סיפור על זוגיות
כשנועם פגש את תמר בכנס לעיצוב גרפי, הוא הרגיש שהוא מצא את הנפש התאומה שלו. היא הייתה כובשת — חכמה, מצחיקה, מלאת קסם, ובניגוד לנשים אחרות שפגש, היא התעניינה בו באמת. היא שאלה על הילדות שלו, על החלומות, אפילו על הפחדים הכי כמוסים.
הוא סיפר לה על אמו הביקורתית, על תחושת הנחיתות שלו מול אחיו המצליח, והיא הקשיבה בעיניים רטובות. "אף אחד לא מעריך אותך כמו שאתה ראוי," לחשה, "אבל אני רואה אותך."
בחודשים הראשונים, תמר הרעיפה על נועם אהבה אינטנסיבית. היא שלחה לו הודעות מתוקות כל בוקר, הפתיעה אותו במתנות אישיות, וסיפרה לכולם כמה הוא מיוחד. נועם, שגדל בבית קר רגשית, הרגיש סוף סוף נחשק.
כשהציע לה לעבור לגור יחד, היא נענתה בהתלהבות. "אנחנו כל כך מתאימים," אמרה, "אף אחד לא יבין אותנו כמו שאנחנו מבינים זו את זה."

השינוי
השינוי החל בהדרגה. יום אחד, כשישבו עם חברים, תמר צחקה על בדיחה שנועם סיפר — אבל בנימה מתנשאת. "נו באמת, נועם, זה אפילו לא מצחיק," אמרה, ומתחה את השפתיים לחיוך מזויף. החברים השתתקו.
בחזרה הבית, הוא העיר לה בעדינות, והיא פרצה בבכי: "אתה תמיד מעליב אותי! אני רק ניסיתי לעזור לך לא להביך את עצמך." נועם התנצל.
תמר החלה לקטוע את הקשרים החברתיים של נועם. כשיצא עם חברים, היא שלחה הודעות כמו "כואב לי הראש, מתי תחזור?" או "הם לא מתאימים לך."
כשנועם ביקש לבקר את אמו, תמר התפרצה: "אחרי כל מה שסיפרת לי עליה, אתה רוצה שאסמוך עליה? היא תהרוס לנו את הקשר!" נועם, שחש אשמה, ויתר.
ככל שנועם ניסה לרצות את תמר, היא הפכה רגישה יותר. אם בישל והוסיף יותר מדי מלח, היא נאנחה: "אתה אף פעם לא חושב על הצרכים שלי." אם עבד עד מאוחר, האשימה אותו: "אתה מזניח אותי, בדיוק כמו כולם."
כשהעז להתלונן, היא הפכה את היוצרות: "אתה מאשים אותי בכל! אני נותנת לך הכל, ואתה אפילו לא מעריך את זה." נועם החל להאמין שהוא אכן אגואיסט.
לאחר שנתיים, נועם כבר לא זיהה את עצמו. הוא הפסיק לצייר (תמר אמרה ש"זה תחביב ילדותי"), ויתר על משרה נחשקת כי "זה ירחיק אותנו", והלך על בהונות כדי לא לעורר את זעמה. חבריו התרחקו, משפחתו דאגה, והוא הרגיש בודד — אבל תמר הבטיחה ש"רק היא מבינה אותו באמת".
הנפילה
הנפילה הגיעה במסיבת יום הולדת של חבר. תמר, שראתה את נועם משוחח עם חברת ילדות, ניגשה אליו בצעקות: "אתה מביך אותי בכוונה? אני יודעת שאתה נמשך אליה!" נועם, מושפל, הביט סביב וראה את המבטים המבוהלים.

באותו לילה, כשתמר נרדמה, הוא פתח את הטלפון שלה (לראשונה) וגילה הודעה לחברה: "הוא כל כך תלותי שזה מחניק. אבל הוא משלם שכר דירה, אז זה איכשהו שווה את זה."
למחרת, נועם ארז תיק. כשתמר שאלה "לאן אתה הולך?", הוא ענה בקול שקט: "לחפש את עצמי." היא פרצה בצחוק היסטרי: "בלעדיי, אתה כלום!"
כשירד בחדר המדרגות, הוא הספיק לשמוע אותה קוראת אחריו: "די, נועם. בוא נדבר. אתה לא יכול לעשות לי את זה."
אבל הפעם, הוא לא הסתובב.

זוגיות עם נרקיסיסט פגיע (סמוי)
בפרק קודם ראינו שהפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) מתבטאת בשני טיפוסים עיקריים: הנרקיסיסט הגרנדיוזי והנרקיסיסט הסמוי (הפגיע).
למרות ששניהם חולקים מאפיינים כמו צורך בהערצה וחוסר אמפתיה, הדינמיקה הזוגית איתם שונה מאוד.
את הפרק הקודם הקדשנו לזוגיות עם נרקיסיסט גרנדיוזי. בפרק זה נדון בזוגיות עם נרקיסיסט פגיע (סמוי).
הנרקיסיסט הגרנדיוזי פוגע בבוטות. לעומתו, הנרקיסיסט הפגיע עושה זאת בעיקר דרך מניפולציות רגשיות מתוחכמות. הקשר איתו דומה להליכה על חבל דק – כל צעד עלול להפוך למשבר, אך היציאה נראית בלתי אפשרית.
לשם האיזון, בחרתי הפעם בלשון נקבה, אך הדברים נכונים גם לנרקיסיסטים גברים.
מאפיינים של נרקיסיזם פגיע (סמוי) במערכת זוגית
- רגישות יתר לדחייה: הנרקיסיסטית הפגיעה נעלבת בקלות, מפרשת הערות תמימות כפוגעניות ומגיבה בפגיעות או בנסיגה רגשית.
- צורך מוגזם באישור ותמיכה: זקוקה ללא הרף לחיזוקים ולהבטחה שאכפת מבן הזוג, אך לעולם לא מרגישה מסופקת.
- נטייה לקורבנות: רואה את עצמה כקורבן של נסיבות או של בן הזוג, גם כאשר אין כוונה לפגוע.
- מצבי רוח משתנים: בלתי צפויה – רגע אחד זקוקה לקרבה ורגע אחר מסתגרת ומאשימה.
- תלותיות לצד תוקפנות פסיבית: משתמשת באשמה, בהתנהגות מתחמנת או בהתנגדות סמויה במקום עימות ישיר.
- קנאה ותחושת קיפוח: נוטה לפרש מצבים כאיומים (למשל, קנאה בחברים או בהצלחה של בן הזוג).

כללית, נרקיסיזם פגיע יוצר דינמיקה של אי-יציבות רגשית, שבה בן/בת הזוג מרגיש שהוא "הולך על ביצים" מחשש לפגוע או להכעיס.
מחזור זוגיות טיפוסי עם נרקיסיסטית פגיעה
שלב 1: הפיתוי הרגשי – "רק אתה מבין אותי"
- הצגת עצמה כפגיעה ומיוחדת: משתפת בסיפורי קורבנות וניצול כדי לעורר רחמים וחיבור רגשי
- הערכה עמוקה לכאורה: יוצרת אשליה שבן הזוג הוא "האחד והיחיד" שמבין אותה
- התקשרות מהירה ואינטנסיבית: מעודדת שיתוף רגשי מוגזם כבר בשלבים מוקדמים
המלכוד: בן הזוג מרגיש מיוחד, אך למעשה מתמנה לתפקיד ה"מטפל הרגשי" שלה.
שלב 2: היפוך תפקידים – ממציל למאשים
- פרשנות מעוותת של מצבים: רואה פגיעה בכל אי-הסכמה ("אתה לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך")
- תלותיות כפייתית: דורשת תשומת לב בלתי פוסקת אך דוחה עזרה ("אל תנסה לתקן אותי!")
- נדנדה רגשית: יום אחד – קורבן חסר אונים, למחרת – מאשימה תוקפנית

השינוי: בן הזוג מתחיל לפקפק בתפיסתו – "אולי אני באמת אשם במצבה?"
שלב 3: בידוד וחוסר אונים
- הרחקת בן הזוג ממקורות תמיכה: מבקרת את משפחתו וחבריו ("הם לא מעריכים אותך כמו שאני")
- קנאה חולנית: מפרשת כל אינטראקציה חברתית כאיום ("למה אתה צריך לצאת עם החברים שלך?")
- משברים תכופים: יוצרת דרמות סביב אירועים שוליים (הודעת ווטסאפ שלא נענתה מיד)
הדינמיקה: בן הזוג מרגיש לכוד – מצד אחד רוצה לעזור, מצד שני מותש מהדרמות הבלתי פוסקות.
שלב 4: התרסקות הקשר
- איומים וסחיטה רגשית: אולטימטומים ("אם תלך עכשיו, אל תחזור") או התנהגות פאסיבית-אגרסיבית
- ניסיונות פיוס מניפולטיביים: התנצלויות מעורפלות ("סליחה שאני כזאת") עם האשמות עקיפות
- תחושת ריק: ההבנה שבן הזוג לעולם לא יוכל למלא את צרכיה הבלתי נגמרים
סיום טיפוסי:
- אם בן הזוג עוזב – רדיפה רגשית והפיכתו לשעיר לעזאזל
- אם נשאר – מחזור אינסופי של אשמה ותסכול
ההשפעה על בן/בת הזוג
חיים עם נרקיסיסט פגיע יוצרים מגוון של השפעות רגשיות ופסיכולוגיות על בן/בת הזוג:
תשישות רגשית – עייפות כרונית מלהיות במצב מתמיד של הילוך גבוה, נדנדה רגשית מ"הפצצות אהבה" לזעם והשפלה ותחושת הליכה על ביצים. הוא עסוק כל הזמן בניסיון לרצות ולהימנע מעימותים.

אובדן העצמי – מכיוון שכל האנרגיה מופנית לטפל ברגשותיה של הנרקיסיסטית. בן הזוג עלול לאבד קשר עם הצרכים והרצונות שלו עצמו, ולהפסיק לזהות מה הוא מרגיש או רוצה.
תחושת בדידות וחוסר הערכה – בן הזוג מרגיש שאינו נראה או מוערך – הנרקיסיסטית מתמקדת בצרכיה שלה ולא מסוגלת להכיר בתרומתו. הוא תומך, מקשיב ומתפשר, אך לא מקבל בתמורה תמיכה רגשית אמיתית.
בלבול וספק עצמי – הנרקיסיסטית משתמשת בגזלייטינג ובהטחת האשמות ("אתה רגיש מדי", "אתה דרמטי"), ובן הזוג מתחיל להטיל ספק בשיפוטו ("אולי אני באמת אשם\מגזים").
ניתוק חברתי והסתגרות – בן הזוג עלול להימנע ממפגשים עם חברים או משפחה מחשש לתגובה של הנרקיסיסטית (קנאה, ביקורת או הענשה בשתיקה).
חרדה ודיכאון – חשיפה ללחץ מתמשך עלולה להוביל לחרדה חברתית, דיכאון, תסמיני פוסט-טראומה, ואף תגובות פיזיולוגיות כמו מתח בשרירים, נדודי שינה או בעיות עיכול.
אובדן אמון באנשים ובעצמי – לאחר הזוגיות, רבים מדווחים על קושי לסמוך על אחרים או להיכנס למערכות יחסים חדשות.
מדריך לבן הזוג לזיהוי המצב
להלן מספר סימנים לשים לב אליהם (מטעמי נוחיות השתמשתי כאן בלשון נקבה. הנאמר כאן נכון לשני המינים):
- רגישות קיצונית לביקורת – הערה קטנה ("את בטוחה בזה?") גוררת כעס, שתיקות ארוכות, בכי דרמטי או התקרבנות ("כולם נגדי", "אתה לא מבין אותי כמו שחשבתי") במטרה לגרום לך להרגיש אשם.
- קורבנות כרונית – כל קונפליקט עם המשפחה/עבודה/חברים הוא "תוקפנות כלפיה" היא תמיד זו שנפגעה, נבגדה, לא קיבלה את מקומה. בן הזוג אמור "להציל" אותה שוב ושוב.
- תלות רגשית לא סימטרית – היא דורשת תמיכה בלתי פוסקת, אישור והקשבה מוחלטת, אבל כשאתה במצוקה – היא מתרחקת, מבטלת או מתלוננת שאתה "מכביד עליה".
- הסטת אשמה – כשאתה מעלה בעיה היא תסיט את השיח כדי לגרום לזה להיראות כאילו אתה פגעת בה. אתה תמצא את עצמך מתנצל על כך שהעלית את הנושא.
- קנאה והטלת ספק – היא אולי תשדר הערכה כלפיך בחוץ, אבל תערער על ביטחונך בבית, תטיל ספק בחברויות שלך. היא תעביר ביקורת עקיפה על הצלחותיך, או תזלזל במי שמחמיא לך.
- היא במרכז – אירוע משפחתי? היא תמצא איך להפוך את זה עליה. אתה חולה? היא תספר עד כמה זה מלחיץ אותה. אפילו השקט שלך יתפרש כפגיעה בה.
דרכי התמודדות
דרכי ההתמודדות דומות בדרך כלל לאלו המומלצות גם במקרה של הנרקיסיסט הגרנדיוזי.
- הכרה במציאות: הבנה שמדובר בדפוס אישיותי קבוע ושאינו באשמתך
- הצבת גבולות :סירוב לקבל התנהגויות פוגעניות, דרישה לחלוקת אחריות שוויונית והגנה על המרחב האישי שלך
- תמיכה : פנייה לטיפול פסיכולוגי (פרטני, טיפול זוגי הוא בדרך כלל חסר טעם) ו\או לקבוצות תמיכה (חברים, משפחה או קבוצות של אנשים שנמצאים באותו מצב)
- חשבון נפש – בדוק מה אתה מרוויח ומה אתה מקריב. מותר לך לבחור בבריאות הנפשית שלך ולעזוב.

האם ההורים של בן הזוג הנרקיסיסטי יעזרו?
בן הזוג מצפה מההורים של הנרקיסיסט שיתערבו, שירגיעו את בנם\ביתם, שיעשו משהו… הציפיות הללו לא תמיד תתממשנה (ראה בפרק קודם על הנרקיסיסט הגרנדיוזי).
הערות:
- רוב הנרקיסיסטים הם גברים, אבל התופעה חוצה את גבולות המגדר. התייחסות כאן ל"נרקיסיסט" באופן כללי, באה לציין גבר או אישה.
- אני מחזיק אמנם בתואר בפסיכולוגיה, אך אינני פסיכולוג מוסמך. הדברים הנכתבים כאן מבוססים בעיקרם על תחקיר מקיף ואיסוף חומרים ממקורות שונים.


מאות צעירים חיפאים משכילים אנשים שסיימו תואר אקדמי ומהנדסים צעירים עוזבים את חיפה מדי שנה ועוברים לגוש דן והשרון.
עיריית חיפה טומנת את ראשה בחול, ומייצרת גם הרבה תוכניות לארמונות שגם הם – יתפוררו כמו חול.
מועצת העיר מפילה כל הצעה לעסוק במצב הזה, ככה היה שלוש קדנציות וככה גם ברביעית של מי שבתקופתו עזבו 40 אלף צעירים את חיפה. בתקופת המלחמה עזבו את מטרופולין חיפה כ-10 אלף צעירים בין אם ללימודים, הגירה, בפועל הם כבר לא בחיפה. חלקם עוד רשומים במשרד הפנים ולא עדכנו כתובת וככה היקף התופעה לא מופיע בראדר העיריה.
חלק גדול עזבו בגלל פגיעה בשירות הרכבות. הם עובדים במרכז והפגיעה בהגעה למרכז בגלל ביטולי רכבות יצרה מצב בלתי אפשרי בו לראשונה נאלצו לשכור ולעבור במהלך המלחמה. הם כבר לא יחזרו לחיפה.
מועצת העיר –
במקום ארמונות בחול ותוכניות פנטזיות – תקימו ועדה למניעת הגירה ולטיפול בבעיות התעסוקה בחיפה, החזרת צעירים לעיר (לא רק ייבוא עולים נוספים) והחזרת אוכלוסיה חזקה לתעדף את חיפה על פני ישובי המטרופולין הקטנים.
יש מצב שבפרק הבא ,הורים לבן/בת נרקיסיסט(ית)?