמלים. |
| מבנה הפרח: | הפרח הבודד דו-מיני, קטן, קוטרו כ-10 מ"מ, בעל 6 עלי כותרת שצבעם לבן-אפרפר. פנימה מהם 6 אבקנים, ועוד פנימה שחלה משולשת. |
| פרי: | הלקט בעל-3 מקצועות. |
| ריח: | לפרחי החצב יש ריח מתקתק, יחודי ועדין הוא מורגש היטב בסביבת עמוד הפריחה. |
| צוף: | הצוף מופרש מצופנים הממוקמים בבסיס השחלה ונאגר בתחתית עטיף הפרח. |
| שימושים: | החומרים הרעילים בצמח משמשים להכנת תרופות ורעל עכברים. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
- הכנס ימינה (מעט אחרי הכניסה השניה לאוניברסיטת חיפה) בכניסה הראשית לפארק הכרמל, מהכניסה המשך שמאלה בדרך לכיוון החי-בר.
- בדרך תראה את פיצול דרך שמאלה לכיוון שוויצריה הקטנה (לא לנסוע לשם), בהמשך בדרך לחי-בר. בכניסה לחי-בר תוכל לראות מספר פרטים פורחים של חצב מצוי.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על חצב מצוי.
האגדה על חצב מצוי
בעמק קטן ליד חורשה ירוקה, חיו הצמחים בהרמוניה. כל אחד ידע מתי לפרוח:
השקדיות באביב
הרקפות בחורף
והכלניות באדום, באביב המאוחר.
אבל היה צמח אחד, מוזר במקצת ששמו חצב מצוי הוא לא פרח כמו כולם באביב או בתחילת הקיץ. להפך, דווקא כשחום הקיץ היה בשיאו, והאדמה הייתה יבשה וצמאה, החצב פתאום היה מרים עמוד גבוה ולבן, מלא פרחים זעירים.
הצמחים האחרים צחקו:
"מה אתה עושה, חצב? הרי כולם נחים עכשיו. מי בכלל יראה אותך?."
אבל החצב חייך בביישנות ואמר:
"אני פורח כדי להודיע, הקיץ תם, הסתיו מגיע. אני מבשר על חילוף עונות השנה."
והנה, יום אחד, הילדים מהכפר הגיעו לשדה. הם ראו את עמודי החצב הלבנים ניצבים בשורות בשדה הצהוב, וקראו בהתרגשות:
"הסתיו מגיע! החצבים כבר פורחים!"
מאותו יום הבינו כל הצמחים שהחצב הוא שליח חשוב. הוא לא סתם פורח בזמן משונה, אלא הוא מבשר הסתיו, זה שמודיע לכולם שעונת השנה מתחלפת: הקיץ נגמר, הסתיו בפתח.
וכך, מאז ועד היום, בכל שנה כשהקיץ נפרד והסתיו מתקרב, החצב מרים את עמודי התפרחת הלבנים שלו ומזכיר לכולם
"שימו לב הקיץ תם הסתיו בפתח, צריך רק להקשיב ולהפנים."