על מעגל הפגיעות של הנפגע והפוגע ממקום של ד ע ת, עם העין המתבוננת ומזמינה אותנו לעשות
״חשבון נפש״, יש המבינים זאת כאילו עלינו לבדוק האם עשינו מעשים טובים או רעים, או מה מביניהם יותר. והשאלה שעולה היא מה הוא שמגדיר אותנו…
הטוב ?הרע? השחור ?לבן ?האור? החושך?
והרי יש בנו מן המכלול הזה , עליו נאמר ״חשבון מעשים״.
״בחשבון נפש״ הכוונה לבדוק איפה הנפש שלנו, כמה קרובים אנחנו אצל עצמנו. קרובים למהות שלנו.
שכן בגרעין, בבסיס שוכן בנו הטוב, המכיל, החומל והמיטיב
ומכאן יבוא ״חשבון הנפש״.
כמה אנחנו במודעות ובאחריות להתנהלותנו, ככל שהפער בינינו לבין המקור שבנו מצטמצם, כך אנו באים באהבה, בסליחה, בהבנה ובקבלה, ללא שיפוט וללא הנחת הנחות.
שומרים על טוהר המילה ועושים את המיטב.
מכאן הסליחה המשמעותית היא בראש ובראשונה, לעצמנו אנו על כך שפגענו בעצמנו מתוך שהתרחקנו, התבלבלנו בדרך, ויתרנו על ערכינו, לא היינו אנחנו.
הסליחה שנביא מול האחר, זה שפגענו בו, אינה מסתפקת באמירת המילה סליחה, אלא מתוך מודעות למעשינו.
עלינו לקחת אחריות בללמוד לתקן ולשנות דרכנו ונהיה אנחנו השינוי, נתנהג אותו בתיקון כלפינו וכלפי האחר.
הסליחה של הפגוע לפוגע, לזה ״שגרם לו ״ לפגיעה.
או ,זה מורכב יותר, היא דורשת זמן ותהליך עיבוד.
הסליחה שלנו לפוגע משמעותית עבורנו, היא למעשה תגדע בנו את הזנת מעגל הפגיעות, שאומר, אני הפגוע, אני קורבן, האחר הפוגע הוא המקרבן, ואנחנו במעגל של פוגע בפגוע, פגוע בפוגע וחוזר חלילה.
לכן, יהיה נכון ובדגש רק לאחר תהליך של עיבוד כאב הפגיעה על כל מנעדיה, ועם הקשב לקצב הנכון, תבוא הסליחה ואיתה עצירת הריצה במעגל הפגיעות, ממקום זה נוכל להתפנות ללמוד ולראות את השיעור שעומד מולנו, ואתו את הצמיחה שתבוא מתוך הפגיעה.
זהו תהליך עמוק אך אפשרי.
״כי משירת העשבים נעשה ניגון של הלב״.(רבי נחמן מברסלב)
אנחנו לא צריכים להביא על עצמנו פגיעה על מנת לצמוח… אך אם באה פגיעה, נכון יהיה שאחרי, נראה את הצמיחה שתנבע מעיבוד הפגיעה.
ונקודה מהותית,
אין הדבר אומר שהסליחה ״מחייבת״ את הפגוע להמשיך ולהיות בקשר עם הפוגע.
ממש לא!
לפגוע ישנה הבחירה מתוך חירות פנימית, לנכון ולמיטיב עבורו.
אומרים שאם נבקש לבוא בהקפדה במהלך כל השנה ב״חשבון נפש״ נהיה בתשומת לב לחטא הגדול זה שכל התורות והדתות מדברות בו,
הוא, ל ש ו ן ה ר ע !
ונקפיד על טוהר המילה נמצא את האלוהים שבנו, את מהותנו המכילה, המיטיבה והסולחת.
מי יתן.