יום הכיפורים שלי: הקרבות שיוסי נשא כל חייו

נפגשנו בחולות סיני. אני הייתי מרכזת בית ספר לעברית ברפידים, והוא סמג"ד צעיר. ארבע שנים בלבד חלפו ממלחמת יום הכיפורים, מלחמה שהייתה טראומטית עבורי ועבורו. אלא שאני, באותם ימים, לא ידעתי דבר. לא ידעתי עד כמה.

אט אט, במהלך השנים, החלו להגיע הסיפורים. אירוע ועוד אירוע. שמות של חברים, החלטות של שניות תחת אש כבדה, טנקים שנפגעו, לוחמים שלא שבו, ואנשים שהיו שם ונשאו את מה שראו איתם במשך חיים שלמים.

יוסי כמעט שלא סיפר.
ואני למדתי את סיפור המלחמה שלו דרך אחרים.

היד הקטועה והמרדף אחר המסוק

באחד המפגשים פגשנו חבר מהקרבות, קטוע יד. אז שמעתי לראשונה על קרב החווה הסינית, על הפגיעה בטנק ועל מה שעשה יוסי באותן דקות.

ידו של הלוחם נקטעה. יוסי לקח את היד ורץ אחר המסוק.
אולי, רק אולי, יצליחו להציל אותה.
תחת אש, ולפני המשימה להכשיר מחדש את הטנק להמשך הלחימה, הוא פרץ קדימה וניסה בכל כוחו להציל את חברו.

כך, אט אט, במפגשי רעים, החלה להירקם בפניי תמונה. תמיד חלקית. תמיד קשה לעיכול. תמונה של התופת שהתרחשה בחווה הסינית.

הפרטים שיוסי נשא עד יומו האחרון

במהלך השנים, עם המפגש עם משפחתו של שלמה ערמן ז"ל, גיבור ישראל, הסתננו פרטים נוספים.
עוד אירוע. עוד רגע קשה. עוד זיכרון שיוסי נשא בתוכו עד יומו האחרון.

רק בשנים האחרונות אפשר היה למצוא חלק קטן מהם בכתיבתו ובשיריו.
בהלווייתו שיתף האלוף משה עברי סוקניק, חלק מהזיכרונות המשותפים שלהם, מאותן שעות קשות בתוך הטנק בסיני.
גם בשיחה עם אהוד ברק קיבלתי הצצה נוספת למה שעברו שם.

הטנק של יוסי היה אחד הטנקים הבודדים ששרדו את ההסתערות הקטלנית כשהוא ממשיך לתפקד. מפקד הפלוגה שלו, משה עברי סוקניק, לימים אלוף, עבר אל הטנק של יוסי לאחר שהטנק שלו נפגע, וממנו המשיך לפקד על הקרב.

יוסי בקרבות החווה הסינית במלחמת יום כיפור

משה עברי חזר לישראל בבוקר 9 באוקטובר 1973. בשל אילוצי המלחמה צורף לגדוד 100, שהיה אז בהקמה בפיקודו של אהוד ברק.

המ״פ משה סוקניק עברי קיבל שישה טנקים והוסיף טנקים שהיו כשירים, כך נוצרה פלוגה של 14 טנקים, מוכנה ליציאה לקרב, ובה אנשים שחלקם  שלא הכיר, ועד כמה היו מאומנים? לא ידע.
משה עברי כותב: ״לאחר חצות קיבלנו פקודה לחבור ולחלץ את חטיבה 35 שנמצאת בקרב קשה בחווה הסינית, מיד יצאנו בתנועת לילה   ועם אור ראשון התייצבנו בעמדות שולטות ממזרח לחווה הסינית. מטח טילי נ"ט מסוג סאגר חלף מעלינו וזה הכניס את כולנו למודעות שאנחנו עומדים להיכנס לקרב הראשון שלנו במלחמה הזו.

לאחר זיהוי הצנחנים בחווה הסינית  יצאנו להתקפה בהובלת הפלוגה שלי מחלקה 3 בחיפוי קרוב ומחלקות 2-1 מסתערות יחד איתי יוסי היה מפקד טנק במחלקה 1 והיה בין המסתערים. תוך התנועה לחבירה לצנחנים הטנק של יוסי השמיד בתנועה טנק מיצרי ולאחר שחברנו לצנחנים הסתערנו לעומק המתחם וגילינו שאנחנו נמצאים בתוך מערך חפור של גדוד חי"ר, יוסי הצליח להשמיד טנק נוסף שהיה בעורף המתחם ואז נלחמנו מטווחים קצרים בחיילי החי"ר המצרי כשכל טנק נלחם את מלחמת ההישרדות שלו.

טנקים ונגמשי החרמש החלו להיפגע אך בחסות התקפת הגדוד חולצו הצנחנים לאחור , זה היה קרב קשה  התמודדות עם חי"ר מצויד בנ"ט בטווחים קצרים שלרוב הטנקים שלנו חסרו מקלעים. בדיעבד הסתבר שתקפנו את המערך החפור של חטיבה 16 המצרית, בקרב הזה יכולתי ללמוד ולהתחיל להכיר מיהם הלוחמים שאפשר לסמוך עליהם יוסי בלט לטובה הן באומץ ליבו והן במקצועיות. נלחם ומצליח להפעיל את כל יכולות האש של הטנק שמסביב עשרות חיילי אויב המנסים להשמיד אותנו.

ניתקנו מגע נחלצנו לאחור להתארגנות קצרה ולמחרת צלחנו את התעלה שהמשימה העיקרית בשלב זה הייתה פשיטות לעומק ולהשמיד את סוללות טילי קרקע אוויר שעשו שמות בחיל האויר שלנו, עכשיו כבר ידעתי שעל טנק 1א אפשר לסמוך וכמ"פ צעיר למרות שלא הכרתי ולא ידעתי מי זה יוסי העובדה שהטנק של יוסי נמצא בקו אחד קדימה בהסתערות חיזקה את בטחוני להוביל את הפלוגה והגדוד בהסתערות, המשימה חייבה ירי טנקים מרחוק להשמדת מרכז האש והמכ"ם של סוללות הנ"מ ושוב יוסי היה בין הטנקים הקדמיים שבאש מדויקת השמידו את סוללות הטק"א ובכך אפשרנו לחיל האויר לפעול בחופשיות.

המשך הקרבות היו סביב מחנות פאיד ומשם קיבלנו משימה לנוע במהירות לכיתור הארמיה ה3 באזור העיר סואץ. עם תחילת התנועה הטנק שלי נתקע עקב תקלה טכנית  מה שחייב אותי להחליף טנק , ההתלבטות הייתה קצרה בחרתי לעלות על הטנק של יוסי , יוסי עבר לתא הטען קשר ואני תפסתי את עמדת המפקד , עכשיו יש לי אפשרות להכיר את יוסי מקרוב.

הובלנו את הגדוד ובאור אחרון הגענו לכביש סואץ קהיר, לאחר התארגנות קצרה שברקע יש ידיעה על חטיבה טנקים מצרית שמנסה לחזור מארמיה 3 לכיוון קהיר קיבלתי משימה להוביל בלילה חשוך את הגדוד לכניסה הדרומית של העיר סואץ, המתח היה גדול גם להוביל את הגדוד בחשיכה מוחלטת ללא אמצעי ראיית לילה וגם להיות מוכן להגיב ראשון במידה וניתקל בחטיבה המצרית המנסה לנוע לכיוון קהיר, העובדה שיוסי עומד לצידי בתא הטען קשר נסכה בי ביטחון רב המתח נחלק בין שנינו ועמדנו במשימה בצורה מושלמת הגענו לפאתי העיר סואץ מדרום ונכנסנו לחניון לילה״.

המלחמה המשיכה, טנק נפגע, היו נפגעים, יד של מפקד הטנק נקטעה. אנשים מבוהלים לא היו מסוגלים להיכנס ולהכשיר טנק ללחימה,

יוסי הסתער, פינה, ניקה את הטנק  והכשיר להמשך לחימה.

האלוף עברי על הקרב בחווה הסינית

יום הכיפורים שלי

שנים חלפו מאז.
החיים נבנו. משפחה, עבודה, אהבת האדמה, אהבת האדם ותרומה למדינה.
אבל לצד כל אלה הייתה קיימת גם אותה ליבה נסתרת. אותו עולם של חברים, טנקים, אש, החלטות של שניות וזיכרונות שלא באמת נעלמו.

אני הכרתי אותם לאט.
דרך החברים.
דרך המשפחות.
דרך השירים שכתב.
דרך הדברים שנאמרו בהלווייתו.
ודרך העדויות של האנשים שהיו לצדו בשעות שבהן אדם נבחן במקומות הקשים ביותר.

עם הזיכרונות האלה, ועם תמונות הטנק המדמם, בהערכה ובהערצה לאדם שבנה חיים שלמים כשליבתם ממשיכה להיות תרומה למדינה, אהבת האדמה ואהבת האדם, אני מתייחדת עם יום הכיפורים שלי.