נערות הקבינה ב'

סיפור אמתי בעשרים ושמונה אחוז השאר פיקציה

שנת 1958. אניית נוסעים אמריקאית חונה בנמל חיפה וכל השמונה הן נערות קבינה העובדות בה ויצאו לחופשת חוף. בסיפור א' סופר על העוללות בליל אמש ואנחנו כבר למחרת היום. מי שחשב שהנער כרסנתי ילך הביתה אל מיטת הסוכנות בעלת מזרון הקש, טועה. מזרון מתוצרת אמריקה עדיף עשרת מונים. 'הבלורית' נטל את תפקיד מלווה הקבוצה וכך בכל ההמולה הצליח לחדור לנמל חיפה השמור ומוגן.

מי שחשב שבזאת נסתיימה העבודה אינו יודע ואינו מכיר את מערך האבטחה של נמל חיפה. ישנן שתי אפשרויות כניסה לאנייה. אחת לעבור את השומר שאינו אלא איש אף.בי.איי. איש מרינס וחוקר שבויים לשעבר ותפקידו למנוע כניסת מרגלים עוינים לספינתו. אפשרות שנייה לעבור חיש מהר קורס קומנדו
ובעיקר על סעיפי הפלישה ליעד מבוצר. מכיוון שאישור כניסה שנחתם כדת וכדין על ידי קפיטן האנייה לא היה לו, בחר באפשרות של פריצת גבול ופלישה לטריטוריה של ארץ זרה. צריך רק ליישם את החומר המסווג ששינן ולחדור פנימה אל בטן האנייה.

כשפרצופה החמוד של מילטריד מול עיניו וחמוקיה הענוגים בין ידיו, העביר בראשו את כל האפשרויות העומדות בפניו. אולי לשחות עד שרשרת העוגן לטפס עליה ולזרוק כבל עם וו בקצהו אל הסיפון. מכיוון שכל טבעת בשרשרת גדולה מראשו ואין ברשותו כבל עם וו החליט לפנות לנערת הקבינה ולבדוק את
תושייתה. "ישנו גשרון קטן וכניסה נוספת לאספקה ומים, גש לשם מבלי לעורר תשומת לב ואני אפתח את הדלת מבפנים, זהירות בבקשה!"

לחוף הכרמל הגיע באיחור רק עם שבע עלמות כי השמינית נשארה בתורנות. חיוך רחב על פניו והליכה של קאובוי שחצה בדהירה את אריזונה לאורכה מבלי שירד מסוסו ולו פעם אחת. אפילו את צרכיו עשה תוך ישיבה באוכף על גב הסוס. לקורא המניד ראשו בלעג וחושב שנקלע בטעות לסיפורי "עלילות עלי-בבא ושמונה נערות קבינה מספינה אמריקאית", אציין, למען היושר האינטלקטואלי שקיים צרור תמונות בשחור לבן, קביל בבית-דין רבני, המנציח את המסופר ומוכיח לכל הספקנים מיהו הפלברה קרן כרסנתי האמיתי, שהיה לימים יושב ראש וועד העובדים של 'אגד'.

השמש ברום השמים והבטן מתחילה לאותת. אספנו פרוטה לפרוטה ושלחנו את כרסנתי ואת אבי שמש עם כמה מעות וחפיסת קלפים לפוקר. בכל שעה מסתובבים על החוף ציידים המחפשים טרף קל בדמות קלפנים תמימים עמוסי מעות. הצמד חמד שלנו עוברים להליכה של תמימים שלמדו זה עתה את רזי משחק הפוקר ומחפשים בני זוג למשחק.

אנחנו צופים מרחוק ומגלים שני כרמליסטים (גרים על הכרמל) שהגיעו לחוף במכונית כלשהי והרבה פרוטות מצויות בכיסם. מתיישבים בצד ונותנים לשניים לנצח בכמה משחקים קלים ואז הגיעה המכה. אס מהאוזן ומלכה מהסנדלים סידרו מכה שתאפשר ארוחת מלכים לכולנו. חמש מנות בצורת פלאפל עם חמש קציצות, סלט ירקות ערבי קצוץ דק דק, כף טחינה מימית, מים מהברזייה ואנו מסודרים עד הערב.

אני מדלג על סצנות הקנאה בין הבנות הקבועות שלנו לנערות הקבינה. כולנו יודעים שבעוד כמה שעות מפליגה האנייה לדרכה יחד איתן והפעם הבאה שנפגש תהיה, אולי, בגיל שבעים לאחר שימציאו איזה פייסבוק ובו נוכל להציג את התמונות ולחפשן. נניח שמצאנו, אז מה עושים עם שמונה נערות קבינה אמריקאיות בנות שבעים והרבה יותר וכל אחת מהן עמוסה בילדים, נכדים, אולי נינים, החזה נושק לברכיים ובטן מלאה המבורגר וצ'יפס של מקדונלד. מילטריד! אם את קוראת תרגום של סיפורי זה צרי אתי קשר.

בשנת 1955 נערך נשף גדול בבסיס חיל-האוויר האמריקאי בפיטסבורג שבפנסילבניה. חמישה חברים יודעי שיר נבחרו להקמת להקת זמר שתנעים את הזמן לחוגגים. השם שנבחר הוא 'הוויקינגים The Del-Vikings. לאחר הצלחה גדולה החליטו להישאר כלהקה ולהמשיך ולהקליט שירים בסגנון הדו-וואפ
ששלט בעולם המוסיקה הקלה בארה"ב. עד ימינו ישנן להקות ולהקות חיקוי הממשיכות להופיע עם הסגנון, מועדוני מעריצים לרוב הכולל עיתונות וכמובן מופעים. עוד אספר רבות בנושא.

השיטה החדשה של תקליטי ויניל במהירות 45 זה עתה החלה וחנויות התקליטים הכילו מבחר של כמה עשרות בודדות של תקליטים. העלייה מרחוב הרצל בחיפה לרחוב ארלוזורוב הייתה משוש חיי, שם גיליתי את התקליטים. בהיותי נער עול ימים נכנסתי בפיק-ברכיים לחנות לבדוק מה התחדש במלאי.
המוכר לא הצליח להסביר כיצד נשתרבב לו תקליט של להקה בלתי מוכרת לחלוטין, הוויקינגים שמה. אני כמובן קניתי מיד. את צמדי 'העופרים' ליוויתי מיום היווסדם כשביקרתי את חברי שמעון רייכשטט שאחיו הבכור היה 'עופר' בעצמו. בחיפושם הנואש אחר חומר מוסיקלי חדש הצעתי את התקליט המיוחד של הוויקינגים. ההשאלה הייתה טעות גדולה כי התקליט הנדיר נעלם כלא היה. אני זוכר שירים שהופיעו בתקליט ואינם בנמצא גם בכל האמצעים האלקטרוניים החדשים.

בקרב לטרון בקום המדינה איבד רפי נלסון את עינו. ניסה את כוחו באמרגנות קטנה והפעלת מועדונים שנפתחו ונסגרו. בשנת 1970 פתח בטאבה את הכפר המפורסם שאימץ את המשפט: 'סקס, סמים ורוקנרול'. המקום שימש את הבוהמה הישראלית באותה התקופה ובאחד מביקוריי במקום ראיתי לפתע מול עיניי עומד שעון על כיסא גבוה….אברמלה רייכשטט, לא אחר מבן זוגה של אסתר זייד שנישאו ושינו את שמם ל'עופרים'. הצמד מצליח בכל קנה-מידה.

פניתי בשמחה למראה מכר וותיק, אך אברמלה התבונן בי בעיניים מזוגגות כאילו שראה שד שנחלץ מאיזו בקבוק. במבוכה רבה הזכרתי את התקליט האבוד ועל פי גמגומי ההברות כמו של חוגלה פצועה הבנתי שהריאיון נסתיים בטרם החל.