החלטה גורלית • האם הבחירות שלנו הן באמת שלנו?

(דעה) – "העם הפלסטיני בחר בחמאס – אין דרך לחיות איתם בשלום" אמר ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, בראיון טלויזיוני שהפך לוויראלי ברשתות החברתיות.

מר בנט היקר, לפי ההגיון הזה, איך תסביר את העובדה שמצאנו דרך לחיות בשלום עם הגרמנים, למרות שהעם הגרמני בחר בהיטלר?

הערכתי את בנט כראש ממשלה, לא בגלל צניעותו והאגו הבלתי מותאם למידותיו, אלא בעיקר משום אומץ ליבו, היכולת שלו לחשוב מחוץ לקופסא המסמלת את הבייס של בוחריו ולהסכים להקים קואליציה עם ערבים, רחמנא ליצלן. במהלך כהונתו הפגין את כישוריו הניהוליים ואת יכולתו לנהל עבודת צוות, תכונה הנעדרת כליל מזה היושב בראש ממשלת ישראל כיום.

הזדמנות מוחמצת

בדמוקרטיות אמיתיות יש לכל אזרח את ההזדמנות לבחור את המנהיג המתאים לעמדותיו הפוליטיות, הכלכליות, המוסרית והחברתיות. ההחלטה במי לבחור אמורה להתבסס על עובדות כגון:  הרקורד האישי של המועמד, הכישורים שהפגין בתפקידים שמילא בעבר, הצלחותיו, כשלונותיו, כושר הביצוע שלו, העמדות שהוא מציג (פוליטיות, כלכליות…), אמינותו, יושרתו וכמובן גם על ההבטחות שלו לגבי דרכו בעתיד.

מנהיג נדרש להציג ביצועים

לאחר שנבחר וכוח השלטון מועבר לידיו, נדרש המנהיג להציג ביצועים.  אם המנהיג  שיקר, רימה, לא עמד בהבטחותיו, או סתם נכשל, במשטר דמוקרטי תינתן לבוחרים הזדמנות להחליפו באחר. האם יתכן שלמרות כשלונו, יבחר ציבור הבוחרים באותו כשלונר בשנית? לא הגיוני, אבל זה קורה.

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה והנוירולוגיה חקרו רבות את נושא קבלת ההחלטות של הפרט והשפעתם של השכל ושל הרגש על התהליך.

תיאוריית המוח הדואלי גורסת שהמוח שלנו פועל בשני מסלולים – מסלול מהיר ואינטואיטיבי (רגשי) ומסלול איטי ורציונלי (שכלי). דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל, מתאר זאת בספרו “לחשוב מהר, לחשוב לאט”. רגשות חיוביים יכולים להוביל להחלטות יצירתיות ואופטימיות, בעוד שרגשות שליליים יכולים להוביל להחלטות זהירות יותר. במצבי לחץ, אנשים נוטים להסתמך יותר על אינטואיציה ורגש מאשר על ניתוח רציונלי.

דניאל כהנמן ועמוס טברסקי גילו שאנשים נוטים להעדיף הימנעות מהפסדים על פני השגת רווחים, תופעה המכונה "שנאת הפסד" (תיאורית הפרוספקט).

כיצד בוחרים מנהיג?

כיצד כל אלה משפיעים על בחירתו של מנהיג?

להחליט במי לבחור כמנהיג

בחירת מנהיגים היא תהליך מורכב המושפע משיקולים רבים כגון, כישורי תקשורת של המועמד. כישוריו הבין-אישיים, ערכים ואתיקה, יושרה ,ביטחון עצמי, כריזמה, יכולת קבלת החלטות, יכולת לעבוד בצוות, אמינות ועוד.  אולם, למרבה הצער, בפועל אנשים לא משקיעים מחשבה מורכבת בבואם להחליט במי לבחור כמנהיג.

מחקרים מראים כי בתהליכים קבוצתיים, אנשים נוטים לבחור מנהיגים ששאר חברי הקבוצה, אליה הם משתייכים, נוטים לבחור. פוליטיקאי המודע לתכונה הזו יוכל, ללא כל קשר לאידאולוגיה, למצוא את הבסיס המשותף לקהל בוחריו, להתאים עצמו אליהם, ובכך ליצור את מה שמכונה "בייס" נאמן ונעדר ביקורתיות. במילים אחרות, להיות פופוליסט.

מחקר שפורסם בהרווארד Business Review מציין:
"כדי שמנהיגים ייתפסו כמנהיגים, הם צריכים להיות בקשר עם העוקבים שלהם מבחינה רגשית". הבנת הרגשות של אנשים חשובה בשמירה על לכידות קבוצתית ושיתוף פעולה.

ניצול ציני ולא מוסרי

מכאן, המרחק להשפעה לא-רציונלית על קהל הבוחרים הוא קצר. מנהיג לא מוסרי וחסר עכבות ישתמש בטכניקות פסיכולוגיות ומניפולטיביות כדי למשוך ולשלוט בחברי הקבוצה.

יציע פתרונות פשוטים וקליטים

ראשית יעשה שימוש בכריזמה והשפעה אישית, כדי ליצור תחושת אמון והערצה בקרב חברי הקבוצה. לאחר מכן  יבטיח הבטחות גדולות ויציע פתרונות פשוטים וקליטים לבעיות מורכבות. הבטחות אלו מושכות אנשים שמחפשים תשובות מהירות וקלות.

מנהיג מהסוג הזה ידאג ליצירת בידול חברתי של הבייס מכל השאר, על ידי הסתה והגברת השנאה כלפי המחנה האחר, ובכך יקטין את ההשפעה החיצונית ויחזק את התלות במנהיג.

הוא ידאג לשלוט במידע שמגיע לחברי הקבוצה, תוך סינון מידע שעלול לערער את האמונה במנהיג. כל מידע אחר שיערער על מסריו, יוצג כשקרי וידאג ליצור מציאות חלופית לזו שבאמת קיימת.

הוא ידאג ליצירת לחץ קבוצתי כדי לשמור על נאמנות החברים ולמנוע עזיבה. זה כולל טכניקות כמו ביקורת פומבית, עונשים חברתיים, השפלה, הכפשה ושימוש בהפחדה ובאשמה. ולבסוף, הוא יעשה שימוש בטכניקות  מניפולטיביות ופסיכולוגיות כמו שטיפת מוח, הסתה, הפחדה, הפצת שקרים וחזרה עליהם, עיוות המציאות, עוות עובדות והתעלמות מהן וטכניקות נוספות מהסוג הזה. בדרך זו הוא יכול לשלוט במחשבות וברגשות של חברי הקבוצה.

לא קשה לעצב דעת קהל

משתמע מכל האמור לעיל שזה ממש לא קשה להטות את דעתם של בני האדם ללכת בצורה עיוורת וחסרת היגיון אחרי מנהיג. בכך בני האדם אינם שונים מכבשים.

נחזור לאמירה של נפתלי בנט: "העם הפלסטיני בחר בחמאס…"  האם זו אכן הבחירה של "העם הפלסטיני"? האם ב"דמוקרטיה" המופלאה שבו חי אותו עם, זו באמת הבחירה בה רוצה וירצה רוב הציבור הפלסטיני לעולמי עד?

בסוף אוגוסט פורסם בתקשורת שצה"ל חשף מסמכים המעידים על כך שחמאס זייף את תוצאות סקרי דעת הקהל בעזה. נתוני האמת מעידים על כך שהציבור בעזה חושב בדיוק ההיפך ושהתמיכה באירגון היא בשפל. האם יש בנתון רגעי זה בכדי להעיד על היכולת של שני העמים לחיות בעתיד ביחד?
האם לעולם לא נוכל לחיות זה לצד זה בשלום?

לא!

מנהיגות יכולה להתוות את הדרך לציבור אותו היא מובילה, בדיוק כמו שרועה מוביל את עדרו. הטענה של בנט היא פופוליסטית וחסרת בסיס. לא חסרות  דוגמאות היסטוריות לכך שמנהיגים אמיצים, ישרים ובעלי חזון, שינו את גורל עמם. הבולטים שביניהם בהיסטוריה שלנו הם מנחם בגין ואנואר סאדאת.

את גורל העמים קובעת המנהיגות שלהם

לאחר החלטת האום על חלוקת הארץ לשתי מדינות, אימצה המנהיגות הציונית דאז את ההחלטה והסכימה להתפשר, ואילו המנהיגות הפלסטינאית דאז, בעידוד אחיהם הערביים, דחתה את ההחלטה על הסף.

אילו גם המנהיגות הישראלית הייתה דוחה באותה עת את ההחלטה ולא מכריזה על הקמת מדינה, מתוך אמונה שהארץ כולה שלנו מתוקף ההבטחה האלוהית, ישראל לא הייתה קיימת כמדינה וגורלנו היה דומה לזה של שכנינו. את גורל העמים קובעת המנהיגות שלהם. לא העמים עצמם!

כך גם יהיה בעתיד – המנהיגות של שני העמים תחרוץ את גורלנו לטוב או לרע.

החלטה גורלית

למזלנו, בישראל עדיין יש בידינו האזרחים את הכוח להחליט מי ינהיג אותנו. לכן, כאשר יתקיימו בחירות לכנסת, ראוי שכל אחד מאיתנו יקדיש לבחינת המנהיג המועדף עליו, מחשבה רבה (לא רגש), ויתייחס בכובד ראש להחלטה, מי האדם הראוי לקבל שליטה על גורלו.