שלושת המוחטות והתחתונים של רוזה • סיפור קצר לימי החורף

למרות שהיה זה חודש ינואר, השמים היו בהירים ושמש חורפית חמימה של צוהרי היום, האירה בזהוב את השכונה החיפאית 'הדר הכרמל'.

רוזה ניצלה את ההזדמנות, מיהרה לרוקן את מכונת הכביסה והייתה שקועה כעת בתלייתה על החבל שנמתח מעבר למעקה המרפסת שבקומה השנייה.

תוך כדי שליפת הכבסים הלחים מהסל והצמדתם באמצעות אטבים לחבל, שקעה במחשבות על החוויה שעברה אך אתמול. נכדתה הגדולה אורטל, סיימה קורס קצינים ולשמחתה גם היא הוזמנה לטכס הסיום בבה"ד 1. היא כל כך התרגשה מזה שאורטל נהייתה קצינה בצה"ל, שכמעט לא הפסיקה לחשוב על זה.

"רוזה, מה קורה איתך היום חמודה?" הגיעה לאוזניה קולה של שכנתה סולטנה, זו מהמרפסת שממול.
הקריאה ניתקה את חוט מחשבותיה, היא עצרה ממלאכתה, הצלה על עיניה והביטה לכיוון.

"בוקר טוב שכנה יקרה," חייכה, "מה את חושבת שקורה איתי היום?"
"לא יודעת," השיבה, "אבל את נראית ממש חולמנית. את בכלל לא מסתכלת על מה שאת עושה."
"למה את אומרת ככה סולטנה. מה כבר עשיתי לא בסדר?".
"לא שמת לב שהתחתונים שלך נפלו?" צחקה.

רוזה נבהלה. אינסטינקטיבית השפילה מבט אל הריצפה עליה עמדה, אבל כשהבינה לְמָה סולטנה באמת התכוונה, התרוממה על קצות אצבעותיה, רכנה מעט מעבר למעקה המרפסת והסתכלה למטה.

"אוי ואבוי," קראה, "בחיי שלא שמתי לב. מזל שהם לא פגעו בראש של שמעון," הצטרפה לצחוק של סולטנה.
"למה מזל? שמעון בטח היה חושב שאת רומזת לו משהו," התפקעה מצחוק, "דווקא יכול היה להיות מאוד מעניין, אבל תגידי רוזה, עכשיו ברצינות, זה שמעון שגורם לך הסחת דעת כל כך חמורה?"
"מה פתאום! לא שמעון ולא נעליים. זה בגלל אורטל," אמרה.
"קרה משהו לאורטל?" נבהלה סולטנה.
"חס וחלילה, מה פתאום?" הרגיעה אותה רוזה, "זוכרת סיפרתי לך שהיא בקורס קצינים של טנקים? אז מאתמול היא קצינה!" אמרה בגאווה.
"באמת? כל הכבוד כפרה עליה! שיהיה במזל טוב. איזה דרגה קיבלה?"
"קיבלה על הכתף ארון אחד. חושבת קוראים את זה צגם."
"צגם? לא שמעתי שיש דרגה כזאת בצה"ל, אבל מה זה הארון הזה על הכתפיים? זה נשמע לא כל כך טוב," נבהלה סולטנה, "למה הכוונה, לארון מתים?"
"אוי ואבוי," נחרדה רוזה, "מה פתאום ארון מתים? חס וחלילה וחס ושלום," אמרה, התכופפה שוב מעל המעקה, אגרה כמות הגונה של רוק בפיה ובכוונה מלאה ומכל הלב, ירקה שלוש פעמים…
טפו, טפו, טפו…

סולטנה עקבה אחרי המסלול הבליסטי של שלושת המוּחְטוֹת ששיגרה רוזה וכשהגיעו למטה, היא כמעט נפלה מהמרפסת מרוב צחוק.

רוזה הביטה בה בתימהון. עד כמה שהיא יודעת, גם אצל המרוקאים נהוג לירוק שלוש פעמים נגד עין הרע.

"מה כל כך מצחיק?" שאלה בפליאה.

במקום לענות, רועדת כולה מצחוק, הצביעה סולטנה, אל המדרכה שמתחת למרפסת של רוזה, אל פתח החנות לחומרי בניין 'שמעון ובניו'.
רוזה עקבה אחרי האצבע של שכנתה המתפקעת ולא האמינה למראה עיניה.
שם למטה, על המדרכה, עמד שמעון בפתח חנותו, מביט למעלה בתימהון… ומנגב את הקרחת שלו עם זוג תחתונים פרחוניים.

להאזנה לסיפור ◄לחצו על התמונה

הסיפור, הדמויות המתוארות ושמותיהן, כולן פרי דמיונו של המחבר.