מבוא: במלחמה המתחוללת היום בין איראן לישראל נפגשנו עם פצצות ענק בנות כמה טון. משה קרן, הבלורית, פלברה, הברון כרסנתי נפגש בימים עברו עם פצצה שלא הכיר. פצצה בת חצי טון. זה הסיפור במלואו. לחבר ותיק העיתונאי אורי שרון ישנה פינה מרתקת בתכניתו של מושיק טימור ברשת ב'. בסוף הפתיח שלו הוא מזמין אורח שיספר את סיפורו בנושאים שונים ומגוונים. אחת הפינות בסוף 2010 התארח מוישה בתוכנית וברצינות תהומית, צד בלתי מוכר אצלו, סיפר את סיפורו.
נראה שהיו תקופות רציניות בחייו ובוודאי שזורות במעללי הפלברה. אני מביאו כדברו ולשונו ללא תיקונים. בהמשך לסיפור אביא כמה השלמות שלא סופרו בתוכנית הרדיו. כרסנתי מדבר ברדיו. 'ששי אישי' בפינתו של אורי שרון העיתונאי החיפני: התגייסתי לצה"ל באוגוסט 1959. ברור היה לי שאני עומד להגשים חלום ילדות ועל פי בקשתי שובצתי לחיל-הנדסה קרבית. עברתי את המסלול הרגיל בחיל-הנדסה: ששה חודשי טירונות, קורס מכי"ם וקורס משקי"ם.
בסיום הקורס האחרון, בראיון עם מפקד החיל דאז, אל"מ אלדג, הציע לי להתנדב ליחידה חדשה בצבא והיא יחידת סילוק פצצות. נעניתי לאתגר והגעתי ליחידה, לא לפני שסיימתי קורס סלקי פצצות וקורס נהיגה. בשרותי הסדיר, היחידה לסילוק פצצות הייתה יחידה קטנה של כתה אחת בלבד. הפעולות המבצעיות היו פירוק פצצות שלא התפוצצו, בעיקר של חיל האוויר.
בגמר שרותי הצבאי שובצתי, כמובן, למילואים ביחידה לסילוק פצצות. בעת מלחמה, יחידה זו מגויסת ראשונה ומשתחררת אחרונה וזאת מהסיבה הברורה שחיילי היחידה נעים עם הכוחות הראשונים בקרב. התקלות בפצצה שלא התפוצצה מצריכה טיפול מקצועי ומהיר לנטרולה. במלחמות 'ששת הימים' ומלחמת 'שלום הגליל', אליהם אחזור מאוחר יותר, עברה החידה פעילות מסיבית בכל הגזרות. במלחמת 'יום הכיפורים' גויסו חיילי היחידה במהירות ותוך מספר שעות, מרגע הפקודה, כל החיילים היו בבסיסם לקבלת ציוד לוחמה.
המפקדה סירבה לגייס אותי למלחמה מאחר, שלדאבוני הרב, אני בן יחיד במשפחה שכולה. אחי הצעיר, יהודה, נפטר על שולחן הניתוחים ואחי השני, נחום, נהרג בעת שירותו הצבאי ואמי שלא עמדה בצער, נהרגה בנסיבות טרגיות ארבעה חודשים לאחר מכן. רק לאחר חתימה על טופס התנדבות חוילתי והצטרפתי ליחידה.
ב-12 באוקטובר 1973, לאחר כיבוש העיר קונטרה ניתנה ההוראה לכל חיילי היחידה להתמקם בבתים הנטושים בקונטרה. למחרת היום, לפני חצות, בעודנו ממלאים שקי חול המיועדים לביצור מוצב החרמון לאחר שייכבש שנית, הגיע בריצה פקיד המחלקה, אלי גבאי, ומודיע שמפקד היחידה, סא"ל יוסף מוסלי,
מזמין אותי למפקדה. ליבי החסיר פעימה כשנכנסתי למפקד. עמדו שם ותיקי היחידה שזומנו לתדרוך, כמוני. בארשת פנים רצינית הסביר המפקד כי פצצה בת מחצית הטון, חמש מאות ק"ג של הרס ומוות, שהושלכה על ידי הצָבא הסורי, לא התפוצצה ומונחת על ציר 'אמריקה' ליד העיירה גָ'בַּה הנמצאת כ-17 ק"מ מקונטרה.
המשימה שהוטלה עלינו היא להגיע לפצצה ולנטרלה מאחר וכוחותינו עצרו את התקדמותם. הצוות שנבחר למשימה כלל את: יוסף מוסלי המפקד, אריה עובדיה קָשר, צביק'ה דננברג ועמוס לזובסקי סלקי פצצות, גרשון קלימנץ משק מומחה בסילוק ועבדכם הנאמן כנהג, סלק. העמסנו את הציוד על הקומנדקר ויצאנו לדרך. הפקודה לנסוע ללא אורות כאשר מוסלי מאיר את המפה בפנס קטן ומדריך אותי בדרך. נסיעה איטית בקצב הליכה ולאחר שעה אנחנו שומעים, לפתע, שני מטוסי קרב יורדים עלינו. עצרתי מיד, אמרתי 'שמע ישראל' ואז ארבע רקטות התפוצצו לפני הקומנדקר.
עשר דקות חלפו ומוסלי החליט להמשיך הנסיעה. יריות, פגזים ורקטות סביבנו, לא ידענו מי עם מי ומי נגד מי. המשכתי לנהוג מבלי לראות את הדרך. הפנס הקטן של מוסלי המשיך לתפקד ולאורו נתן מוסלי את הוראות הנסיעה. לאחר ארבע שעות נסיעה הגענו ליעד. מפקד האוגדה הוביל אותנו לפצצה הסורית.
פעלנו על פי התרגולת, ניקינו את האבק מגוף הפצצה ובזהירות מרבית גם את המרעום כדי לזהותו. לא עזרה הספרות המקצועית. המרעום אינו מוכר ובלתי אפשרי לבודדו מגוף הפצצה. לאחר התייעצות של כל הצוות הוחלט לבקע את הפצצה לשניים. תהליך הביקוע מסובך ולראשונה יתבצע ברגע אמת במבצע צבאי וכל הריכוז בעזרת זימזום שיר של המלך.
מוסלי פוקד להודיע לאוגדה על פיצוץ מבוקר ואריה הקשר אינו מצליח מאחר והסורים הצליחו לחסום את הקשר. עליתי לקומנדקר ומתברר שלא פתחתי את הסוויץ' ולכן מערכת הקשר לא עבדה. הלחץ והבלבול עשו את שלהם. מיד העברנו את ההודעה לפיקוד ותהליך הביקוע עבר בהצלחה וכששני חצאי
הפצצה שכבו זה ליד זה המשיכו הכוחות לנוע קדימה.
כך בנסיעה איטית חזרה לקונטרה במהירות מקסימאלית של חמישה ק"מ לשעה וללא אורות הגענו לפנות בוקר, רצוצים, לבסיס. כל חיילי הבסיס המתינו לבואנו ומוסלי, בעיניים דומעות, פתח בקבוק קוניאק '777' והודיע חגיגית שזו פעולתו האחרונה מאחר והגיע לגיל בו הוא נאלץ להשתחרר משרות מילואים בצה"ל. פעולה אחת מיני רבות וחשובות שבצעה היחידה לסילוק פצצות בהנדסה קרבית. כך כרסנתי בתוכנית הרדיו 'שישי אישי'.
אופיו של סיפור זה אינו תואם את הדמות שנוצרה ברוב הסיפורים. אני מבקש להביא כמה השלמות לסיפור הרדיו להשלמת התמונה. לאחר שסיים כרסנתי קורס מכי"ם ומשקי"ם נתקבל לקורס קצינים. מדריך הכיתה המד"כ היה לא אחר מאלי לנדאו שלימים היה ראש עיריית הרצליה. ההתנגשות בין שני הפיות הגדולים לא אחרה לבוא. החלה מסכת של טרטורים ותרגולות שונות. 'התקפה תחת ריתוק', מ.פ. תורן, מ.מ. תורן וגם המצאות של תרגילים מדומים שתפקידם לשבור חייל.
המצב הבלתי נסבל נמשך עד לסיום הקורס. לילה לפני מסדר הסיום התקיים תרגיל לילי מסכם. כשעתיים לאחר חצות חזרו החברה' מהתרגיל. כרסנתי ישב ליד נהג המשאית ונמנם את 'מנוחת הצהריים' שלא בזמנה הרגיל. המפקד חיכה וברגע שהמשאית נעצרה פתח את הדלת והעוזי שהיה מונח על ברכי כרסנתי נפל החוצה.
הזדמנות פז נפלה הישר לידיו של המפקד הנוקם, הוא חטף את הנשק ובריצה קלה לחדר האוכל. מבחינה צבאית הצוער שלנו איבד את נשקו וזו עבירה שאין סליחה עליה. ויכוח סוער התפתח בחדר האוכל והסתמן שהדרגות שהיה אמור לקבל בעוד שעות ספורות תשארנה נעוצות על משטח הקטיפה.
לתמונה הוכנס אל"מ אלדג שהיה מפקד חיל-ההנדסה. מה התרחש מאחורי הקלעים אין אנו יודעים, אך ברור ש'הבלורית' כרסנתי 'פלברה' הצדיק, כנראה, את הכינויים שעזרו לו להיות הצוער האחרון שעף מאותו קורס קצינים. הצבא לא ויתר על כל הידע שרכש והמפקד הציע לו להצטרף ליחידה חדשה
ההולכת ומוקמת: 'היחידה לסילוק פצצות', מסונפת לחיל-ההנדסה ותנוע ישירות עם הכוחות לנטרל מידית כל מטרד נפיץ שיפריע לתנועה תקינה של הכוח.
המעבר ליחידה החדשה הצריך השלמות ידע וקורס מיוחד לסילוק פצצות. היו מבחנים רבים לכשירות היחידה שעמדה בקור רוח מול כל האתגרים, עד שבמלחמת 'ששת הימים' עברו את המבחן הגדול. כוננות מתוחה ומתישה עברה על הצבא טרום המלחמה. כיתת סילוק פצצות הכוללת את 'הבלורית'
נשלחה לכוננות בתל-קציר, ממתינים להצטרף לכוחות לעלייה לרמה.
האות ניתנה ויחידות של נח"ל מוצנח החלו לטפס אל טאופיק התחתונה. עם תחילת העלייה קרתה תקלה ומשאית תחמושת שלנו התפוצצה. רסיסים ופגזים החלו להתעופף לכל עבר. הנפגעים פונו וכיתת הכוננות נקראה לתפקיד שלשמו הובאה למקום. יש לנטרל ולסלק את שלא התפוצץ. הדבר הפריע למעבר הכוחות קדימה והכל חיכו לפעולת טיהור השטח מכל הנפיצים שהתפזרו. דבר ששנינו לא ידענו שאת הריכוך לפני עליית כוחותינו ליעד עשיתי אני בגדוד 402 עם תותחי עשרים וחמש ליטראות המיושנים.
שמונה שעות עבודה תחת לחץ ותחת סיכון רב פתחו את הציר לתנועה. כתת הכוננות הצטרפה לראש הכוח למקרה שיזדקקו לפינוי תחמושת מכל סוג. כך מצא את עצמו כרסנתי לוחם בגל הראשון ממתין לכניסה לאל-חמה. המתח רב, כולם ממתינים בדריכות והאות ניתן. הגל הראשון נכנס לסמטה הראשית. מסביב פזורים בתי חמר ואין נפש חיה. הסורים ברחו והשאירו מאחור את כל רכושם. כך כבש כרסנתי כשהבלורית המפורסמת מסתתרת תחת כובע הפלדה המגן עליה. את אל-חמה מבלי לירות אפילו כדור אחד.