מעבדות… לחירות של ממש
השנה, כשאנחנו מסבים לשולחן הסדר, המילה "חירות" מקבלת משמעות מוחשית, במיוחד לאור העובדה שהאופציה לעבור בדיוטי, לא קיימת.
בואו נודה על האמת: לנצח את האויבים מבחוץ זה החלק ה"קל". כלומר, זה לא קל, אבל לפחות שם כולם מבינים מי נגד מי. הבעיה האמיתית היא לנצח את אלה שמסתובבים בתוכנו ורוצים לקחת לנו את החירות. אלו שלא יורים עלינו טילים, אבל מפציצים אותנו בקיטוב, בשנאת חינם, בשקרים ובפירוק המוסדות הדמוקרטיים שלנו.
ההיסטוריה, וגם ההווה המדמם שלנו, מלמדים שמנהיגות רעה היא לא רק מטרד פוליטי, היא עלולה להוביל לאסון לאומי מתגלגל. לא חסרות לכך דוגמאות. השנה, כשנקרא בהגדה על פרעה שהמיט חורבן על עמו בגלל אגו, טפשות, שגעון גדלות ועיקשות, נקווה שלנו זה לא יקרה. נתפלל שבמהרה בימינו נזכה למנהיגות אחראית, אמיצה, צנועה וישרת דרך, כזו שלא מפחדת לקחת אחריות, שלא מפחדת להסתכל לאמת בעיניים, כזו שמעוררת בנו אמון, שבאה לשרת אותנו, את אזרחיה, ולא ההיפך.
החירות האמיתית לה אנו ראויים, איננה רק הניצחון על אויבינו שמעבר לגבול. הניצחון הזה, בכוח הזרוע, בתבונה ובאומץ הלב של בנינו ובנותינו, יגיע – כי אין לנו ברירה אחרת. החירות העמוקה יותר, זו שחג הפסח בא להזכיר לנו, היא החירות להיות עם חופשי בארצנו: דמוקרטיה חזקה, אמיצה, גאה, שחיה על פי ערכי הצדק, השיוויון והחופש.
השנה, כשנגיד "עבדים היינו", אנחנו לא צריכים לדמיין פירמידות. מספיק להסתכל על האופן שבו הפכנו עבדים לפייק-ניוז, לפופוליזם ולמכונת הרעל שיצרה מחנות של "אנחנו" ו"הם", לתחושה שכל מי שלא חושב כמוהם, מי שמבקר את השלטון, הוא אוייב ובוגד.
החירות האמיתית היא היכולת לחשוב באופן עצמאי. להבין שבעידן הרשתות החברתיות והתקשורת מטעם, ובעיקר בעידן הבינה המלאכותית, לא כל מה שאנחנו רואים ושומעים הוא אמת. אדם חופשי הוא זה שיודע לבקר את בעלי השררה, להבין שהאמת איננה נמצאת רק בצד שלו, וכזה שיש לו את היכולת לראות את האחר מעבר לנוחות המפתה של האגואיזם.
האויב האמיתי שלנו אינם אלה השונים מאיתנו, אלא השנאה לשונה, השסע, הייאוש והפחד. הם אלו שמאיימים לפורר את החברה הישראלית שנבנתה בעמל כה רב. החירות האמיתית של כל אחד מאיתנו, היא היכולת להתגבר על המסיתים ולבחור בשיח מכבד על פני קיטוב, לבחור בדמוקרטיה איתנה פני שלטון המנצל את השררה כדי לצבור עוד ועוד כוח, כסף וכבוד.
רוח האחדות והסולידריות קיימת ומושרשת היטב בחברה הישראלית. ראינו את הרוח הזו מאז השביעי באוקטובר – רוח של התנדבות, של ערבות הדדית ושל עמידה נחרצת על עקרונות החופש. זה מה שמעורר את התקווה שהעם הזה יבחר להיות עם חופשי בארצו. חופשי לפעול, ליצור ולחיות בדמוקרטיה נורמלית שבה החוק הוא חוק, הכבוד לזולת והחירות אינם המלצה בלבד. עם שלא יטיל ספק בנבחריו, בהם נתן אמון והפקיד בידיהם את הכוח לנהל לו את החיים.
השנה, כשנשיר "לשנה הבאה בני חורין", נתכוון לכך בכל ליבנו. נתכוון ליום שבו ננצח את האיומים מבחוץ, אך בעיקר ליום שבו נשכיל להשתחרר מהאיומים מבפנים. נחזור להיות עם מאוחד סביב ערכי מגילת העצמאות ועשרת הדברות.
חיי חופש דורשים תעצומות נפש. מי יתן שנשכיל כעם, לנצל את החירות שהעניק לנו אלוקים בעת יציאת מצרים, ונשאיר את המנטליות של העבדות מאחורינו.
חג פסח כשר, שמח וחופשי מאזעקות.
צביעות איך תהיה אחדות עם השמאלנים המשיחיים המופרעים הרלבים שהסיתו פילגו הרסו שיקרו השמיצו ומעדיפים את תומכי הפלסטינים בממשלה מאשר את האחים שלהם החרדים והמתיישבים?
הלוואי שאלו בתקשורת שבחלקם פילגו ואף בחלקם הסיתו ודירבנו אנשים לצאת ולהפגין נגד הממשלה והחלישו אותנו בפני האויב ובחלקם קראו להשתמט ולסרב פקודה ויש יגידו הביאו עלינו את אסון 7/10 וקראו קריאות נגד ממשלתינו שנבחרה ברוב קולות ונגד ראש ממשלה מכהן מהמשובחים שידעה הארץ הזו ומעלילים עלילות שווא על מתיישבינו הנאמנים ביוש ועל חלק מלוחמינו האמיצים בשטח יחזרו בהם בחשבון נפש ויתנצלו ויקראו אף הם לאחדות..
דובי יקר.
לטעון שמי שהתריע מפני קרע בעם הוא זה שהביא את האסון, זה כמו להאשים את מד הטמפרטורה בשריפה. ראש הממשלה כשל לעשות שימוש בכלים שיש ברשותו וברוב עליבותו מטיל את האחריות על אלה שמתחתיו. דמוקרטיה נמדדת ביכולת שלה להכיל ביקורת, ולא בניסיון להשתיק אותה בתירוצים של "החלשת האויב".
ראשי מערכת הביטחון, מומחים ואזרחים מודאגים התריעו במשך חודשים שהמדיניות והקיטוב פוגעים בהרתעה. התעלמות מאותן אזהרות היא שהחלישה אותנו, לא עצם העלאתן לסדר היום.
ביקורת על תופעות של קיצוניות או אלימות (בכל צד) אינה "עלילת שווא", אלא חובה מוסרית של תקשורת חופשית במדינה מתוקנת שרוצה לשמור על טוהר הנשק ועל שלטון החוק.
אחדות אינה השתקה. אחדות אמיתית מגיעה כאשר מנהיגות יודעת להודות בטעויות, לקחת אחריות על מחדלים חסרי תקדים, ולהפסיק להסית נגד ציבורים שלמים שמרגישים שהמדינה יקרה להם לא פחות ממך.
הגיע הזמן להפסיק לחפש אשמים בקרב מי שחושב אחרת, ולהתחיל לדרוש תשובה ממי שאחז בהגה בזמן שהתנגשנו בקרחון.
אין אחראית כמו המנהיגות לה זכינו בממשלה זו ובמיוחד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו שיש לקוות שנזכה לראותו בקדנציה נוספת ואם אפשר אפילו שתיים נוספות.
רק לחשוב מה היה עולה בגורל העם והמדינה אם היתה פה ממשלה עם אנשי השמאל הטיפשים ו/או חסרי הניסיון בתמיכת המפלגות שונאות ישראל.
בעצם אין מה לחשוב כי כנראה בשלב זה ארצנו היפה היה נמחקת ע"י הגרעין האירני.
גברת ציפורה היקרה, התגובה שלך מתאימה ל'ארץ נהדרת' כבדיחה.
להלל הנהגה שבתקופתה אירע המחדל הביטחוני החמור ביותר בתולדות הציונות, זו בדיחה ממש גרועה. אם את מאחלת לעצמך עוד שתי קדנציות של הממשלה העלובה, הנצלנית, הגרועה והמסוכנת בתולדות ישראל, נראה שלקית בסינדרום שטוקהולם. תבדקי בגוגל מה זה אומר. להעריץ דיקטטור דה לה שמטה שטיפח את החמאס, קירב את אירן לפצצה גרעינית יותר מאי פעם, ביזבז את הנכסים שצהל הביא במלחמה, גרם למיליון אזרחים להפוך לפליטים בארצם ועוד אינספור בזיונות שקצרה היריעה מלספור, להלל את כל הטוב הזה? פשוט מעורר רחמים.
ממשלה עם ליברלים דמוקרטיים מימין ומשמאל, מה שאת מכנה 'שמאל', הן אותן ממשלות עם אנשים ישרים, אמיצים וחכמים שהקימו את המדינה, בנו את צהל, את החקלאות, את ההייטק ומה לא? שונאי ישראל לא נמצאים במפלגות הערביות אלא במפלגות שמצהירות שאינן מכירות במדינה, אלה שמסרבות לגייס את בוחריהם לצבא, אלה שמקדשות עונש מוות, גזענות, משיחיות, הרס הדמוקרטיה, הן שונאות ישראל האמיתיות.
לכל ישראלי חושב ברור שבלעדי הממשלה המושחתת שיש היום, ארצנו היפה היתה צומחת ופורחת, ולא מגיעה לעברי פי פחת, המקום בו היא נמצאת בעצם הימים האלה.