הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג בכל שבוע, פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
חרחבינה חרמשית Eryngium falcatum
עשב קוצני רב-שנתי, בעל נוף זקוף שאינו מסתעף, פרחיו זעירים שצבעם סגול מכחיל, גובהו מגיע עד 100 ס"מ. הצמח שהופך בהבשלתו מירוק לסגול בולט מאוד בצבעו הבלתי שגרתי. תכונה מיוחדת לחרחבינה היא הקוצניות של הצמח, תכונה נדירה במשפחת הסוככיים. מעטים הסוגים הקוצניים בקרב המשפחה, ורק שניים גדלים בישראל: צנינה וחרחבינה.
שני המינים הנפוצים ביותר בארץ של חרחבינה הם חרחבינה מכחילה וחרחבינה חרמשית:
המכחילה המקדימה בפריחה בין השניים, בעלת גבעול מתפצל ומסועף ונוף נמוך עד 50 ס"מ, היא נפוצה מאוד ברוב האזור הים-תיכוני.
החרמשית המאחרת בפריחה בין השניים, לרוב בעלת גבעול יחיד, זקוף, גבוה עד 100 ס"מ, לא מתפצל ובעל קרקפת גדולה יותר, נפוץ פחות, בעיקר תפוצתו בצפון ובמרכז הארץ.
שם הסוג "חרחבינה" נגזר משורש "חרב" = יבש. השם העברי קדום, ומופיע כבר בספרות חז"ל. הוא מתייחס לצמחים קוצניים בעלי עלים קשים ולעיתים דוקרניים.
שם המין "חרמשית" נגזר מצורת אונות העלים ו/או החפים, שהם קמורים ומעוקלים בעלי צורת חרמש (מגל).
תכונה בולטת של גבעול ועלי הצמח היא שנוי צבעם בהבשלה מירוק לכחול.
העלים התחתונים פשוטים, משוננים אך אינם גזורים, עורקיהם מסתעפים מנקודה אחת כמניפה. הם מתייבשים לעת הפריחה.
גבעול הפריחה זקוף, אינו מסועף, מכוסה בעלים גזורים כעין כף היד, משוננים וקוצניים עד לתפרחת; התפרחות יושבות בחיק עלי הגבעול העליונים.
חרחבינה חרמשית פורחת בקיץ בחודשים יוני – אוגוסט.
הפרחים זעירים, דו-מיניים, צבעם כחול עד סגול, מקובצים לתפרחת שהיא סוכך בקוטר 15 מ"מ. הפרחים בקרקפת לא מבשילים כולם יחד כי אם בהדרגה. תחילה מבשילים הפרחים בהיקף הקרקפת והבשלת הפרחים האחרים ממשיכה כלפי פנים. כדי למנוע האבקה עצמית, אברי המין לא מבשילים יחד, תחילה מבשילים האבקנים ואח"כ השחלה. הפרחים מייצרים צוף, מאובקים ע"י דבורים קטנות, פרפרים וצרעות בעונת הקיץ החרבה. התפרחות צפופות, והן עטורות בקוצים קשתיים ארוכים שנותרים תקופה ארוכה עם קרקפת הפירות.
לכל פרח גביע בן חמישה עלים זעירים, כותרת בת חמישה עלים זקופים ומופרדים, חמישה אבקנים ושני עמודי-עלי.
הפרי יבש, קטן בעל שתי פרודות חד זרעיות, ובעת ההבשלה הוא מתפרק לשני זרעונים. הפירות אינם מתפזרים בהבשלתם אלא נשארים על הצמח. כאשר מתייבשים הגבעולים בסוף הקיץ, הרוח שוברת אותם ומפיצה אותם על פני השדות.
חרחבינה חרמשית גדלה בבתות ובעובי חורש לח-יחסית של אלון מצוי ואלון תולע. היא נפוצה בצפון הארץ ומעט גם במרכזה.
תפוצה בארץ: גולן, גליל, עמקים, כרמל, הרי שומרון ויהודה, שפלה.
תעודת זהות
| משפחה: | Apiaceae(Umbelliferae)סוככיים – |
| שורש: | מעמיק וארוך. |
| גובה: | עד 100 ס"מ. |
| עלים: | העלים התחתונים פשוטים, משוננים, אינם גזורים, נוטים להתיבש בזמן הפריחה. הגבעול מפתח עלים קוצניים בצורת חרמש שצבעם ירוק. עם הפריחה משתנה צבעם לכחול מתכתי. |
| גבעול: | בצעירותו צבעו ירוק, עם הפריחה הוא משנה את צבעו לכחול-סגול. |
| פריחה: | בקיץ חודשים יוני עד אוגוסט. |
| פרח: | הפרחים דו-מיניים, צבעם כחול מתכתי. |
| מבנה הפרח: | הפרחים זעירים, מקובצים לתפרחות דמויות קרקפת שטוחה בקוטר 15 מ"מ. |
| פרי: | יבש, קטן בעל 2 פרודות חד-זרעיות, בהבשלתו הוא מתפרק ל-2 זרעונים. |
| ריח: | הפרח חסר ריח. |
| צוף: | הפרחים מייצרים צוף, מואבקים ע"י דבורים קטנות, פרפרים וצרעות. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
- מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
- המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך)
- אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-100 מ', עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
המשך בשביל הרגלי, פריטים של החרחבינה הפורחים במפוזר לאורך השביל ההיקפי בעיקר בצידו המזרחי עד המפגש שלו עם הכביש המוביל לחי-בר.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על חרחבינה חרמשית.
האגדה על חרחבינה חרמשית
בְּשָׂדֶה פְּרָאִי, בֵּין סְלָעִים וּשְׂבִילִים, גָּדְלָה חרחבינה חרמשית זקופה ובלתי מסתעפת.
היא הייתה צמח מיוחד במינו. העלים שלה היו מוארכים ומעוקלים מעט, ממש כמו חרמש קטן, ומכאן קיבלה את שמה.
יום אחד הגיעה אל השדה אחותה- חרחבינה מכחילה.
"שלום, אחותי!" קראה החרחבינה החרמשית. "כמה יפה את.!"
חרחבינה מכחילה חייכה. "וגם את יפה מאוד. אבל אנחנו לא בדיוק אותו הדבר."
"נכון!" אמרה החרמשית בגאווה. "אני חרחבינה חרמשית, ואת חרחבינה מכחילה."
בדיוק אז הגיעו פרפרים ודבורים לבקר את הפרחים.
מה ההבדל ביניכן?" שאל פרפר צבעוני."
החרחבינה החרמשית הצביעה על המכחילה ואמרה:
"העלים שלי מזכירים בצורתם חרמש קטן, אני גבוהה יותר והתפרחת שלי גדולה יותר."
הפרפר התבונן בשתיהן בתדהמה.
"אז למרות שאתן קרובות זו לזו, כל אחת מכן היא צמח בפני עצמו"
בוודאי," אמרו שתי החרחבינות יחד."
מאותו יום למדו ילדי השדה להסתכל היטב על צמחי הבר. הם גילו שגם כאשר שני צמחים דומים זה לזה, לכל אחד יש סימנים מיוחדים משלו: תקופת הפריחה, צורת העלים, מבנה, גובה הצמח וגודל התפרחת.
והחרחבינה החרמשית המשיכה לגדול בשדה, להתנדנד ברוח ולספר לכל מי שעבר בשביל: "אל תמהרו לקרוא לי בשם של אחותי. הביטו היטב — אני חרחבינה חרמשית! יש לי סיפור משלי,"
ומאז, בכל פעם שהרוח נשבה בין עשבי הבר, אפשר היה לשמוע את שתי האחיות לוחשות זו לזו: "כל צמח הוא עולם שונה, צריך רק להתבונן כדי להבחין ולהכיר בהבדלים."