תקציר הספר
ב- 30 באוקטובר 1942, הודיעה משטרת פינלנד למפקד הגסטאפו באסטוניה השכנה, שבכוונתה להסגיר לידיהם בימים הקרובים, תשעה פליטים יהודיים.
כשבוע לאחר מכן הוסגרו לידי הנאצים שמונה פליטים יהודיים בלבד.
לאן נעלם היהודי התשיעי?
תקציר הפרקים הקודמים
נדב והיידי מתוודעים האחד לשנייה והיחסים ביניהם הולכים ומתחממים. הם טווים יחדיו תוכנית פעולה לפיענוח כתב הסתרים שהתגלה בבקתה הבודדה.
פרק 11 – סוציאל הומניסט
את תשומת ליבי משך גבר שנשען על עמוד תאורה כשגבו אלינו. הוא אחז בידו עיתון שלא הבנתי מילה מהכתוב בו, אולם הפרצוף שהציץ אליי מהתמונה שהופיעה שם, היה לי מוכר.
היידי הבחינה גם היא בתמונה.
"הידיעה עליך פורסמה הבוקר בעיתון," אמרה.
"באמת? מה כתוב שם?"
"פחות או יותר על מה שאירע," אמרה.
"קאיזה מזכירה שם את הצופן?" שאלתי.
"כן, במשפט קצר. היא ציינה שיש סיכוי שזה קשור לאירועים שהתרחשו באזור ההוא במלחמת העולם השנייה."
"מעניין," אמרתי.
"אתה יודע שהעיתון הזה מתפרסם גם באנגלית ויש לו תפוצה די רחבה?"
"זה לא כל כך משנה לי. בניגוד לרוב בני האדם, פרסום מביך אותי ולא מוסיף לי סיפוק או אושר."
היידי חייכה ולא הגיבה.
"תרצו להזמין?" שאל המלצר בנימוס.
הכרתי היטב את התפריט ומאחר שהיידי התעקשה שהפעם גם היא תזמין מנה צמחונית, היה לי קל להמליץ לה במה לבחור.
היין שהזמנו הגיע תוך זמן קצר.
"קיפיס, לחיים," השקנו כוסיות.
הבטתי בהיידי והרגשתי כלפיה משהו שלא הרגשתי מזה זמן רב כלפי אישה. האם אני מתחיל להתאהב?
הארוחה הייתה מהנה מאין כמותה. היא סיפרה לי על ילדותה, על הוריה שנולדו לאחר מלחמת החורף, על העובדה שהיא בת יחידה, בדומה לרבים מבני דורה, על בגרותה בצל הסיפורים של סבהּ על מלחמת העולם השנייה ועל השתתפותו באותה מלחמה, על התגייסותה לצבא, על השירות ביוניפי"ל, על לימודיה באוניברסיטה ועל החלטתה להיכנס לשותפות בחנות הספרים.
"מרשים מאוד גבירתי," חייכתי, "אבל משהו בסיפור חייך חסר וקצת מטריד."
פניה של היידי הרצינו.
"מטריד?" שאלה בתימהון והביטה בפרצופי המחייך בסקרנות.
"לא הזכרת בני זוג. זה אומר שלא היו כאלה?"
הבעת פניה המסוקרנת הפכה באחת למשועשעת.
"יש לך מזל שאני מכירה קצת את החוצפה הישראלית," נזפה בי, "תהיתי באמת מתי השאלה הזאת תגיע," אמרה בחיוך, "אספר לך בתנאי שאתה מבטיח לעשות את אותו הדבר," אמרה.
הנהנתי והנחתי את ימיני על ליבי.
"החבר הראשון שלי היה יארקו. שנינו היינו בני שש-עשרה ולמדנו באותה שכבה בבית הספר. זה לא החזיק מעמד זמן רב ומאז היו לי כמה חברים, אבל לתקופות קצרות. את טימו הכרתי באוניברסיטה. הוא למד משפטים ואני היסטוריה. כעבור שנתיים החלטנו להינשא. הזוגיות הזו החזיקה מעמד ארבע שנים. אין לנו ילדים ואני פנויה כרגע. זהו, עכשיו תורך!" אמרה.
הדרך שבה תיארה את תולדות הזוגיות שלה העידה על כך שאיננה ששה לדבר על החלק הזה בחייה.
"הייתי נער די ביישן," פתחתי בהצהרה גלוית לב, "ולי לא הייתה חברה בתיכון. את החברה הראשונה שלי הכרתי במהלך השירות הצבאי, אחרי קורס קצינים. היא שרתה איתי באותו בסיס. אחרי השחרור, הלכתי ללמוד בטכניון בחיפה, היא הלכה ללמוד בירושלים ודרכינו נפרדו. בשנה השנייה של הלימודים בטכניון, הייתה לי חברה, בעצם יותר ידידה. כשהתחלתי לעבוד על הפטנט שלי ומאוחר יותר כשהקמתי את חברת הסטרטאפ, הייתי כל כך עסוק שגם אם רציתי, לא היה לי זמן לזוגיות ראויה.
הסיבה העיקרית שבגללה מכרתי את החֶבְרה הייתה ההחלטה לעשות משהו שונה, שאיננו מחייב מתח ולחץ יומיומי. רציתי אורח חיים שיאפשר לי לקיים זוגיות טובה, להקים משפחה ולהנות מהחיים עצמם. אני מאמין שזוגיות, משפחה וגידול ילדים אינם יכולים להיות חלטורה."
זוג גומות החן שנלוו לחיוכה, שָׁבָה את ליבי. מבעד לשפתיה המלאות הפסוקות מעט, בצבצו שיניים מושלמות. מרפקיה נשענו על השולחן, ראשה נתמך על ידי כפות ידיה ועיניה הכחולות הביטו בי בסקרנות מבעד למשקפיים ודרך קווצת שיער סוררת. היה זה מבט של הזדהות ואמפתיה.
"מעניין," אמרה בחיוך, "אם היית צריך לתאר לי את תכונת האופי החזקה ביותר שלך, במה היית בוחר?" שאלה.
"את היסטוריונית או פסיכולוגית?" חייכתי.
"ברצינות נדב. מעניין אותי להבין איך אתה תופש את עצמך," אמרה.
"אוקיי," התרציתי, "הייתי מגדיר את עצמי כטיפוס די עקשן, לפעמים בהגזמה, אחד שמוכן לקחת סיכונים מטופשים," אמרתי במבוכה ובחנתי את פניה.
"יש לך דוגמה נוספת לזו שאנחנו מכירים ושכמעט גרמה למותך?" שאלה בחיוך מעט ציני.
היו לי הרבה כאלה. הבולטת שבהן היא חברת הסטארט-אפ שלי, אבל רציתי למצוא משהו מחיי היומיום שהסתיים דווקא בכישלון.
"לפני כמה שנים, במהלך קורס צילום," אמרתי, "יצאנו לחוף הים כדי לצלם גלים בחשיפה ארוכה. היה זה יום חורף גשום וקר. הים סער וגלים חזקים השתברו על הסלעים. כדי להשיג צילום שיזכה אותי בתשואות, התעקשתי להתמקם על סלע שהיה מרוחק מעט מקו החוף ולא עמוק. לא חלף זמן רב וגל גדול הגיע, התנפץ על הסלע עליו עמדתי, שטף אותי, את המצלמה ואת העדשה החדשה. כשיצאתי אל החוף, רטוב, רועד מקור ונוטף מים, זכיתי לתשואות מהחבר'ה ולנזיפה מהמדריך."
"במקרה הזה לפחות לא סיכנת את חייך בשביל תמונה, כמו שעשית כאן בפינלנד," עקצה אותי.
כשראתה שאני לא כל כך מרוצה מההשוואה הזאת, החליפה נושא.
"יש לך אחים?"
"אני ילד סנדוויץ'. אחותי הצעירה ואחי המבוגר ממני הקימו כבר מזמן משפחות לשביעות רצונם של הוריי," חייכתי.
"מה עושים הוריך?"
"אבי הוא מהנדס מכונות ועובד כיום בחברה ביטחונית גדולה. הוא היה שותף לפרויקט פיתוח טילים נגד טנקים שצבא פינלנד הצטייד בהם לפני כמה שנים," סיפרתי.
"אתה מדבר על טילי ספייק?" התלהבה.
"בדיוק. פינלנד הייתה המדינה האירופאית הראשונה שנתנה אמון בטילים הללו ורכשה לא מעט מהם," אמרתי בגאווה.
"בכל מה שקשור בהגנה על המדינה, הפינים למדו את הלקח ההיסטורי ממלחמת החורף ומהמצב הגיאופוליטי שלהם," הסבירה היידי, "אמנם תקציב הביטחון איננו גדול כמו בישראל אבל ממשלת פינלנד מקשיבה להמלצות הצבא ומאפשרת רכש של אמצעי הלחימה הטובים ביותר, תוך מזעור ההשפעה הפוליטית על התהליכים הללו."
"כן, זה מה שאבי סיפר. הצבא הפיני אכן עשה בדיקה מקצועית מעמיקה ותחרות אמיתית בין כל האלטרנטיבות ולבסוף בחר בטיל הישראלי, למרות הקשיים הפוליטיים. בשנים שלאחר מכן, רוב צבאות אירופה הלכו בעקבות פינלנד והצטיידו בטילים הללו."
היידי חייכה למראה התלהבותי.
"מה עושה אמך?"
"אימי בעלת תואר שני בכלכלה ועוסקת בייעוץ למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית. גדלנו במושב בדרום, סמוך לגבול עזה, ביחד עם כלבים וחתולים שהיו חלק בלתי נפרד מהמשפחה. חונכנו על אהבת האדם, אהבת בעלי-חיים, על התנדבות, עזרה לחלשים ועל העקרון שחומריות ועושר לא מביאים בהכרח לאושר."
היידי הקשיבה כשעל שפתיה חיוך קטן וברק בעיניה.
"אתם פשוט קומוניסטים!" הכריזה ופרצה בצחוק.
"סוציאל הומניסטים," תיקנתי אותה.
היא הניפה את אגודלה וחייכה.
הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור כספר מודפס ודיגיטלי
כדי להשיג עותק מודפס כולל הקדשה וחתימת הסופר לחצו… בקישור ניתן למצוא הפנייה לרכישה גם בחנויות המקוונות של "עברית", "ביבוקס", "סטימצקי דיגיטל" ו"אמאזון״.
מן הביקורת:
- "רומן היסטורי מדהים ביופיו…אחד מהספרים הטובים שקראתי לאחרונה" – שמואליק קטלן 2.5.24
- "ספר משמעותי, מומלץ בחום!…נגע בי באופן שהותיר בי המון מחשבות." – ריקי ברוך, 9.05.24
- "יש פה הכל… מסתורין,הרפתקה, מתח, היסטוריה. רוצו לקרוא!" –רינת אלעזר פרץ 8.5.24
- מאיר את הבדלי התרבויות באור מיוחד ומעורר השראה. סיפור, על אנשים, שאפשר להזדהות עימם. – כרמל לוי 6.05.2
